אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

להציל את טוראי מאזן


הניו יורק טיימס הגדיר ביום שישי האחרון באחד ממאמריו את ניצחון החמאס בבחירות לרשות כ 'רגע נדיר של התפקחות'. ממילא לא יכלה חבורת ראשי הכנופיות המושחתת של הפת"ח , שכל כוחה בציבור הפלשתיני נשען על ראשי כנופיות ומנגנוני ביטחון, אלא ליצור אשליה של תהליך ותקווה. למרות שלדעתי אין רבותא בעליית החמאס לשלטון ברשות הרי יש הרבה מה ללמוד מהתהליך שהביא לתוצאה ומהתנהלות ארה"ב וישראל: תהליך שאפשר לכנות אותו 'להציל את טוראי מאזן '.

מאז נבחר אבו מאזן ליו"ר הרשות לפני שנה לא עשה דבר כדי להיות סמכות שלטונית ברשות. אמנם, ערב ביקורו של ראש ממשלת ישראל אריק שרון בחוותו של נשיא ארה"ב בטקסס ב 11/04/2005, פרסם אבו מאזן שורה של צווים להאחדת מנגנוני הביטחון הפלשתינים אבל הצווים נשארו על הנייר. שום הבטחה החל מרפורמות כלכליות, סידורי ביטחון בציר פילדלפי, ההבנות עם ארה"ב על תפעול המעברים, האחדת מנגנוני הביטחון, מלחמה בשחיתות, פירוק המליציות או אפילו מלחמה מזערית בפשיעה - לא קוימו. אפילו ההסתה הפלשתינית בתקשורת של הרשות צומצמה רק במעט ולא פסקה באמת.

/

טוראי אבו מאזן

כאשר ביקר אריק שרון את נשיא ארה"ב בטקסס הועלה נושא אפס המעש הקיצוני של אבו מאזן. התשובה האמריקאית הייתה לא רק שזו המציאות שאיתה יש להשלים אלא שיש לחזק ולהציל את טוראי מאזן שהרי הוא, חסר המעש, המחסום האחרון בפני האנרכיה, בפני החמאס, בפני קריסת התהליך המדיני. כך הפך חסר האונים ומלבה האנרכיה למחסום בפניה, כך הפך מי שנמנע ודחה כל עימות עם החמאס למחסום בפני החמאס ומי שהוכיח את חוסר המעש שלו לתקווה לעתיד טוב במזה"ת. תקווה שכולה בנויה על חוסר יכולתו של אבו מאזן לבסס את עצמו בעמו שלו.

אפשר בהחלט לחשוד שבכוונת מכוון ובעורמה מתוכננת מראש סיגל לעצמו אבו מאזן חולשה מפליגה. הרי כל פעם שהדברים הגיעו לכדי משבר ולחץ מארה"ב על אבו מאזן למלא מקצת הבטחותיו התפרסם גל ידיעות על 'דיכאון שאחז ביו"ר' או ש 'אבו מאזן שוקל להתפטר', ידיעות שהתבררו לאחר מכן כ'ספין', המלה המקובלת לשקר בתקשורת. ככל שגבר 'דיכאונו' של אבו מאזן גבר זרם הסיוע ואפילו אצלנו יסרנו זה את זה שלא עשינו ועזרנו די ' להציל את טוראי מאזן' . גם אם אבו מאזן באמת לא מסוגל לנהל את עמו הרי הפכה חולשתו למקור כוחו ותחילתו של מהלך פתלתל להענקת הכשר בין לאומי לחמאס.

למרות שאבו מאזן לא עשה אפילו את המעט שכן ביכולתו רווחה המוסכמה שצריך 'לחזק' אותו. למרות הסכם אוסלו, הסכם האוסר השתתפות בבחירות הפלשתיניות של ארגון שאינו מכיר בקיום ישראל, הסכמנו שהחמאס ישתתף שהרי צריך 'להציל את טוראי מאזן' . הרי השתתפות בבחירות היא גם הכרה בבסיס המדיני לקיום הרשות הפלשתינית -הסכם אוסלו. באשר לדרישה שהרשות קיבלה במסגרת 'מפת דרכים' לא לאפשר למפלגות חמושות להשתתף בבחירות, הרי אבו מאזן כידוע חלש מלהתעמת עם האנרכיה שהוא עצמו ליבה לא במעט - שוב צריך 'להציל את טוראי מאזן'.

כעת החמאס בשלטון, נטל פירוק המליציות עבר אליהם. נטל השבת הסדר והמלחמה באנרכיה מונח על כתפי החמאס כמו גם שיקום הכלכלה. אצל אבו מאזן לא השתנה דבר. הוא עדיין 'כביכול' המחסום לחמאס למרות שהוא זה שהביא אותו לשלטון. הוא עדיין 'כאילו' התקווה לשלום. עדיין יש בעולם, ולצערי אצלנו בישראל, שחושבים שעדיין צריך להציל את טוראי מאזן. כמו שאמר ביום שישי 27/01/2006 עלא סנקרט שר הכלכלה הפלשתיני לשמעון פרס בדאבוס כאשר דנו על המשך העברת הכספים לרשות : דווקא עכשיו צריך לחזק את אבו מאזן.

למרות שהמדיניות הזו נאכפה עלינו על ידי ארה"ב יש לקחים ללמוד. אין תוחלת למנהיג שכל הזמן צריך 'להציל אותו ' בעמו שלו. אין מדיניות שיכולה להתבסס על מנהיג שכוחו באפסותו וגם להצליח. בעיקר אין שום אפשרות לעצב את החברה הפלשתינית מבחוץ בשיטת 'להציל את טוראי מאזן' - מה שלא יצמח מתוכה פנימה ממילא לא יחזיק מעמד.

טוב שכך.

יש אצלנו שתלו את תקוות השלום ואת עתיד יחסינו עם הפלשתינים בחבורה מושחתת עד היסוד שהנהיגה את החברה הפלשתינית מזה שנים, הנהגת הפת"ח. באנרכיה של השנתיים האחרונות ברשות הפלשתינית כיכבו כמעט באופן מוחלט חבורות הקשורות בפת"ח או ברשות הפלשתינית הנשלטת על ידי הפת"ח. אין חשיבות מה היו כוונותיהם האמיתיות לגבי ישראל מפני שבפועל עסקו בשוד הקופה הפלשתינית, ביצור אנרכיה ובריסוק החברה הפלשתינית.

ניצחון הפת"ח בבחירות לרשות היה ממשיך את תקופת הדמדומים האנרכית שבה מצד אחת מקיימת הרשות הפלשתינית חזות של התנהלות מדינית ובמקביל מבצעות שפע של קבוצות פעולות טרור נגד ישראל כל אימת שלא הגיעו לסיפוקם הכספי, הארגוני או המדיני.

אין דמוקרטיה אמיתית עד המבחן הראשון של החלפת שלטון בקלפי ולא בכוח הזרוע. אין דבר חשוב יותר לעתיד הישראלי - פלשתיני מחברה פלשתינית דמוקרטית באמת. אם יש בכלל איזה סיכוי, אי פעם, לפתרון הסכסוך בינינו הרי נוצקה בבחירות האחרונות אבן פינה ההכרחית לתהליך חיוני, החלפת שלטון באופן חופשי בקלפי. חשיבות התהליך הדמוקרטי גדולה מכל האכזבות והקשיים של הטווח הקצר, ממפח הנפש שנחלו אלו שרוצים 'שלום עכשיו' ושקצרה רוחם להמתין להבשלת הדמוקרטיה בחברה הפלשתינית.

ישראל אינה זקוקה להכרת או הסכמת החמאס במעשיה והחלטותיה וודאי לא לעצם קיומה. החמאס, שעתה אחראי גם לרווחתם של הפלשתינים, לכלכלה ולקופה הציבורית, הוא הזקוק להכרה בין לאומית כדי לשקם את הכלכלה, להחזיר את הסדר הציבורי ולשחרר את החברה הפלשתינית משלטון החבורות החמושות. האחריות הזו וודאי שיהיו לה תוצאות ממתנות על התנהגות הארגון למרות שאי אפשר לדעת איזה ובאיזו מידה. ככל שיצליח בשיקום הסדר הציבורי והכלכלה הפלשתינית כך יכבול החמאס את ידיו מחידוש העימות המזוין בהיקף מלא. אפשר להגיד שהחמאס, הרבה יותר מהפת"ח, בשל להסדר ביניים יציב וארוך טווח שאין בו הכרה רעיונית בקיומה של ישראל אבל השלמה מעשית עם המציאות ואפשרות להתפנות לשיקום החברה הפלשתינית . כבר נאמר שבמזרח התיכון לעתים קרובות הזמני הופך לקבוע. גם אם החמאס ינצל את הרגיעה מעשה ידיו להתחמשות והתחזקות חזקה עלינו בישראל שלא נקפא על השמרים ונשכלל גם את עוצמתנו שלנו.

הקושי העיקרי בישראל לכנס את גבולותינו באופן חד צדדי למדינה יהודית דמוקרטית הייתה ההתלבטות באשר לסיכוייו של הסדר קבע. שהרי לכולם עדיף לעשות זאת בהסכמה. ניצחון החמאס יזרז את ההחלטה הישראלית לעצב חד צדדית ומהר את גבולותינו כמדינה יהודית דמוקרטית שכן ברור לכולם שההכרעה על הסדר הקבע כבר לא מעשית בשנים הקרובות. היא גם נותנת משמעות למדיניות הליכוד, וויתורים רק מתוך מו"מ על הסדר הקבע, משמעות של הישארות רבת שנים בשטחים בלי מו"מ.

ניצחון החמאס בבחירות לרשות לא סיבך את התמונה אלא פישט והבהיר אותה. במקום שלטון מושחת, רקוב, אנרכי ודו ראשי של הפת"ח ברשות שבה חלקו מדיני וחלקו האנרכי עוסק בטרור מתבסס שלטון יותר ישר, מחויב ואחוד שיש בו קשר חזק יותר בין השטח לשלטון. החברה הפלשתינית עמדה במבחן דמוקרטי אמיתי בהצלחה ופתחה בכך אופק לסיכויי השלמה בין העמים בטווח הרחוק יותר. השלטון התחלף לא בעיקר על רקע המאבק בישראל אלא הרבה על רקע שיקום החברה הפלשתינית מבפנים. לישראל התקצר זמן הדמדומים והצטמצם מרחב ההתלבטות בין שלש אפשרויות, מו"מ והמתנה להסדרי הקבע, התכנסות חד צדדית והשארות תמידית בשטחים לשתיים בלבד - שטחים או יציאה חד צדדית מהם . אפשר לכן לסכם - שום דבר רע לא יצא מהבחירות הפלשתיניות וטוב שכך. 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף