אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אהוד ברק: האיש שממציא את עצמו


המציאות על פי מפקד חוליה נגד טנקים אפגנית.

אהוד ברק. מפקד חוליה נגד טנקים אפגנית' , כפי שהגדיר סגן הרל"ש שמעון בטאט את ראש ממשלתו אהוד ברק לאחר שהתפטר מלשכתו באוגוסט 2000.

על בסיס מידע שגוי ושיקרי שנלקח מהעיתונות, נשאב מהאינטרנט ומדורי הרכילות, ללא שמץ של ביסוס עובדתי, בתמיכה ציבורית גורפת ובעידודה של תקשורת מתלהבת יצאה ארה"ב למלחמתה האחרונה בעיראק: מבצע 'צדק מוחלט' במרץ 2003. וויטנאם החדשה שבעיראק, שכקודמתה נולדה בשקר, מלמדת אותנו שאמנם אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן אבל מספיק לתעתע בחלק גדול מהאנשים די זמן כדי ליצר הכרעות פוליטיות .

נראה שאת הלקח מהר ליישם 'מפקד חוליה נגד טנקים אפגנית' , כפי שהגדיר סגן הרל"ש שמעון בטאט את ראש ממשלתו אהוד ברק לאחר שהתפטר מלשכתו באוגוסט 2000.

לפי המצגת האחרונה של אהוד ברק, כראש ממשלה לשעבר, הוא היה מנהיג נחוש שתקופתו התאפיינה בחתירה עקבית למטרה אחת: הוצאת צה"ל מלבנון. נוכח אופוזיציה נחושה ומלוכדת ודעת קהל מתנגדת הצליח אהוד ברק לפרק בשיטתיות את המוקשים, להטות את דעת הקהל ולהוציא את צה"ל מלבנון באופן חד צדדי.

יש לאהוד ברק זכות היסטורית להתהדר בהישג הזה, בייחוד כשקשה מאד להצביע על הישגים אחרים, אבל השחיתות האמיתית מתחילה בסילוף רבתי של האמת הרבה לפני שהיא נחשפת מאוחר יותר בזיוף מפקדי בוחרים, מינויי מקורבים, שלמונים ושוחד .

אני באופן אישי השתתפתי במושב מעונה ב- 04/01/1999 , 4 ימים לאחר שחרורי מצה"ל משרות ארוך כקצין מודיעין בלבנון, בכנס פעילים תומכי ברק. בנוכחות עשרות אנשים באולם הקטן ביקשתי להציג ולנמק את הצורך לצאת מלבנון חד צדדית. במעמד זה גם הגשתי מסמך מפורט המנתח את יעילותה המבצעית של רצועת הביטחון. תשובתו של אהוד ברק הייתה חד משמעית ותאמה לחלוטין את מה שאמר לפני כן לפעילות מ '4 אמהות': ציטוט - ' אתה לא היחיד שתומך ביציאה חד צדדית מלבנון, גם דורון רובין ( אלוף במיל' ) חושב ככה. אתם פשוט לא מבינים את המשמעות וגודל הטעות '.

למעשה לא השתנה מאז עד חודש מאי 1999 דבר ברצועת הביטחון, במאזן הכוחות במזה"ת או ביחסינו עם סוריה שיכול להסביר מהפך של 180 מעלות בעמדתו של אהוד ברק עד שהבטיח לצאת בתוך שנה, בהסכמה מלבנון. מצב הסקרים הראה על פער קטן מאד לטובת אהוד ברק מול בנימין נתניהו ותמיכה רחבה בציבור ליציאה מלבנון. מותר בהחלט לשער שמצב הסקרים השפיע על הכרזתו של ברק . וודאי הוא שאם שבעים אחוז מהציבור אכן התנגדו ליציאה מלבנון, כפי שחזר וטען ברק בתקשורת לאחרונה, הייתה הכרזה כזו שלו, ימים ספורים לפני הבחירות, פועלת כולה לרעתו עד כדי לסגור את הפער הקטן בינו לבנימין נתניהו.

לא יציאה חד צדדית הבטיח אהוד ברק מלבנון אלא יציאה 'בהסכמה'. כבר אז בחוגי ' 4 אמהות' היה ברור שאפשר להבטיח לצאת בתוך שנה, אפשר להבטיח לצאת בהסכמה ולנהל מו"מ עם הסורים בקצב זמנים שהסורים מכתיבים. אי אפשר לצאת תוך שנה בהסכמה , של הסורים כמובן, מבלי להיכנע לחלוטין לכל גחמה מדינית של הסורים. כבר אז החליטו ב '4 אמהות' לעשות הכול כדי למלכד את אהוד ברק בהבטחה שלו 'בתוך שנה' כאשר יתלבט בין יציאה 'בהסכמה', כהבטחתו המקורית, ליציאה ' בתוך שנה'.

באמצע חודש אפריל 2000 נפגשנו, קבוצה של פעילים מ '4 אמהות', עם חיים רמון, שר בממשלת ברק בכנסת ישראל. הסברנו לחיים רמון שהחיזבאללה מתארגן לזנב ביציאת הכוחות והמשך שהייתנו שם מסוכן לנו ולצד"ל. ביקשנו שיעשה הכול להפתיע את החיזבאללה ולהקדים את היציאה. תשובתו של חיים רמון הייתה בציטוט חופשי 'אתם צודקים אבל הוא ראש הממשלה (אהוד ברק ) והוא עדיין מאמין שאפשר להגיע להסדר עם הסורים ברגע שישתכנעו שהוא רציני בכוונתו לצאת מלבנון'.

ימים ספורים לפני היציאה מלבנון, כאשר מוצבי צד"ל ננטשו או נמסרו לחיזבאללה ומאות חיילים החלו לערוק מצד"ל, כאשר החל תהליך הקריסה ברצועת הביטחון, עדיין בדק אהוד ברק אצל הרמטכ"ל דאז שאול מופז את האפשרות לדחות את הנסיגה בטענה, שהיום נראית הזויה לחלוטין, שאפשר עדיין להחזיר את הסורים לשולחן המו"מ .

היציאה מלבנון, על אף שלעולמים תהיה קשורה בשמו של אהוד ברק, לא הייתה מעשה של מנהיג צמוד למטרה אלא מעשה היסחפות אחר דעת הקהל, שסופו הגשמה חלקית בלבד, בניגוד אפילו לרצונו שלו, לצאת בהסכמה עם הסורים.

מול ההצלחה החלקית ביציאה מלבנון צבר אהוד ברק צבר מדהים של כישלונות: ממשלתו אבדה את הרוב הפרלמנטרי שלה תוך פחות משנה; באין קואליציה אבדה השליטה בתקציב המדינה שנבזז על ידי שפע חוקים כיתתיים צרים בקנה מידה שלא היה לו תקדים לפניו ואחריו; המו"מ עם הפלשתינים כשל לכדי מלחמה קשה ואפילו עלייתו של אריק שרון להר הבית הייתה, בסופו של דבר, בתחום הסמכות והאחריות שלו כראש ממשלה; המו"מ עם הסורים נכשל; בזמן קצר להדהים ריסק את מפלגת העבודה כאפוזיציה אחראית, איבד את כל האשראי הפוליטי והובס בבחירות ברוב שעד היום אין לו תקדים. הרשימה הזו היא חלקית - קצה הקרחון.

ב- 26/05/1999 , ימים אחרי ניצחונו בבחירות נגד בנימין נתניהו, כאשר התמיכה באהוד ברק בדעת הקהל הישראלית הייתה רחבה ומוצקה, כמעט מבחינת מושיע, כתב לו חיים מנדל-שקד, ראש לשכתו העתידית מכתב אישי - " … אם תמשיך כמו שהתחלת לא רק שלא יהיה שינוי ולא יהיה אחרת, עוד יתגעגעו לנתניהו... אתה משדר חוסר ביטחון, הססנות, פרנויה, זילות, איבוד מנהיגות עקבי. אתה מתחיל לפספס את האשראי בארץ ובחו"ל... המפחיד הוא שאתה מצליח בזה ועוד תתחיל להאמין לעצמך". המכתב האישי הזה היה חסוי בשעתו עד שכעבור 16 חודש גדשה הסאה גם לחיים מנדל-שקד והוא התפטר באוגוסט 2000 מתפקידו כראש לשכת ברק.

אפשר להבין את אהוד ברק שהוא ממציא את העבר ואת עצמו מחדש. אין שום פסול ברצון להיות ראש ממשלה ובניסיון לשכנע את דעת הקהל למרות כישלונות העבר המדהימים. קשה להבין את הנוהים אחרי 'מפקד חוליה נגד טנקים אפגנית' משל איבדו את זיכרונם ומצאו מלך מושיע חדש .

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף