אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דמגוגיה מכאן ומכאן


בעקבות פיגוע ההתאבדות השבוע בחדרה מיהרו אנשי הציבור לבטא את עמדותיהם המקובעות והידועות מראש ולהמציא מציאות ווירטואלית בהתאם לעמדתם הפוליטית.

אליבא אריה אלדר מהימין היום בערוץ 10 עד ההתנתקות מלפני חודשיים לא היה כלום. איש תחת גפנו. בטירוף לא מוסבר נתן ראש הממשלה לטרור הלא קיים פרס והוציא אותנו מעזה תוך הפגנת פחדנות וחולשה נוראית, ככה סתם. מאז נפתחו שערי הגיהנום ואוכלוסיית ישראל הוטלה לגל טרור נוראי שהוא חזה ממש מראש. ראש הממשלה ושר הביטחון הם כשלון מוחלט מפני שבתקופתם מעל כאלף מאזרחי ישראל נרצחו בטרור. נרצחו בדיוק בתקופה השקטה שלא היה כאן טרור מפני שזה היה לפני ההתנתקות. רק כישלונו של בן גוריון במלחמת השחרור שהביא עלינו, לאסוננו, מעל ל ששת אלפים קורבנות עולה על כישלונם של שני הנמושות האלה שרון ומופז. מה צריך לעשות כעת ? כמובן לשקם את ההרתעה, להגיב במלוא העוצמה, לחסל את המחבלים ולתת סוף סוף לצה"ל פקודה – לחסל את הטרור !

אליבא השמאל בדמותו של יוסי ביילין באותו הערוץ לא צה"ל הנמיך את הטרור אלא אבו מאזן שהביא לרגיעה, לא הגדר ולא החיסולים אלא הוא, אבו מאזן. ככה בגחמה החליט צה"ל לחסל אנשים שבכלל לא ברור מה היו עושים לו נשארו בחיים. בכך פתח לנו צה"ל, בטמטומו את שערי הגהנום והביא לנקמה ולהרג מיותר בישראלים. לפני שצה"ל החל במדיניות החיסולים לא היה כאן כלום, איש תחת גפנו. החיסולים הם שהביאו את הטרור. מה צריך לעשות כעת? כמובן להפסיק עם החיסולים, לחזור לתהליך השלום, להגיע להסדר קבע מהר כי רק שלום יביא בטחון.

האמת שהטרור לעולם לא פסק לגמרי. שגל הטרור הנוכחי פרץ ב 10/2000 משיאה של פריחה כלכלית פלשתינית, מגבולות פתוחים ותנועה חופשית פלשתינית של סחורות ושירותים, בלי חיסולים ובלי מחסומים. הוא פרץ למרות מהצעות שלום מרחיקות לכת שהוצעו בימי ממשלת ברק שיוסי ביילין היה מגדולי תומכיה. מאז מבצע 'חומת מגן' ב 04/2002 , עוד הרבה לפני אבו מאזן החל הטרור הפלשתיני לדעוך לעט, עם התפרצויות מפעם לפעם. בשיא האינתיפדה בתחילת 2002 נהרגו בתקופת 3 החודשים מ סוף ינואר עד סוף אפריל כ 300 ישראלים ובוצעו מעל ל 40 פיגועים קשים במתאבדים ומכוניות תופת. מאז יש ירידה תלולה רצופה במספר הנפגעים והפיגועים 114 הרוגים בכל 2004 ו 14 פיגועי מתאבדים, פחות מבחודש אחד במרץ 2002. כן, ירידה של 90 אחוז לעומת השיא.(1) יתכן שלאבו מאזן חלק בהמשך מגמת הירידה והעצירה של הטרור אין לכך שום הוכחה במספרים. המגמה כבר הייתה חזקה ובולטת הרבה לפניו. מהיכן הביטחון שלו היה סעדי המנוח מהג'יהאד נשאר בחיים ומצליח לחמוק מכוחותינו לא היה הפיגוע בחדרה בא לעולם, לא היו באים פיגועים קשים נוספים פרי מאמציו הבלתי פוסקים. הסטטיסטיקה אומרת במפורש אחרת.

היו פיגועי טרור קשים, הרבה יותר קשים גם לפני ההתנתקות, היו טילי קאסם בעשרות על שדרות גם כשישבנו בעזה. ההצלחה של כלל מערכות הביטחון להוריד את הטרור היא חסרת תקדים בעולם בעידן של המלחמות נמוכות העוצמה ונוכח האילוצים המוסריים והבין לאומיים. היא הושגה גם בגלל החיסולים, גם בגלל הגדר, גם בגלל השימוש בטכנולוגיות וכושר יצירה וגם בגלל המחסומים, גם בגלל הנכונות להניע תהליך מדיני , בשביל ביילין, אולי גם קצת בגלל אבו מאזן.

אין לנו אלא להניח שכששני פוליטיקאים מהשמאל ומהימין ממחזרים סיסמאות נדושות הם חושבים שכולנו מטומטמים. ששכחנו לגמרה את העבר הקרוב. היינו בהוואי מנותקים מהעולם. לשניהם אין פיתרונות אלא רק סל חבוט של אשליות במציאות מדומה . טוב ששניהם לא ליד ההגה. לא לחוד וודאי שלא ביחד. אולי כדאי לשלוח אותם להוואי , ממילא הם ממציאים לעצמם את המציאות.

(1) ידיעות אחרונות , רוני שקד ,07/01/2005

(2) מעריב, 01/01/2004 , ע.רפפורט

מבוכה.

שבוע שעבר נפתח בעיראק משפטו הראשון של סדאם חוסיין. מכול מעשי הזוועה שביצע בחרה התביעה להאשימו באירוע יחיד מ 08/07/1982. בעיירה השיעית דוג'ייל נקלעה שיירת סדאם למארב מתוכנן ממנו חולץ רק לאחר קרב ארוך. כשהגיע שעת הנקמה הוציאו שלוחיו 150 מבני העיירה להורג. עוד כ 1500 נשלחו לתקופות מעצר ארוכות ללא משפט. במונחי המזרח התיכון הערבי מעשה נורמטיבי. רק 4 חודשים לפני כן במרץ 1982 חיסל הצבא הסורי בחמה שבצפון סוריה לפחות 12 אלף בני אדם והחריב את מחצית העיר כתגובה על הנחת מטען באוטובוס צוערים.

למה בחרה התביעה להתמקד דווקא באירוע השולי לפתיחת משפטו של אדם כה נורא כסדאם חוסיין. התשובה המקובלת היא שהמקרה דנן 'קל להוכחה'. קל לבסס משפטית את שרשת הפיקוד מהנשיא סדאם עד אחרון המבצעים. יתכן שהתשובה נכונה אבל סביר יותר שכל דיון לעומק בפשעיו של סדאם היה חושף בצורה בלתי נמנעת את אדישותה של ארה"ב במקרה הטוב ואת הסיוע העקיף בפועל במקרה הרע.

בקיץ 1983 כאשר מתקפת הנגד האיראנית הגיע לפרברי בצרה החלה עיראק להשתמש באופן מסיבי בגז עצבים, אסור לפי כול האמנות הבין לאומיות, נגד צבא איראן. דוחות אמריקאים מ נובמבר 1983 טוענים שגז העצבים מופעל כמעט על בסיס יום יומי בחזית ונגד המורדים הכורדים בצפון המדינה.(1). ב 10/12/1983 ביקר דונלד רמספלד מזכיר ההגנה של היום, שלוחו של הנשיא רייגן, בעיראק וניפגש עם סדאם. רמספלד לא העלה את נושא הנשק להשמדה המונית בפני סדאם חוסיין אבל דן איתו באינטרסים המשותפים והביע את נכונות הממשל האמריקאי 'לעשות יותר' בסיוע לעיראק. בפגישה עם טארק עזיז אז שר החוץ העיראקי הביע רמספלד ידיעה ודאגה מהשימוש בנשק הכימי אך לא הוסיף. לו היו מאשימים את סדאם חוסיין בשימוש בנשק כימי, למשל בטבח חלבג'ה ב 17/03/1988 בו רוססו למוות אלפי אזרחים כורדים, סביר שההגנה הייתה מעלה את העובדה שארה"ב ודונלד רמספלד עצמו ידעו על השימוש בנשק הזה מזה זמן רב ולמרות זאת המשיכו, ללא הסתייגויות ומחאות, לסייע למכונת המלחמה העיראקית כמעט בכול דרך חוץ מאספקה ישירה של נשק. למבוכתה הגדולה של ארה"ב.

ב סוף פברואר 1991, סיום מלחמת המפרץ הראשונה, היה צבא עיראק כמעט מושמד. מעודדים מההצלחה הצבאית האמריקאית בכווית התקוממו השיעים בדרום המדינה נגד סדאם. ביום שישי 01/03/1991 נפגשו מפקדי הקואליציה עם מפקדי צבא עיראק המובס על הכביש הראשי בצרה - בגדד לדון בתנאי הפסקת האש. הגבלות קשות הוטלו על עיראק בכל הקשור לשימוש בצבאה ובייחוד בכל הקשור בשימוש בשרידי חיל האוויר נגד הכורדים בצפון. בגחמה שלא מובנת עד היום אישר מפקד כוחות הקואליציה, גנרל נורמן שוורצקוף, לצבא עיראק להשתמש במסוקי קרב בדרום עיראק. מיד פשטו נחילי מסוקי קרב על מעוזי השיעים המורדים בדרום. בטווח פגזי הטנקים האמריקאים ולעיני אמצעי התצפית של כוחות הקואליציה החלו לטבוח בשיעים. טבח שהוא עד היום אחד מציוני הדרך לזוועות סדאם . בירור הפרשה בבית המשפט היה בהכרח מביך מאד את ארה"ב. קשה פשוט להאמין שאי הבנת הזירה לעומקה וטמטום גרידא עמדו מאחורי ההסכמה האמריקאית המוזרה הזו. אם יש דופי ומידה של אחריות באריק שרון על טבח צברה ושתילה ב ספטמבר 1982 אחריותו של נורמן שוורצקוף האמריקאי לטבח השיעים ב 1991 גדולה פי עשרות וקלה להוכחה.

הדילמות של ארה"ב כמעצמה עולמית היו קשות. מול זוועות סדאם עמדה ועדיין עומדת איימת האייטולות מאיראן. אבל היום, במשפטי סדאם, הדילמות שלארה"ב אז אינן חשובות, תישאר רק המבוכה. ארה"ב כבר הודתה שלא היה לעיראק נשק להשמדה המונית, היא נסוגה מהטענה שעיראק סייעה לטרור העולמי. רק הצדקה אחת נשארה למלחמה בעיראק. שארה"ב באה בעצם 'לשחרר' את עיראק מעולו של רודן נורא (למה דווקא עיראק ?). ארה"ב לא יכולה לכן להרשות לעצמה את המבוכה שהיא עצמה ידעה, שתקה ואפילו אפשרה בעקיפין ובזמן אמת את כל הזוועות האלה. /a>.

(1)gwu.edu/~nsarchiv/nsaebb/nsaebb82/

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף