אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מתנשאים בעמ


ביום שני בערב, ו' באדר, בתוכנית "לונדון וקירשנבוים" הופיע עמי אילון, מר חזון וביטחון של מפלגת העבודה. לאחר הצגת הטיעון הבסיסי שעיקרו – לפני שמדברים מהיכן יוצאים צריך לדעת לאן הולכים - ומסקנתו למדינה יהודית דמוקרטית. לאחר ההיגיון הצרוף שבדברים הוסיף עמי אילון לפאר את היו"ר עמיר פרץ שבונה כעת ציר "מרסק חמאס" בפגישותיו עם מנהיגי מדינות ערביות מתונות.

על פי המוסר המשתקף מההתפארות המגוחכת לא הפלשתינים בבחירות חופשיות לחלוטין הם הזכאים והקובעים הבלעדיים של הנהגתם. רק להנהגה כזו יש את הלגיטמציה והסמכות המוסרית לייצג את הפלשתינים. אלא שגם לשכת מפלגת העבודה עסוקה כרגע במאמץ גדול של עיצוב הנהגה חילופית לפלשתינים שכמובן תתאים לתפיסות המדיניות של מפלגת העבודה. עמיר פרץ כג'נטלמן בריטי מלפני מאה שנה המשוכנע שהוא יודע למען ה"נייטיבס" (ילידים) מה בדיוק טוב ויאה להם .

יום קודם, ראשון ה' באדר, בערוץ הראשון בתוכנית 'ישראל בוחרת' הטיח הסוציולוג פרופ' אלמוג, דברים קשים, ולדעתי נכונים, בהנהגת ערביי ישראל אבל לבסוף קינח במשפט "מגיעה לערביי ישראל הנהגה אחרת ". את "המגיע" הזה קובעים ערביי ישראל לעצמם ומאז המרד הערבי הגדול של 1936 הובילה אותם הנהגתם, לדעתי המשוחדת, מדחי אל דחי ומאסון לאסון. אם הם לא רואים את זה - אף אחד לא יכול לראות את זה במקומם. אולי אפילו בעוד 100 שנה יסתבר שצדקו - זה באופן מוחלט עניינם הפרטי של ערביי ישראל.

ביום חמישי האחרון, ב' באדר, התקיימה פגישה בגשר אלנבי בין עמיר פרץ לאבו מאזן שבסופה הודיע מתן וילנאי ש "על הפלשתינים לעשות חשבון נפש", כנראה הוא שכח שרק לפני כחודש עשו ה 'נייטיבס' חשבון נפש עם תוצאות רעות מבחינתנו אבל כן, העם הפלשתיני רשאי לקבוע לעצמו עתיד שאינו מתואם עם תפיסותיו של מתן ולנאי.

הרשימה אין סופית. בוגי יעלון, הרמטכ"ל לשעבר, ואיתו חבר גנרלים מאמינים שיש להם מתכון 'לצרוב' את התודעה הפלשתינית בדיוק לרצונותינו. לצרוב אכן כן , זה טיבען של מלחמות וגם אצלנו ניצרב לא מעט, אבל מה בדיוק ניצרב בתודעה הפלשתינית הנצרבת מאז 1936 - את זה רק הפלשתינים יודעים.

אמנם יש את הדוגמא של יפן וגרמניה שבכור ההיתוך הגרעיני שלאחר מלחה"ע השנייה אימצו משטר דמוקרטי זר ומיובא מבחוץ. דומה שאלו הדוגמאות היחידות בעולם . כל מה שנישאר מההתערבות של ארה"ב במשטרי מדינות העולם זה אלימות ושנאה לארה"ב. כל מה שנישאר מהמשטרים הקומוניסטים המיובאים זה הרס כלכלי וחשדנות לרוסים. היום לומדת ארה"ב שיעור נוסף נוטף דם בעיראק שמשטרים של עמים אחרים אפשר לבודד, כמו בצפון קוריאה ואיראן, אבל לא להחליף ולייבא מבחוץ .

כמובן שהנהגת החמאס אינה חסינה ללחצים מבחוץ ומבפנים. זה טיבעם של יחסים בינ"ל. ישראל מהקמתה נמצאת בסיר לחץ בינ"ל שהוא לעתים קרובות יותר מ "פיזי מתון". רצוי מאד שקהילה הבינ"ל תפעיל כל מכבש אפשרי על הנהגת החמאס אבל בין להפעיל לחץ אדיר על משטר לגיטימי קיים לבין להחליף משטר או לאכוף אותו מבחוץ ההבדל ענק - הבדל שבין עצמאות לבין כיבוש.

בצד העובדה שעלינו לקבל ולהפנים שאת הנהגת הערבים הם קובעים בעצמם בדרכיהם שלהם עלינו גם להתחיל להבין שהתנשאות, גם מכוונות טובות, היא גזענות בעור של כבש והדרך הבטוחה להנצחת הסכסוך. אז אולי לא הפלשתינים צריכים חשבון נפש אלא אנחנו.

בלי תשובות, עם תשובה.

ב- 17/03/2005 נחתמה בקהיר לאחר דיונים אין סופיים פשרת ה'הודנה ' בין רוב הפלגים הפלשתינים. עיקרה, תמורת הפסקת האש והאלימות על ידי החמאס, יוכל הארגון להשתתף בתהליך הבחירות הדמוקרטי שארה"ב אכפה על הרשות. בניסוח המסמך קיבל עליו אבו מאזן בכתב לאמץ את גרסת החמאס לגבי זכות השיבה קרי: החזרת כל הפליטים לבתיהם וכפריהם ותשלום פיצויים על ידי ישראל. התחיבות שנראתה לגורמים בישראל ככניעה רופסת של אבו מאזן.

הרי אבו מאזן עצמו כתב ב'אל חיאת' ב 23/11/2000 (תרגום ממר"י): "...וזה מה שהבהרנו לישראלים, שזכות השיבה משמעותה שיבה לישראל ולא למדינה הפלסטינית". על עמדתו זו חזר בהתבטאויות שונות הרבה פעמים בין בצורה ישירה בין על ידי אזכור החלטה 194 של עצרת האו"מ מ- 12/1948 הקובעת אותו הדבר. לכן אין לנו תשובה אמיתית האם מדובר באדם רופס שנכנע לחמאס או למנהיג שיצר ברית אסטרטגית עם מטרה ושיטה משותפת. שיטה המעדיפה תהליך מדיני על פני האלימות צבאית - כפי שאבו מאזן גרס מיומה הראשון של אינתיפדת אל אקצה. ברית שבה דווקא החמאס אימץ את שיטת אבו מאזן.

מאז ניצח החמאס בבחירות האחרונות וזכה לזימון מאבו מאזן להרכיב ממשלה אין לנו מושג האם מדובר במנהיג נכשל, שהמציאות טפחה על פניו באכזריות, או בתכסיסן מתוחכם. תכסיסן שבמהלך מבריק ניפטר מחבורת המאפיונרים המסוכסכת, הבלתי נשלטת והמושחתת של הפת"ח . חבורה שעיקר עיסוקה שוד הקופה הפלשתינית ושאיתה אי אפשר לקדם שום מטרה. במקום הפת"ח התייצבה חבורה מגובשת, ישרה ונחושה לשקם את חיי היום יום של הפלשתינים - הנהגת החמאס. הנהגה שכרגע מוכנה לדחות את השמדת ישראל למען השיקום המיידי של החברה הפלשתינית . את עצמו הציב אבו מאזן כמי שהכול קרה לא באשמתו וכמחסום אחרון בפני החמאס, ולאחרונה גם בפני אל קאעידה - האדם שצריך יותר מתמיד 'להציל אותו' ו'לחזק אותו', שמא יתפטר וישאיר את העולם כולו לבד מול החמאס המפחיד.

האם תוכנית החמאס להמשיך להסית נגד עצם קיומה של ישראל, לשקם את החברה הפלשתינית היום ועכשיו ורק אחר כך להתפנות להשמדת ישראל היא יותר הרסנית מההסתה המתמשכת נגד ישראל מאז 1994 תחת הנהגת הפת"ח? האם היא יותר מאיימת מכפל הלשון וכפל השלטון של הרשות, ומתהליך מדיני במקביל לטרור מול ממשל פלשתיני מושחת ומפולג? ממילא אין לחמאס יכולת לקרב את קיצה של ישראל יותר מאשר לפת"ח .

בכלל לא ברור האם החמאס מתכוון להדק את הקשרים עם איראן הבעייתית ולהיות חלק מ'ציר הרשע' או לנסות ולזכות בלגיטמציה וסיוע ממקומות אחרים כסעודיה, רוסיה, הנסיכויות ואולי השוק האירופי. לכל הדברים האלה ועוד סוגיות רבות נוספות אין לנו תשובה אמיתית כי ההתעסקות בתהליכי העתיד במזה"ת הם יותר הימור מהערכה . בכלל, האם כל התפתחות מדינית היא תוצאה של מהלכים מתוכננים או שגם המקריות העיוורת בוחשת בקדרה. גם כאשר אנחנו פונים אחורה להערכות אמ"ן, כמו רוב הערכות המודיעין בעולם הגדול, אנחנו מגלים שהטעות היא המאפיין הבולט החוזר על עצמו. סימני השאלה תמיד מרובים במונים מסימני הקריאה.

למרות שהעתיד הפכפך ואין לנו תשובות לרוב השאלות יש תשובה מצוינת לכולן – ההסכמה לגבי המטרה שלנו. מטרה שאינה תלויה באחר למרות שהיא מתחשבת בו ככל האפשר. מטרה שאינה תלויה ביכולת שלנו להעריך מה יקרה בעתיד אלא ליזום ולעצב אותו בעצמנו. שהרי באופן טבעי מי שיוזם וחותר למטרה - סופו שהוא מעצב במידה רבה את המציאות במקום לפרש אותה.

לכן נראה שאנחנו מעסיקים ומייגעים את עצמנו מדי הרבה במה שכמעט לא תלוי בנו - בתהפוכות המזה"ת, הפלשתינים בכלל והחמאס בפרט, ומדי מעט במה שתלוי בעיקר בנו - בישראל. בשאלה איזו מדינה אנחנו רוצים בעוד 20 שנה .

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף