אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הנרטיב!


התמונה של צבי גלאון

ידיעה בעיתון ספרה כי מנהל ביה"ס התיכון "שער הנגב" הוזמן לבירור במשרד החינוך. העילה הייתה שבבית ספרו מלמדים היסטוריה מספר לימוד שלא קיבל את אישור משרד החינוך.ייחודו של ספר לימוד זה שהוא מביא את סיפור הקונפליקט בין שני העמים, היושבים בחבל ארץ זה , והנמשך כבר יותר ממאה שנים, כפי שמספר אותו כל אחד מהצדדים. התלמידים נחשפים לשתי הגרסאות .לפרויקט מיוחד זה היגיעה תרומה משבדיה,והגורמים התורמים ממשיכים להתעניין בתוצאות הפרויקט שהם תומכים בו. בגרמניה יקיים בימים אלה מוסד בשם georg eckert institut כינוס על נושא שהוגדר כך: education and conflict: perspective from israel/palestine בולטת מיד העובדה כי מגדירי הנושא רוצים לשמור על אובייקטיביות מרבית ולכן השטח שבין הים לירדן נקרא בשני השמות כשלוכסן ביניהם. מטרתו של הארגון הנזכר כפי שהוא מציג אותה בעמוד הבית שלו ברשת האינטרנט היא:

its' central competence lies in the application oriented research of collective patterns of interpretation, concepts of identity and representations as conveyed through national education

( תרגום: מטרתו העיקרית נמצאת במחקר הבודק את ההתאמות הקולקטיביות והאינטרפרטציות של הזהויות כפי שהן מיוצגות דרך מערכת החינוך הלאומית) אחת ההרצאות בכנס זה הוגדרה כך: shaping the past in history textbooks in arab schools in israel (1948-2008) זו תהייה הרצאתה של ד"ר חני שמש רש. עיצוב העבר בספרי ההיסטוריה , כך הוגדר הנושא, ולא נאמר "הצגת העבר" בספרי ההיסטוריה, שכן לא מקובל היום שניתן לספר סיפור כלשהוא מבלי שהמספר יביא את נקודת המבט שלו בסיפור, ולכן יהיה זה הסיפור שלו כפי שהוא עוצב על ידי המספר, ולכן אנו מדברים על הנרטיבים השונים בסיפור הקונפליקט בינינו לבין הפלשתינאים. המושג נָרַטִיב ,מקורו בשפה הלטינית וממנה עבר לאנגלית וצרפתית תרגומו לעברית הוא במושג "סִפֵּר" , סיפר הוא אם כן פרשנות של היבט מסוים על העולם, המעוצבת דרך נקודת מבט תרבותית או אישית.כאשר אנו מדברים היום על הנרטיב הפלסטיני, מול הנרטיב הישראלי ומבקשים לתת לגיטימיות לכל אחד מהם, זהו מצג של גדלות רוח ואובייקטיביות.אך מצג בלבד. הדדיות כזאת אינה אפשרית בסיפור שהוא ליבו של קונפליקט אקטואלי בעל השלכות מידיות על ההשתמעות הפוליטית והמדינית שלו. ההסכמה להציג גם את הנרטיב של האחר אינה יכולה לשחרר את המספר מלהציג בסופו של הסיפור גם מסקנה מוסרית וערכית אותה הוא גוזר ממערכת של ערכים מנחים המציגים תפיסת עולם שמעוגנת באידיאולוגיה כלשהי. מספר זה במקרה של ביה"ס כלשהו יהודי או ערבי הוא המורה הניצב לפני תלמידיו. בגרמניה ובשבדיה ייתכן כי המורה יפטור את עצמו מלנקוט עמדה ויותיר אותה כשאלה פתוחה, ויש להניח גם כי מרבית התלמידים גם לא יקשו עליו. אך כאן אי נקיטת עמדה היא בריחה מהכרעה ערכית בשאלה אקטואלית. כבר מנסחי מגילת העצמאות חשו בצורך להתמודד עם השאלות שעצם ההכרזה על הקמת המדינה מעוררות החל מרגע כינונה. לפיכך כתבו במגילה את הפסוק הבא: ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.הקמת המדינה אמרו מייסדיה היא מעשה לגיטימי על פי החוק הבין לאומי, שכן כך החליטה עצרת האומות המאוחדות, והיא מעשה טבעי שכן לכל עם זכות לחיות במדינתו שלו, ואילו זכותנו לממש ריבונות כזאת דווקא בארץ ישראל מוקנית לנו מתוקף זכותנו ההיסטורית על טריטוריה זו. זכות היסטורית אינה מוכרת במשפט העמים, ואין שום תקדים היסטורי אחר בו עם שב למולדתו העתיקה אחרי אלפיים שנות פזורה כדי לחדש בה ריבונות שאבדה לו אי אז בהיסטוריה . כך גם אין תקדים לשרידותו של ציבור בעל זהות אתנית מוגדרת ללא טריטוריה וללא ריבונות תקופה כה ארוכה. התופעה המוכרת היא של התבוללות ולאחריה היעלמות בתוך החברות החדשות העולות על במת ההיסטוריה. לפיכך הטוען לזכות כזאת יכול לממש אותה רק אם יש בכוחו גם להגן על תהליך מימושה בפועל. ואומנם תהליך ארוך זה של הגנה על הזכות ההיסטורית הגיע לשיאו במה שמכונה "מלחמת העצמאות" בעוד שלמעשה הייתה זו "מלחמת קיום" שכן לו לא ניצח היישוב שאז קראנו לו "היישוב העברי" כל עוד לא קמה המדינה , כי אז הייתה הזכות ההיסטורית הזאת הופכת שוב לחזון דורות של "חדש ימינו כקדם". מכול מקום מדינת ישראל היא מופע היסטורי חסר אח ורע. אין עוד מדינה שכמעט כל תושביה היגרו אליה בגלל חזון היסטורי על הזכות ההיסטורית, ושעצם קיומו של החזון הזה היא הנותנת לעם זה את כוחו לממש חזון כזה עם תחושה של צדקת הדרך למרות היותו חסר תקדים.

נרטיב

זהו הנרטיב שלנו וזו האמת שלנו שאינה צריכה לעמוד בשום מבחן, כי אנו היינו שם וחווינו זאת מבשרנו. אך מה שאנו מכנים מלחמת העצמאות, ותקופה ארוכה כונה על ידי הערבים מלחמת 48 (ביטוי ניטראלי) הפך לימים להיקרא בפי הפלסטינאים ה"נכבה" שפירושו בערבית "האסון". לאחר מלחמת ששת הימים הוחל להשתמש בו גם כדי לתאר את מצב הפליטות של העם הפלסטיני כחלק מהניסיון ליצור מקבילה למצב העם היהודי לאחר השואה ומכוח השוואה זו אף לדרוש את זכות השיבה. מערכת מושגית זו מנסה לטשטש,או אף להתעלם מהנסיבות ההיסטוריות שהביאו למצב הפליטות ואובדן חלק מהטריטוריה עליה הייתה אמורה לקום מדינה ערבית על פי אותה החלטה של האומות המאוחדות, וכך למקד את תשומת הלב בעוול שנעשה לפלסטינאים, והוא זה שאותו יש לתקן לשיטתם.מהן אם כן השאלות הערכית שלא ניתן לחמוק מהן, ועל שאלות אלה צריך לקבל את תשובת שני הנרטיבים, ואותם להעמיד במבחן שתוצאותיו יצביעו על העתיד שאליו יש להתכונן. השאלות הן: האם אתה או אתם מוכנים לקבל את העמדה כי לעם היהודי יש זכות היסטורית לממש את ריבונותו בארץ ישראל או בחלק מארץ ישראל ההיסטורית. האם אתה או אתם מכירים בכך כי בטריטוריה זו לא הייתה מעולם מדינה ריבונית לשום עם אחר פרט מאשר לעם היהודי. האם אתה או אתם מוכנים להכיר בכך כי היהודי הוא לא רק ציון של שייכות לקבוצה שיש לה זהות דתית אלא גם זהות לאומית.כל מי שישיב על שאלות אלה בשלילה אין לנו המגדירים עצמם כציונים שיג ושיח עימו, ויש להתכונן להמשך ההגנה על הזכות ההיסטורית. ואילו כל מי שישיב בחיוב על שאלות אלה הוא פרטנר לדו שיח על פשרה היסטורית. כלפי פנים צריך יהיה לומר לכול מי שפשרה כזו היא עבורו משבר של אובדן, כי זה מה שיכול היה דור המייסדים והדורות שאחריו להשיג בשעה זו של ההיסטוריה ושהחזון של "ותחזינה עינינו בשובך לציון" זה ביטויו היום. אם שיעורי ההיסטוריה בבית הספר בשער הנגב יסתיימו באמירה כזו, לאחר שיילמד גם הנרטיב הפלסטיני, אין שום חשיבות לשאלה האם ספר הלימוד אושר או לא אושר, ואם בכינוסים בין לאומיים , הצגת הסכסוך כפי שהוא משתקף בספרי ההיסטוריה שבעזרתם לימדו בבתי הספר הערביים במדינת ישראל עד כה, תסתיים גם היא באמירה זו, אין חשיבות לדרך ניסוח הנושא shaping או presenting ובלבד שזכותנו ההיסטורית תוצג כאמת המנחה את מאבקנו כאן ושממנה אנו שואבים את הכוח הנדרש למאבק נמשך זה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צבי גלאון