אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עד קלנדיה


משה דיין

מיד לאחר מלחמת ששת הימים ב- 1967 מינה שר הביטחון דאז, משה דיין, ועדה של שלשה אלופים: חיים הרצוג ז"ל, רחבעם זאבי ז"ל ושלמה להט יבדל"א לקבוע את גבולות ירושלים. מחשש שלחץ בין לאומי יאלץ את ישראל לסגת חזרה לגבולותיה רצה משה דיין למהר ולקבוע את גבולות הסיפוח בירושלים. גבולות שיקלו להגן על ירושלים המאוחדת מבחינה צבאית, כך גם הייתה הנחייתו הבסיסית לוועדה שהקים. הנחייתו השנייה ומרחיקת ראות הייתה: מכסימום שטח – מינימום תושבים.

כאשר הגישה הועדה את ממצאיה לקראת סוף יוני 1967 הוסיף להם שר הביטחון שני תיקונים. הראשון - נאמן להנחייתו, הוציא את נבי סמואל, למרות משקלה הביטחוני, מתחום ירושלים בגלל הכפר הצמוד והמאוכלס בית אכסא. השני – בניגוד להנחייתו הבסיסית ולעקרונות הפעולה של הוועדה השלים משה דיין עם גחמתו של טדי קולק, אז ראש עיריית ירושלים, שחשקה נפשו בשדה תעופה לבירת ישראל וחמד את מסלול ההמראה בקלנדיה הדחוק לו בין הכפר א ראם לשיכוני רמאללה.

בשרבוט קולמוס האריך משה דיין את גבולות ירושלים המומלצת במסדרון באורך 8 ק"מ וברוחב של כ- 2.5 ק"מ מהגבעה הצרפתית צפונה על רכס השועפט לפאתי רמאללה. בניגוד להיגיון הבסיסי של משה דיין וועדת שלשת האלופים רכס השועפט כן! היה מאוכלס בעשירי רמאללה, אל בירה וירושלים. כך הפכה תאוותו האווירית של טדי קולק את א ראם, חלק מבית חנינה ורכס השועפט המאוכלסים לחלק מירושלים שחוברה לה יחדיו. בירת הנצח הדו - לאומית של ישראל.

לשדה התעופה קלנדיה על גב ההר, דחוק בתוך אזור מיושב, לא היו מלכתחילה התנאים הבסיסיים ההכרחיים להפוך לשדה תעופה בינ"ל תיקני גם בתנאי שלום מלאים. בשנים רגועות הוא שימש בצורה מוגבלת לטיסות פנים, לפעמים לטיסה בין לאומית חריגה וטקסית. זה מעל ל- 15 שנה מושבת השדה למעשה.

לעומת שדה התעופה של קלנדיה, ששבת מלפעול ושאיבד מחשיבותו, ממשיכה האוכלוסייה הפלשתינית הלא אוהדת שסופחה לנו כתוצאת לוואי לשגשג בטובם של תקציבי הביטוח הלאומי. על הריבוי הטבעי הגבוהה הצטרפה גם הגירת קרובים שניצלו כל אפשרות שהחוק הישראלי מעניק כדי להצטרף לירושלים וליהנות מהפלא המזרח תיכוני של ממשלה המעניקה כסף לתושביה. כיום מהווים ערביי השועפט כדי מחצית ערביי ירושלים רבתי.

אכן על אותו מסדרון של גב ההר קמו במדרונותיו המזרחיים שכונות יהודיות גדולות כנווה יעקוב ופסגת זאב. עדיין אפשר לוותר על שוליו הצפוניים, על גב ההר ומדרונותיו המערביים של רכס השועפט. יש מדדים שונים להיגיון שבגבולות ירושלים: ביטחוניים,כלכליים, היסטוריים ודתיים. גחמותיו של טדי קולק לא נופלות באף אחד מהמדדים ואין שום סיבה לקדש אותן.

לאחרונה התעורר בינינו מחדש הוויכוח על חלוקת ירושלים. וויכוח של שחור או לבן בלי גוונים של אפור, בלי להבהיר לעצמנו מהי כן ירושלים שלנו. קשה לטעון ששדה התעופה קלנדיה וכל הכפרים שבדרך אליו הם חלק מירושלים. כאשר אנחנו משתחררים מהתאווה לקלנדיה ומתווים מחדש את גבולות ירושלים בלי רכס השועפט אנחנו לא מוותרים ולא עושים הנחה לאיש אלא מחזקים באמת את אחיזתנו בירושלים.

מחיר מבהיל .

באחרונה עלתה יוזמה פוליטית חדשה להרכיב קואליציה חליפית של 61 חברי כנסת שתפיל את אריק שרון, תנתק אותו ממקורות הכוח והשפעה ותשכיח אותו מלב הציבור הישראלי. את עיצוב האירועים ואת מנת התקשורת שהממשלה תמיד זוכה לה בחינם יקבלו אחרים - רק לא אריק.

יש לציין - תעלוליו הדמוקרטיים של אריק שרון אינם יותר מוסריים או פחות מבחילים ואין לטענותיהם של תומכי שרון כל ערך מוסרי. מעשי מופז שר הביטחון מוציאים שם רע לכלנתריזם עד כי נידרש מושג חדש לתהפוכות האגו ולצביעות האישית - 'מופזות' . אין ברעיון משום חידוש מוסרי או שיא של צביעות שלא ידענו עד כה. התרגלנו, כאזרחי ישראל, לשלם את מחיר תעלוליהם הפוליטיים של נבחרנו וכנראה שזו דרכו של עולם . יחד עם זאת המחיר העתידי של התעלול החדש שכל תכליתו לדחות את הבחירות ב- 7 חודשים ובלי אריק ליד ההגה עלול להיות אסון כלכלי וביטחוני לאומי.

אין הרי מכנה משותף מזערי כל שהוא בין טומי לפיד, שונא הדתיים בעיקרון לאלי ישי מש"ס. אין אפשרות לבנות הבנה כלכלית בין עמיר פרץ לביבי נתניהו וכמעט בלתי אפשרי לבצע איתם איזו תוכנית מדינית מלבד להסכים על קיפאון מוחלט. הצורה היחידה שהנוגדנים הפוליטיים האלה יוכלו לתרץ את עצמם, לחיות ביחד, להשכיח את אריק שרון ולקוות לא להתרסק לחלוטין בקלפי בעוד חצי שנה היא בהצפת תומכיהם בשפע של הטבות מסנוורות כל מחלוקת .

סביר שש"ס תגדיל את קצבאות הילדים עד כדי שכל בדווי בנגב יוכל לקנות לו ג'יפ חדש ובמקביל, כמובן, תרחיב את מפעל ההזנה בזרם החרדי ואת הקצבאות לישיבות. יריבו טומי לפיד, שלא חשב שה'התנתקות' היא אירוע מספיק חשוב לשבת בממשלה עם דתיים, יסנוור את תומכיו בצמצום שכר הלימוד באוניברסיטאות לרמה מגוחכת ויעביר חוקים שכמעט יפתרו ממס את העסקים הקטנים. עמיר פרץ יגדיל את שכר המינימום, יכפיל את קצבאות האבטלה והקצבאות החד הוריות. ממולו בנימין נתניהו יקטין את נטל המס מחברות ועסקים גדולים וירחיב את הפתור ממס על השקעות. במקביל ירחיב כמובן את תקציבי הפיתוח ליהודה ושומרון.

בהתחשב בקצב הצמיחה הנוכחי של המשק הישראלי, רזרבות התקציב והיכולת ליצור גירעון זמני, המשק יכול אפילו לעמוד בהשתוללות בתנאי שהיא כמובן מוגבלת לזמן קצר, לחצי שנה שעד הבחירות. מה שנקבל אחרי שהמטרה הפוליטית אולי תושג זה משק הרוס לחלוטין, עליה באבטלה, החמרת המצוקות ובלית ברירה חזרה למסלול של קיצוצים כואבים. אפשר לכן לסכם שממשלת 61 חליפית לממשלת שרון לא יכולה אלא לגזור עלינו נסיגה כלכלית. כל קיומה יהיה תלוי בקיפאון מדיני מוחלט מצד אחד וביכולת לבזבז הכול ולרצות את כולם מצד שני. שום כלכלת בחירות לא תוכל לעולל למשק ולמדינה אפילו מקצת ההרסנות שנושאת בכנפיה ממשלת 61 שהמכנה המשותף היחיד שלה זה 'להשכיח את שרון '.

לנו, אזרחי ישראל לא נותר אלא לקוות שהאחריות של הפוליטיקאים תהיה מספקת שלא להיגרר להרפתקה, שבגלל האגו לא יצליחו להתגבר על הניגודים שביניהם ושבגלל השכל יבינו שאין שום ערבות שהנזק שיביאו לכלל ישראל יביא להם גם איזה רווח פוליטי. לבסוף, אם הרעיון המטורף בכל אופן יתממש אין לנו, אזרחי ישראל, אלא להענישם בקלפי במלוא החומרה. .

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף