אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משחק מצרי


מאז תחילת האינתיפדה האחרונה לפני 5 שנים הסתכלה מצרים באדישות מתריסה על תופעת הברחת הנשק העצומה במנהרות רפיח מהצד המצרי לצד הפלשתיני. מצרים הזינה את החברה הפלשתינית בכמויות נשק שהפכו את עזה לאנרכיה של כנופיות חמושות. יותר משהנשק המוברח היה אתגר ביטחוני לישראל הוא היה כלי מרכזי בריסוקה של החברה הפלשתינית - לפחות בעזה.

מהיקף הברחת הנשק שגשגה, דווקא בצד המצרי, אימפריית פשע, בעיקר מקרב הבדווים בפתחת אל עריש וצפון סיני, שידם בכל לכל המרבה במחיר. בפיגוע טאבה ב- 07/10/2004 נחשפה מעורבותם רחבת ההיקף של ברוני הפשע הבדווים בסיני בהפעלת הפיגוע. לא מטעמים אידיאולוגים חלילה אלא תמורת בצע כסף. כמנהגם, גנבו 'בהזמנה' את כלי הרכב ששימשו לפיגוע, השיגו את חומרי הנפץ, והובילו בדרכי המדבר את המחבלים ליעדם.

לאחר הפיגוע עצרו המצרים קרוב ל- 3000 בדווים מצפון סיני שנחקרו בשיטות מצריות כדי לחשוף את מבצעי הפיגוע. אם אפשר היה להניח עד הפיגוע בטאבה שהמצרים לא ידעו באמת את היקף ההברחה, שנהגו במידה של חוסר אכפתיות לגבי המתרחש במחוזות המרוחקים והלא נגישים של מצרים, הרי סביר להניח שאחרי טאבה הבינו לעומק את הבעיה שיצרו לעצמם במו ידיהם. למרות זאת לא עשו דבר מעשי כדי לפגוע בתשתית הפשע על ידי ניסיון לחסום את נתיבי ההברחה של נשק, סמים וזונות לעזה ולנגב.

לאחר הפיגוע השני בשארם א שייח ב- 23/07/2005 שהתבצע בשיטה כמעט זהה, התברר שכל התשתיות שעמדו לרשות מבצעי הפיגוע הקודם בטאבה המשיכו לתפקד. חלק ממבוקשי פיגוע טאבה ששרדו בחופש נהנו ממקלט בטוח באזורים ההררים של סיני. עדיין משתדלים המצרים ללכוד אחד אחד את מבוקשי הפיגוע אבל נמנעים מהרס התשתית כולה. מצרים, זו שידעה לעקור בדם, אש וחיסולים את הטרור המוסלמי מרחובות קהיר וערי מצרים, עדיין מנהלת מו"מ עם השייחים משבט הטראבין על הסגרת מבוקש זה או אחר במקום לעקור מהשורש את התשתית כולה - מראש הנחש המסתתר לו ב ג'בל הילאל עד אחרון מבריחי ואונסי נערות הליווי.

על פניו ניראה שמצרים היא המדינה המתאימה והמעוניינת ביותר להעמיד את כובד משקלה מאחורי אבו מאזן והרשות הפלשתינית ומאחורי השאיפה 'מדינה אחת, חוק אחד, נשק אחד'. למצרים, יותר מכל אחד אחר, יש גם השפעה ואמצעי לחץ לסייע ולאכוף את מרות הרשות על הפלגים הפלשתינים. בפועל הקפידה מצרים בשיחות קהיר האין סופיות עם הפלגים הפלשתינים על מעמד שווה בין הפלגים לרשות. משל הייתה הרשות הפלשתינית עוד פלג בין פלגים ולא הסמכות הריבונית. ביום חמישי 17/03/2005 לאחר עוד סבב של 'שיחות קהיר' מול העיתונאים הוכרז על הסכמה בין הארגונים על 'תהדיאה' – רגיעה עם ישראל. בנוכחות עומר סולימאן, שר המודיעין המצרי, הכריזו הארגונים על זכותם להחזיק נשק ולחדש את האש בתנאים הנראים להם. לא היה זכר לקבלת מרות הרשות, אפילו לצורך לתאם איתה מהלכים. אולי ההכרה היחידה במרות הייתה ההכרה הכללית שרק אש"ף מוסמך לנהל מו"מ עם ישראל. הרשות כסמכות – יוק.

לא ברור מה בדיוק האינטרס המצרי. כרגע ברור שמטעמים לא ברורים מצרים עושה הכל, ממש הכל, כדי לערער את סמכותה של הרשות, כדי להזין את פלגיה השונים בנשק כדי שעזה תישאר לעולם מוגדישו שבסומליה – חבל ארץ נמשל על ידי כנופיות. שנאמר , עם חברים כאלה מי צריך אויבים.

חמאסטן – בעיה שלהם.

לקראת הבחירות ברשות הפלשתינית המיועדות לתחילת 2006 מסבכת את עצמה ישראל שלא לצורך בסוגית השתתפות החמאס בבחירות.

אין חולק שהחמאס מצהיר בגלוי על כוונתו להשמיד את ישראל. מאחר והאמנה הפלשתינית לא בוטלה זו גם מטרתו הרשמית של אש"ף, הפרטנר הרשמי לכל מו"מ עתידי. הפת"ח, התנועה המובילה באש"ף, לא נבדל מהחמאס ביזום והוצאת פיגועים נגד ישראל אלא בכושר הארגון והיכולת. ההבדל העיקרי בסגנון הדיבור נובע, כנראה, מכך שהפת"ח יושב כעת על יד ההגה, תחת עינה הבוחנת של הקהילייה הבין לאומית ונושא באחריות לצבירת תמיכה בין לאומית, לסיוע כלכלי לפרנסת החברה הפלשתינית ולשמירת המארג הלאומי. החמאס, לעומת זאת, נושא רק באחריות אופוזיציונית, שכמו בכל מקום, מתבססת על ביקורת ולשון משתלחת.

בסיוע מצרי פעיל קמה למעשה, בעיקר בעזה, רשות פלשתינית שנייה. "רשות החמאס" חזקה ומאורגנת מהרשות הפלשתינית ונהנית מתמיכה עממית רחבה. רשות זו מחזיקה ממילא בזכות ווטו, באמצעות טילי קסאם על ישראל, על כל מהלכי הרשות. רשות שיותר משהיא מובילה את המהלכים היא משמשת כמעטפת מגן לחמאס.

עזה נמצאת בתהליך ניפרד מהרשות שבגדה המערבית. תהליך שעשוי או עלול, הכול בעיני המתבונן, להסתיים בשתי מדינות פלשתיניות עם קשרים פדרליים. תהליך זה, למרות משמעותו העצומה, לא זוכה להתייחסות ותשומת לב ישראלית. לכן נמצאת הרשות בדילמה מסובכת מאין כמותה:

א. כיצד לשמר את האחדות הפלשתינית, גם גיאוגרפית, ולשקם את הריבונות הלאומית.

ב. כיצד ולאן להוביל את היחסים עם ישראל.

במקרה וישראל תתערב ברשות ותשתדל למנוע השתתפות החמאס בבחירות אפשר לצפות לתוצאות הבאות:

א. ישראל תיקלע לסד לחצים בין לאומי שלא להתערב בתהליך הדמוקרטי ברשות ושלא למנוע מכוח לאומי פלשתיני משמעותי מלהשתתף בבחירות.

ב. החברה הפלשתינית הנמצאת בפיצול אנרכי, לפני חשבון נפש והכרעות גורליות לעתידה, תתאחד מחדש כנגד ישראל עם הוכחה משמעותית שלכל דבר ועניין כיבוש עזה והגדה הוא עדיין עובדה קיימת .

ג. החמאס שמחוץ לתהליך ינהל את הדו שיח עם הרשות, כמקובל, באמצעות טילי קסאם בתכיפות הולכת וגוברת - מה שיציב דילמה קשה בפני ישראל כיצד להגיב.

ד. הרשות ממילא לא תוכל להתקדם לאף מקום בלי הרשאה מהחמאס שיישאר כוח מרכזי אבל בלי אחריות בין לאומית.

ה. החמאס ממילא ישתתף לבסוף בבחירות באמצעות הקמת מפלגת חסות.

ו. ישראל תידרש בתהליך מתמשך, גם על ידי בעל בריתה ארה"ב, "לחזק" את אבו מאזן אל מול החמאס הסורר. ישראל תבזבז נכסים וויתורים לפלשתינים לא כדי לעצב את מערכת היחסים בינינו לרשות אלא על מערכת היחסים בין אבו מאזן לחמאס.

ז. עזה תמשיך להתנהל לכיוון ניפרד.

למעשה התערבות ישראלית בתהליך הבחירות ברשות היא הכנסת גול עצמי ויצירת מצבים מורכבים ומסובכים בשטח שלא לצורך.

במקרה של השתתפות החמאס באופן חופשי בבחירות סביר שייווצרו לחמאס הדילמות הבאות :

א. החמאס, כחלק מהרשות, יצטרך להתלבט בין המשך האנרכיה ומשטר הכנופיות, שהחמאס היא חלק ממנו, לבין "מדינה אחת, חוק אחד, נשק אחד" .

ב. החמאס לא יוכל יותר להסתפק בלהג לוחמני של המשך המאבק המזוין בכל תנאי ויאלץ לשקול סיוע בין לאומי, פיתוח כלכלי ואת רווחת האוכלוסייה מול כל טיל קסאם שישוגר.

ג. בדיוק כשם שאנחנו נאלץ, אולי, לנהל מו"מ ולשוחח עם אנשי חמאס כחלק מהרשות, כך יאלצו הם לבלוע את הצפרדע ולשוחח עם נציגי "הישות הציונית" השנואה.

מעניין כיצד הם יסבירו את זה לקהל בוחריהם. כיצד בכלל יסבירו קיום מו"מ מדיני עם ישראל או שמה יטרקו בפנינו את הדלת ויפטרו אותנו מכל מו"מ איתם.

למעשה השתתפות החמאס בבחירות משאירה את כל הדילמות וממקדת את כל האחריות בחברה הפלשתינית בכלל ובחמאס בפרט. הם צריכים להכריע בגורלם, ללא מעורבות ישראלית, האם פניהם לאנרכיה תוצרת עצמית, לחמאסטן כישות טרור או למדינה בדרך. אסור לנו לחסוך מהם את הדילמה, מהקהילייה הבין לאומית את האבחנה הנכונה של המציאות ומאיתנו את הגול העצמי שנכניס לעצמנו אם נתערב בבחירות ברשות. דני רשף.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף