אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כי מלאה הארץ חמאס


חגיגות בשטחים לאור ניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית

מרגע שבני האדם החלו להוליד בנים ובנות אפשר היה לצפות כי לעולם יהיו בעיות בין בני האדם. בעיות שבחלקן מוכרות לנו כבעיות הנובעות מריבוי בני האדם ומוגדרות כיום כבעיות דמוגרפיות-תרבותיות-ג'נדריות. "ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות יולדו להם..." (בראשית ו' 1) . אנחנו לא יודעים מי היו "בני האלהים", אך מרגע שהם לקחו להם את "בנות האדם" לנשים החלו הבעיות ועד כי: "ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס... כי מלאה הארץ חמס..."(בראשית י' 11, 13 בהתאם).

(אולי הדמיון בין "חמס" ל-"חמאס" הוא מקרי ואולי לא. אבל כמשחק מילים זה נראה לי מתאים).

ניתן להבין מהכתוב כי ה-"חמס" הוא תוצאה ישירה של: "וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת ליבו רק רע כל היום" (בראשית ו' 5). ואולי באמת נכון הדבר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" לא עזר המבול שהביא להכחדת כל היצורים החיים והשאיר רק את "... נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח" (בראשית י' 9). צדיק או לא צדיק. מרגע שהוא וצאצאיו ונשותיהם החלו שוב בתהליך הרביה, שוב החלו הבעיות: בנו הצעיר של נח, כנען, מיהר לחטוא חטא מוסרי כנגד אביו ועל כך קולל. לא עברו אלא כמה דורות ובני האדם חזרו לחטוא כלפי האלהים ובנו את מגדל בבל. עברו עוד כמה דורות ותרח הוליד את אברם, מי שלימים יהיה אבינו הראשון ואיתו מתחיל סיפור הבחירה ואיתו כל הצרות שבאו על העם היהודי ועד עצם הימים האלה.

חטאו הגדול של האלהים הוא שבנו בחר מכל העמים. אם רק היה בוחר בנו, דיינו. אבל לא, הוא היה צריך גם לתת לנו את תורתו ואת דתו. ישנם חסרי אמונה שאומרים שלא אלהים הוא שבחר בנו אלא שאנחנו הם אלה שבחרנו בו כדי שיבחר בנו ושאנחנו נתנו לו את התורה כדי שהוא יתן לנו אותה בחזרה. אולי טעותו הגדולה שעשה עוד הרבה לפני שהיינו לעם היתה כשברא את האדם והוסיף לו את חווה. ואולי עוד הוסיף לטעות ולא למד מהנסיון כשהשאיר את נח . מי ידע? לאלהים פתרונים!.

אנחנו באמת חושבים שאנחנו עם הבחירה. אנחנו מאמינים שאנחנו, העם היהודי, באמת מרכז העולם. שלנו ניתנה כל התבונה. ושאם אותו הפרפר שריפרף אי-שם בעולם וגרם למה שקרה אי-שם, בקצה העולם האחר, היה מרפרף בהתאם למעשים שלנו, או בהתאם להנחיות שלנו, או לפחות בהתאם למחשבות שלנו, הכל היה אחרת. לא יעלה על הדעת שאותו פרפר ענוג ריפרף בכנפי המשי שלו עשה זאת מתוך אינסטינקט קיומי שלו. כי הרי לפרפר אין כושר חשיבה והחלטה. או שעשה זאת מתוך תפיסתו שלו את היקום בו הוא חי.

אם כך הדבר בפרפר שחי לו אי-שם את חייו הקצרים, אז וודאי הוא שמה שקורה כאן, על ידנו, סביבנו, בתוכנו, הוא פועל יוצא הכרחי של מה שאנחנו עושים, או מאמינים, או חושבים. או אם תרצו, מה שקורה כאן הוא פועל יוצא הכרחי של מה שאנחנו לא עושים, או לא מאמינים, או לא חושבים.

אם העם היהודי הוא מרכז העולם, הרי שמדינת ישראל היא לב העולם. מכאן כל מה שזורם בעולם, בייחוד הדם, נובע מאיתנו. כל דופק העולם הוא רק הד לדופק שלנו. לפעמים עם הפרעות קצב, אבל זה שולי וזה קורה רק במקומות רחוקים מהעין ומהלב.

השמאל הישראלי אומר שהימין אשם. שאם ישראל וצה"ל לא היו מחלישים את הפת"ח ואת מחמוד עבאס (אבו מאזן) החמאס לא היה עולה. השמאל הישראלי אומר שכל פגיעה בחמאס ובייחוד במנהיגיו, הביאה ותביא להקצנה ותגביר את רצון הנקמה. השמאל אומר כי כל חיסול של מנהיג יביא לעליית יותר מנהיגים שיהיו גרועים יותר מהקיימים.

בעלי התפיסה ההיסטורית הרחבה זוכרים ומזכירים שאת החמאס, בראשית דרכו, עודדה ישראל כמשקל נגד לפתח של יאסר ערפאת. הימין בישראל אומר שהשמאל אשם. שאם לא היה מגלה תמיכה פוליטית-ציבורית-מוסרית, לא היה החמאס עולה בקרב האוכלוסיה הערבית.

הימין אומר כי הביקורת של השמאל על הממשלה, צה"ל והשב"כ מנעה פעילות תקיפה יותר כנגד הפת"ח והחמאס ובכך יצרה את האפשרות להתפתחויות להן אנחנו עדים כיום.

הימין אומר כי פעילות השמאל היא שהביאה לביקורת הבינלאומית על ישראל ובכך החלישה את מעמדה של ישראל והביאה את העולם להזדהות עם הפלשתינים ולחיזוק עמדתם ומעמדם של הפת"ח ושל החמאס.

אפשר לומר ששני הצדדים צודקים ובאותה הנשימה אפשר לומר ששניהם טועים. הדבר תלוי במי שאומר. צריך לזכור ולדעת כי החמאס, כפת"ח, לא צמח יש מאין. צריך לזכור ולדעת כי מולידו של החמאס הוא אירגון האחים המוסלמים.

כדאי לזכור ולדעת כי עד לפני שנים לא רבות החמאס כלל לא היה קיים ומאז שקם ועד לתקופה האחרונה לא היה אלא עוד שלוחה, ואפילו שולית, בהתעוררות ובעליית האיסלם בעולם, ורק בחלק היותר פונדמנטליסטי שלו. איסלם קיצוני שכיום כמעט שאין מקום בעולם בו אין לו שלוחות, שליחים, מאמינים ותומכים, ואם נחזור לרגע לדימוי שבראשית הכתבה "מלאה הארץ חמאס".

תנועת האחים המוסלמים קמה במצרים כבר ב-1928, ללא כל קשר או התייחסות לנושא היהודי ובוודאי שלא לנושא הישראלי שעוד לא היה קיים. פעילות האחים המוסלמים היתה מכוונת כנגד השינויים שחלו בחיי התרבות המצרית-מוסלמית. מוטו הפעילות של התנועה היה: "אללה הוא מטרתנו. הנביא הוא מנהיגנו. הקוראן הוא חוקנו. ג'יהאד הוא דרכנו. מוות בדרכו של אללה הוא הנעלה בתקוותינו". מוטו שאומץ על ידי החמאס והזרוע הצבאית שלו – גדודי עז א-דין אל קאסם. אף כי המטרות של החמאס שונות במידה רבה מאלה של האחים המוסלמים ומכוונות בעיקר למלחמה בישראל, המוטו הוא אותו המוטו.

רצוי להתעכב ולעקוב אחרי התפתחות והתרחבות תנועת האחים המוסלמים וזאת, כאמור, מהסיבה שאפשר לראות בה את האם המולידה של תנועות מוסלמיות-פונדמנטליסטיות רבות הקיימות כיום בכל רחבי העולם. מה גם שתנועת האחים המוסלמים היא שקמה הראשונה ושעדיין קיימת ופעילה מאז הקמתה.

כאמור ראשיתה של התנועה בשנת 1928 במצרים שאחרי התמוטטות האימפריה העותומנית. רק בראשית שנות השלושים התרחבה התנועה והחלה לפעול גם בעיר חאלב שבסוריה. מעניין הוא כי בשנים האלה ובשלב הזה לא היתה פעילות מוכרת בממלכת עבר-הירדן שהוקמה על ידי הבריטים ב-1921. בריטניה המשיכה להפעיל השפעה ניכרת, אם לא מכרעת, על הנעשה בממלכה וביחוד בצבאה – הליגיון הערבי. אולי היתה זו הסיבה לחוסר הפעילות האיסלמית הקיצונית בירדן. כך היה גם הדבר בפלשתינה-א"י שעוד היתה מנדט בריטי. פעילות האחים המוסלמים בעבר הירדן ובפלשתינה-א"י החלה רק באמצע שנות הארבעים.

גם במצרים, מולדת התנועה, קיבלה התנועה מעמד רישמי רק ב-1939. מאז עבר מעמדה שלבים ומשברים שונים. פעמיים, בזמן מלחמת השחרור בשנים 1948 –1949, ולאחר ניסיון התנקשות בחיו של נאצר בשנת 1954, הוצאה התנועה אל מחוץ לחוק. הדבר לא חיסל את התנועה ואת פעילותה, שלימים חזרה לפעול באופן גלוי. גם כיום ישנן התנגשויות בין התנועה לבין המשטר.

באמצע שנות החמישים התפשטה הפעילות למרבית המדינות הערביות במזרח התיכון: ירדן, לבנון, ערב הסעודית והמשיכה את פעילותה בסוריה. בישראל הוקמה ב-1973 התנועה האיסלמית שלה זיקה ברורה לאחים המוסלמים. זו זיקה רעיונית לאיסלם הפודמנטליסטי אך לא קיים שיתוף פעולה מעשי. החמאס הוקם בקרב הפלשתינים שברצועת עזה ב-1987 על ידי האחים המוסלמים בהנהגתו של אחמד יאסין שחוסל מאוחר יותר על ידי ישראל. אוסמה בן-לאדן, מנהיג אל-קעידה, גם הוא היה, ואולי עודנו, חבר בתנועת האחים המוסלמים.

כאמור, כמעט כל התנועות האיסלמיות-פונדמנטליסטיות מקורן באחים המוסלמים או שהן מקיימות קשרים הדוקים עם התנועה. קשרים לא רק רעיוניים-דתיים, אלא גם קשרים פוליטיים מקומיים בארצות הערביות השונות וקשרים בינלאומיים במרבית מדינות העולם המערבי. מבלי להתייחס לפעולות החברתיות-דתיות שהתנועות האלה מקיימות ברחבי העולם, אפשר לומר, כמעט מבלי להסתייג, כי רוב פעולות הטרור המתבצעות היום בעולם, יש להן קשר, כזה או אחר, לתנועת האחים המוסחמים. מבלי להפחית בחומרת האמירה, אפשר לומר כי ברוב פעולות הטרור משמשים האיסלם והדת המוסלמית בתפקיד מרכזי. אין הדבר אומר כי כל המוסלמים הם טרוריסטים, אלא כי רוב הטרור הוא מוסלמי.

אם יהיה זה אוסמה בן-לאדן באפגניסטאן, או יהיו אלה האירגונים המוסלמים באידונזיה או בפיליפינים או הצ'צ'נים, מוצאים כל האירגונים האלה מקום לקשור את חייהם ומאבקיהם בסכסוך הישראלי ערבי. מובן לי קיומם של החמאס ושל התנזים כאן בארץ ישראל. אפשר גם להבין את קיומן של תנועות איסלמיות במדינות ערב הסובבות את ישראל, כחיזבאללה בלבנון, שיש להן נגיעה צרה או רחבה לבעיית הפליטים. תנועות רבות אחרות פעילות באזור, כג'יהאד האיסלמי או חללי אל אקצה. לכן מתמיה הוא שתנועת החמאס הוקמה רק ברצועת עזה ורק ב-1987 . לא מובן גם גודלה הצנוע ועוד יותר מכך לא מובן איך זה שהזרוע הצבאית שלה, שהיא אחת מהאירגונים המשתתפים במאבק המזויין נגד ישראל, היא בין הקטנים שבזרועות הצבאיות של התנועות האחרות, אם לא הקטנה ביותר. לא ידוע בוודאות כמה חברים יש בגדודי עז א-דין אל קאסם, אולם ידוע כי הוא מונה, במשוער, כמה עשרות חברים בלבד.

על אף שהאירגון הזה הוא קטן, הפעילות שלו כנגד ישראל היא מהאינטנסיביות בהצלחתה. הוא נועז ויעיל במבצעיו, שמספרם לא רב, וזאת מהיות החמאס תנועה מאורגנת היטב ומעורה בצורה עמוקה בחיי היום-יום של תושבי הרשות הפלשתינית. מעורה ומעורבת לא רק בסיפוק הצרכים האזרחיים שלהם, אלא גם במתן מענה למאבק נגד ישראל.

סביר להניח כי החדירה האיטית והמאוחרת של החמאס לחיים הציבוריים והצבאיים של הערבים הפלשתינים ברצועת עזה ובמידה פחותה באזורי יהודה ושומרון נובעת מהחשש להתחרות בפעילות אש"ף והפת"ח בנושאי המאבק של העם הפלשתיני בישראל. יתכן כי הדבר נובע גם מהשוני שביניהם, מהיות החמאס פעיל בעיקר בתחום האזרחי-חברתי על רקע דתי, בעוד שאשף והפת"ח הינם אירגונים בעלי אופי פוליטי-חילוני, הפועלים בעיקר בתחום המאבק הישראלי-ערבי בקרב מדינות העולם הערבי והעולם ככלל.

בשנים האחרונות וביחוד מאז "התמתנותם" של אשף והפת"ח הולך מעמדו של החמאס ומתחזק. התחזקות זו שואבת גם ממקורות כלל-עולמיים של האיסלם הפונדמטליסטי, כמו זה הקיים באירן כבר מאז המהפכה שהתחוללה עם התמוטטות משטר השאח וחזרתו של האייטולה חומייני בסוף שנות ה-70 .

מראשית שנות ה-80 התרחבה המהפכה האיסלמית האירנית והביאה להקמת החיזבאללה, שאף היא תנועה דתית במהותה. עיקר פעולתה של החיזבאללה היה התבססות מדינית בלבנון, לא רק כלפי ישראל אלא גם בהשפעה על תוצאות מלחמת האזרחים בין הנוצרים והמוסלמים.

החיזבאללה למעשה השתלט על דרום לבנון ובמעשה זה יצר מעין "רצף טרטוריאלי" בין האיסלם הפונדמנטליסטי שמחוץ לישראל לבין התנועה האיסלמית בישראל, שכבר הייתה קיימת מזה זמן, התרכזה בעיקר בפעילות חברתית-דתית, אך אחזה גם במדיניות השוללת את קיומה של מדינת ישראל. התנועה האיסלמית בישראל נחלקת לשני פלגים: הצפוני והדרומי. מקובל להגדיר את הפלג הצפוני כקיצוני ואת הפלג הדרומי כמתון. שני הפלגים, שכאמור שוללים את קיומה של ישראל, לא הפעילו עד היום פעילות טרור, אם כי הואשמו בסיוע לפעולות שכאלה.

התעמקות בהיסטוריה של התנועות האיסלמיות במזרח התיכון ובעולם וההכרה בהיותן ברובן, במידה זו או אחרת, תולדה של תנועת האחים המוסלמים, מחייבת, מבהירה או צריכה להבהיר כי בבסיס מדיניותן של כל התנועות האלה נמצאת ההתנגדות לעצם קיומה של מדינת ישראל. אל ישלה אף אחד את עצמו, כי בנושא הזה, של אי-הכרה בזכות קיומה של ישראל, יש שוני כל שהוא בין התנועות האיסלמיות. כל התנועות ה"מתונות" והקיצוניות, בין שהן דוגלות, לכאורה ובאופן זמני, במשא ומתן עם ישראל ובין שהן נוקטות בפעילות צבאית, כל התנועות מאמינות בג'יהאד. חלקן כאן ועכשיו וחלקן בעתיד, לאחר גיבוש כח מספיק כדי להביס את ישראל.

יש להבין כי ההתנגדות, המדינית והצבאית, היא דתית-מוסלמית במהותה. כי היא מלחמת ג'יהאד כנגד "הכופרים", כלומר היהודים והנוצרים, וזו רק שאלה של זמן עד שהנוצרים החיים באזור, בלבנון ובמיוחד בשטחי הרשות הפלשתינית ובישראל, יעמדו בפני הצורך להתמודד על זכות הימצאותם באזור. תהליך זה כבר מתקיים הרבה שנים בלבנון, בשטחי הרשות ולאחרונה גם בכפרים הערביים בישראל. תהליך זה ילך ויחריף, מחוזק בנצחון החמאס בבחירות שנערכו בשטחי הרשות הפלשתינית ב-06. 1. 25 . מיד לאחר הנצחון בבחירות ועוד לפני שהחלו השיחות בין מנהיגי החמאס והמנהיגות המובסת של הפת"ח בראשות מחמוד עבאס, מיהרו מנהיגי החמאס להכריז על כמה דברים. הדבר ראשון מבהיר כי לפי אמונתם, ארץ ישראל כולה היא "וואקף", כלומר אזור קדוש, ואי לכך לעולם לא יכירו במדינת ישראל או בכל רשות יהודית אחרת כבעלת ריבונות בשטח הזה.

הדבר השני מבהיר כי האיסלם, או אם נציג זאת בצורה ברורה יותר, הדת המוסלמית, היא זו שצריכה להיות הדת השלטת בכל השטח שבין הירדן והים התיכון.

דבר שלישי: תנועת החמאס הכריזה, כי מיד עם קבלת השלטון ברשות הפלשתינית, יופרדו הבנים מהבנות החל מבית הספר היסודי. משמעות הדבר היא חינוך דתי-מוסלמי בצורה המובהקת ביותר, ומכאן המסקנה כי ככל שיעבור הזמן, תהיה האוכלוסייה בשטחי הרשות רדיקלית יותר. ברור שדבר זה יביא להתנגדות שתלך ותחריף לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ויותר מכך — כמדינה יהודית-ציונית.

דבר זה צריך לעורר בישראל, כבר עכשיו, את הצורך בדיון בשאלת יחסי ישראל עם הפלשתינים, ויהיה השלטון, או המשטר בקרבם אשר יהיה. רצוי שהדיון הזה יתייחס גם ליחסים עם ערביי ישראל.

השאלה המתבקשת היא לא אם יש פרטנר לשיחות בדבר עתיד היחסים האלה. השאלה המתבקשת היא לא מי יהיה הפרטנר הזה.

השאלה המתבקשת וההכרחית היא על מה אנחנו רוצים לדבר ולא חשוב אם יש פרטנר או אין פרטנר. ולא חשוב מי יהיה הפרטנר הזה. יהיה הפרטנר הזה מי שיהיה. הנושא היחיד שעליו יש לדבר הוא עצם קיומה של ישראל. בנושא זה אנחנו יודעים כי אין לנו על מה לדבר, אלא על חיסולה של המדינה, ולא חשוב אם מדובר על חיסול עצמי, או חיסול בדרכים דיפלומטיות, או בדרכים צבאיות. היום, לאחר הבחירות ברשות הפלשתינית, יותר מאשר מאי פעם, צריך שיהיה ברור כי אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר.

כי מלאה הארץ חמאס.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אהרון חבר