אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נביל שעת: לעולם לא נכיר בישראל כמדינה יהודית


התמונה של רבקה שפק ליסק

נביל שעת' מצוות המו"מ הפלסטיני:"לעולם לא נכיר בישראל כמדינה יהודית" נביל שעת', חבר צוות המו"מ עם ישראל הצהיר שהפלסטינים "לעולם לא יכירו בישראל במדינה יהודית" (וואלה, 8 בספטמבר, 2010). מר שעת' אף הסביר את נימוקי הפלסטינים להצהרה נחרצת זו: "הכרה זו תאיים במישרין על הפלסטינים המוסלמים והנוצרים בישראל, ותגזול מהפליטים הפלסטינים את ביתם בישראל ואת זכותם לשוב אליה". החלק הראשון של המשפט נועד, לדבריו, להגן על הפלסטינים המוסלמים והנוצרים החיים בישראל. הצהרה מוזרה מפי חבר הנהגת הרשות הפלסטינית שבה הנוצרים הם אזרחים סוג ב' ומהגרים ממנה בהמוניהם. בעזה מצבם של הנוצרים אף חמור יותר ( ראה,. א, ב, ג, ד). החלק השני של המשפט נועד להבטיח הצפת ישראל בפליטים שיביאו קץ לרוב היהודי בישראל, ולחיסולה של ישראל כמדינה בעלת רוב יהודי. הצביעות והדמגוגיה של מר שעת' מגיעה לשיאה באומרו ש"איננו דוחים את הרעיון שישראל הינה מדינה עם רוב יהודי". זאת בשעה שמר שעת' מתכוון לחסל את הרוב היהודי משום שאינו מוכן לישב את הפליטים במדינת פלסטין, על מנת לסיים את הסכסוך ולאפשר לשני העמים לחיות בשקט. נושא הפליטים יפוצץ את המו"מ מפני שיש קונצנזוס בקרב אזרחי ישראל שיש ליישב את הפליטים במדינה הפלסטינית. מר שעת' ודאי מודע לעובדה זו. נושא הפליטים הוא קו אדום בישראל בדיוק כפי שנושא ההתנחלויות הוא קו אדום אצל הפלסטינים. אני מבינה לליבם של הפלסטינים שחוששים מהמשך ההתנחלות בשטח שהם רואים כשטח המיועד למדינתם. נושא זה ניתן לפיתרון במסגרת המו"מ עפ"י הצעת קלינטון- ברק מ- 2000. (ריכוז ההתנחלויות בגושים, פירוק השאר, וסיפוחם לישראל, תמורת פיצוי טריטוריאלי ). הרי ניתן היה לפתור את נושא ההתנחלויות ב- 2000.

דגל

מדוע דחה ערפאת את ההצעה? כי בעוד שכבר בוועידת קמפ דויד ב- 2000 הוצעה ע"י קלינטון- ברק הצעה סבירה לפתרון נושא ההתנחלויות, הפלסטינים אינם מסתפקים בכך- הם עומדים על דרישתם בנושא הפליטים, ללא פשרות.כך אפשר ללמוד מהצהרתו של שעת' ומהצהרות של מנהיגים פלסטינים נוספים. בישראל יש רוב של 62% בעד פיתרון של 2 מדינות לשני עמים. דגש על מדינות לאום. ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן הכריז לאחרונה מספר פעמים שלא יסכים שאפילו חיל ישראלי אחד ו/או יהודי אחד ישאר על אדמת מדינת פלסטין . אני מסכימה עם אבו מאזן שחיילים ישראלים אינם צריכים להישאר על אדמת מדינת פלסטין. אני מסכימה שהמתנחלים צריכים להיות מסופחים למדינת ישראל, עפ"י המתווה של הצעת קלינטון- ברק, תמורת פיצוי מטריטוריה ישראלית, אם כי לא מהסיבה המניעה את אבו- מאזן.

הכרזה זו נשמעת גזענית ביותר. המשמעות של דברי אבו מאזן היא שהוא רואה במדינת פלסטין שתקום מדינת הלאום הפלסטיני. אבל, אבו מאזן והנהגת הפת"ח הנחשבת למתונה מהנהגת החמאס, לעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית, למרות שבהחלטת האו"ם מ- 1947 נאמר בפירוש שתקומנה שתי מדינות:יהודית וערבית. לאיזו מסקנה יכולים אזרחי ישראל היהודים, שאבותיהם או אבות אבותיהם או הם עצמם, עלו לארץ משום שהם רוצים לחיות במדינה יהודית, להגיע מהצהרות המנהיגים הפלסטינים ? לצערי, המסקנה היא שהפלסטינים אינם באים למו"מ בידיים נקיות ובתום לב. הם מוכנים לדבר על הקפאת בנייה בהתנחלויות ופינוייהן, על הגבולות ואפילו על ביטחון, כלומר על האינטרסים שלהם, אבל לא יוותרו בנושא הפליטים. הם אינם באים לחפש פשרה אלא לדרוש מילוי מכסימלי של דרישותיהם, תוך חיסול מדינת היהודים. אבו מאזן אמר שאם יופעל עליו לחץ לעשות ויתורים "אקח את התיק שלי ואלך. לא אשאר לחתום על ויתור אחד מעקרונותיו של העם הפלסטיני". (וואלה, 7.9.2010 )לאור ההצהרות הללו לא ברור כלל מה טעם במו"מ אם אבו מאזן וההנהגה המתונה של הפת"ח אינם מוכנים לפשרות. ללא פשרות לא יהיה שלום. אם הפלסטינים לא יסכימו ליישוב הפליטים במדינתם שתקום, לעולם לא יהיה כאן שלום, מכיוון שקליטת הפליטים בישראל פירושה- חיסולה של מדינת היהודים. אין עם בעולם שיסכים להכחשת קיומו וזכויותיו- לכל עם בעולם יש זכות הגדרה עצמית. אבל, הפלסטינים אינם מוכנים להכיר בזכות ההגדרה העצמית של היהודים, ואף לא בזיקתם ההיסטורית לחלק ארץ זה. יתר על כן, סעיד עריקאת הכריז, לא מזמן, שאין עם יהודי, אלא יש רק דת יהודית ומכיוון שלדת אין זכות למדינה- אין מקום למדינה יהודית.באשר להגנה על הפלסטינים החיים בישראל: אומנם אין שוויון אזרחי מלא לפלסטינים אזרחי ישראל, אבל, מחקרים מוכיחים (ראה, מאמר של בן דרור ימיני, המעריב,) שמצבם עדיין טוב יותר ממצב ערבים ומוסלמים באירופה ואפילו במדינות ערב.

מי שקורא את המסמכים שפורסמו ע"י "ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל", מבין למה מתכוון שעת', כאשר הוא מגן על הפלסטינים החיים בישראל. הוא מגן על תוכניתם להפוך את ישראל "למדינת כל אזרחיה", שזוהי מילה מכובסת לחיסולה של מדינת היהודים ע"י ביטול כל המאפיינים היהודיים של המדינה, ביטול "חוק השבות", וקליטת הפליטים בישראל (מצורפים המסמכים ): 4 מסמכים לגבי חזון העתיד של מדינת ישראל פורסמו ע"י ארגונים של ערביי ישראל: "החזון הערבי" – פורסם ע"י ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל בשיתוף עם אינטלקטואלים ערבים."הצעה ערבית ראשונה לחוקה לישראל"- פורסם ע"י ארגון "עדאלה" דרישה להחזרת כל הפליטים הפנימיים לכפרים הנטושים ופיצויים- פורסם ע"י ארגון מוסאווא "אמנת חיפה" – פורסמה ע"י "מדא אל- כרמלי" סעיפי "החזון הערבי": א. מדינת ישראל נוצרה ע"י קולוניאליזם – ישראל יישמה מדיניות קולוניאליסטית כלפי אזרחיה הערבים, הכוללים הפקעת אדמות ויהוד המרחב.ב. הציבור הערבי בעד מדינה פלשתינאית ולצידה מדינה דו- לאומית במקום מדינה יהודית.ג. המשטר במדינה הדו- לאומית- "דמוקרטיה הסדרית", כלומר, קואליציה בין יהודים וערבים. לכל צד תהיה זכות וטו על החלטות הצד השני.ד. ישראל כיום היא מדינה "אתנוקרטית", ולא דמוקרטית. למיעוט הערבי יש שוויון חלקי ושיתוף מוגבל בחיים הפוליטיים.ה. הציבור הערבי מוכן לראות בישראל "מולדת משותפת לשני העמים", אבל אינו מכיר ביהדותה של ישראל. ו. יש לשנות את סמלי המדינה, הדגל וההמנון. ליהודים ולערבים יהיו סמלים נפרדים. חוקה לישראל- א.ישראל תהפוך למדינה דו-לאומית ורב- תרבותית.ב. ביטול הסממנים היהודיים של ישראל- הדגל, ההמנון, סמל המדינה. ליהודים ולערבים תהיה אוטונומיה:מוסדות חינוך ותרבות ניפרדים. ג. ביטול "חוק השבות" – כל אחד יוכל לקבל אזרחות מטעמים הומניטריים, ללא קשר לדתו. ד. כל צאצא של אזרח המדינה שנולד בישראל או בחו"ל יקבל אזרחות וגם בן זוג של כל אזרח בישראל(ביטול ההגבלה על נשואי אזרחים ערבים לפלשתינאים בשטחים). ה.הפליטים הפנימיים- תושבים שגורשו מבתיהם ב- 1948 ועברו לגור בישובים ערביים אחרים, יחזרו לאזור מושבם המקורי, תוך קבלת פיצויים על הנזקים שנגרמו להם (1/4 מערביי ישראל).ו. ישראל נדרשת להכיר באחריות לעוולות ההיסטוריות שגרמה לעם הפלשתינאי בכללותו, לסגת מהשטחים הפלשתינאים ולהכיר בזכותו של העם הפלסתיני להגדרה עצמית, בגבולות 1967 . ז. קרקעות- נכסי הוואקף המוסלמי, שהופקעו אחרי 1948 יוחזרו לבעליהם המקוריים.

כמו כן, נכסים שהופקעו מאזרחים ערבים ע"י המדינה יושבו לבעליהם בתוספת פיצוי. כמו כן, על המדינה להכיר בכל הכפרים הלא- מוכרים.ח. דו- לשוניות- כל הפרסומים הרשמיים של המדינה יפורסמו בשתי שפות. הרב- תרבותיות תגולם בכך שכל קבוצה תרבותית, דתית או אתנית תוכל לשמור על צביונה המיוחד ועל מוסדותיה. כל מיעוט לאומי יבחר לעצמו גוף מייצג שימומן ע"י המדינה. ניתוח המשמעות של 2 המסמכים: מה זאת מדינה דו- לאומית- א. המסמכים קובעים שיש עם פלסטיני וערביי ישראל הם חלק ממנו ומהאומה הערבית. לפלסטינים יש זכות להגדרה עצמית ולהקמת מדינה פלסטינית. כל ההתנחלויות תפונינה ובמדינה זו ייאסר על יהודים לחיות. ב. הציבור הערבי אינו מכיר בזכותו של העם היהודי למדינה יהודית, או בזכויות היסטוריות בארץ. הם מכירים רק בקיומו של עם יהודי- ישראלי, ללא זיקה לעם היהודי. יש ליהודים- הישראליים זכויות של יחידים וזכויות של קבוצה. אבל, הם קולוניאליסטים ולא בעלי זכויות היסטוריות. ב. ישראל תהפוך למדינה דו- לאומית ורב- תרבותית .חוק השבות יבוטליבוטלו כל הסממנים היהודיים של ישראל: דגל, המנון וכל החוקים הרלבנטיים ג. לכל קבוצה יהיה פרלמנט משלה וזכות וטו על החלטות הקבוצה השנייה. המשמעות- קיפאון.ד. מימוש זכות השיבה- כל הפליטים הפלסטינים – 3,000,000 – יוכלו לחזור ולקבל אזרחות מלאה. גם פליטים ערבים אחרים יוכלו לקבל אזרחות. אזרחות מלאה תוענק לכל צאצא של אזרח שנולד במדינה או בחו"ל, ולכל מי שיינשא לאזרח ישראלי.המשמעות : היהודים יהפכו למיעוט מבוטל ואז ניתן יהיה לחסל לא רק את המדינה היהודית, שכבר חוסלה, אלא גם את המדינה הדו- לאומית וישראל תהפוך למדינה פלסטינית.ה. הפליטים הפנימיים שגורשו מיישוביהם ב- 1948 יחזרו לבתיהם. כלומר, היהודים יפונו מכל היישובים שקמו על חורבות ישובים ערביים.ו. הכרה באחריות בלעדית לנכבה, לבעיית הפליטים והכרה בפשעי מלחמה והכיבוש של רצועת עזה והגדה המערבית.בקיצור, תקומנה 2 מדינות פלסטיניות והן תתאחדנה ותוקם פלסטין הגדולה מהים לירדן. היהודים יהפכו למיעוט הנתון לחסדי הרוב הפלסטיני. הצהרת חיפה א. ערביי ישראל הם חלק מהעם הפלסטיני ומהאומה הערבית. הארץ היא מולדתו של העם הערבי- פלסטיני והם הבעלים של הארץ הזאת.הנכבה הביאה לניתוק בין חלקי העם הפלסטיני, אבל הזיקה לעם הפלסטיני ולאומה הערבית נשתמרה. ב. הציונות היא תנועה קולוניאליסטית ג. התנועה הציונית וישראל אחראים לנכבה ולהיווצרות בעיית הפליטים. ביצוע החלטה 194 של האו"ם ד. החזון לכינון חברה דמוקרטית שוויונית: הכרה בזכותו של העם היהודי-ישראלי להגדרה עצמיתהכרה בהיותו של העם הפלסטיני "מיעוט מולדת"ה. התנאים לפיוס היסטורי:סיום הכיבושפירוק ההתנחלויות מכל השטחים שנכבשו ב- 1967 הכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני הקמת מדינה פלסטינית הכרה בזכויותיהם של ערביי ישראל כ"מיעוט מולדת", כלומר, כאדוני הארץ האמיתיים בקיצור, קיים תיאום מלא בין הרשות הפלסטינית והנהגת ערביי ישראל על חיסול מדינת היהודים.אם בעבר פעלו הפלסטינים לחיסול מדינת היהודים באמצעים צבאיים – התקפות על יישובים יהודים והתחבורה היהודית (1919 – 1948 ), התקפות צבאות מדינות ערב על ישראל ב- 1948 וב- 1967, ולאחר מכן פעלו הפלסטינים באמצעות טרור לחסל את מדינת היהודים, הרי , לאחרונה, הם נעשו מתוחכמים. הם "אימצו", כביכול את עולם הערכים המערבי, ומשתמשים בנורמות מערביות, שהם עצמם אינם מאמינים בהם, לחיסולה של מדינת היהודים. הם חדלו לדבר על "זריקת היהודים לים", ויתרו על האופציה הצבאית, והרשות הפלסטינית מכריזה על התנגדותה לטרור. (אבו מאזן הבהיר שהסיבה היא שהטרור לא השיג את מטרתו ). כעת הם מדברים על הכיבוש, על האפרטהייד, על השוואת הצבא הישראלי לצבא הנאצי.

בקיצור, הם עברו למערכה בינלאומית לדמוניזציה ודה- לגיטימציה של ישראל בשם ערכים מערביים שהם עצמם ספק אם הם מאמינים בהם. הוכחה נוספת לכוונות האמיתיות של הפלסטינים יש לראות במערכת ההסתה והדמוניזציה והכחשת זכות הקיום של ישראל בתקשורת הפלסטינית, במסגדים ובמערכת החינוך (ראה, הדוחו"ת של ארגון pmw , העוסק בתרגום מערבית לאנגלית מה אומרים המנהיגים הפלסטינים בערבית, למה מטיפים במסגדים ומה מלמדים במערכת החינוך הפלסטינית). לתקשורת העולמים הם אומרים שהם בעד שתי מדינות שתחיינה בשלום זו לצד זו, אבל, לבני עמם הם אומרים דברים שונים לחלוטין. מדוע ערביי ישראל (הפלסטינים) אינם יכולים לחיות, כמיעוט, במדינה יהודית, בעלת אפיונים יהודיים בשעה שפלסטינים, ערבים ומוסלמים מוכנים לחיות במדינות אירופה, שהן בעלות איפיונים נוצריים, ובדגל של רבות מהן מופיע הצלב. מדוע אי אפשר לחיות עם מגן דוד, אבל אפשר לחיות עם צלב. זו לא גזענות ואנטישמיות ?אני כותבת דברים אלה בצער רב ובכאב, כי תמיד דגלתי בפיתרון הקונפליקט הישראלי- פלסטיני, ע"י הקמת 2 מדינות לאום, תוך הבטחת שוויון אזרחי לערביי ישראל. אבל, ככל שעובר הזמן אני מאמינה פחות ופחות בסיכוי שזה יקרה. כיצד מצפים המנהיגים הפלסטינים שהאזרחים היהודים במדינת ישראל יתמכו בפתרון של שתי מדינות ויצביעו בעד מפלגות הדוגלות באמת ובתמים בפיתרון זה, כאשר הם מכריזים הכרזות כאלה?במלים אחרות, המנהיגות הפלסטינים אחראית במידה רבה להתמוטטות השמאל המתון בישראל הדוגל בפשרה ובדו- קיום, ולהתחזקות הימין. הייאוש, חוסר האמון בכוונות הפלסטיניות דוחפים אזרחים ישראלים ימינה. התמונה המצטיירת היא שהפלסטינים דחו 6 פעמים הזדמנויות להקמת מדינה פלסטינית (1936/7, 1947 , 1948 – 1967, כאשר הם היו תחת שלטון ערבי, 1967 , כאשר דחו הצעת "שטחים תמורת שלום", 2000 , 2009 ) והם משתמשים במו"מ רק כדי לסחוט ויתורים מישראל, מבלי שהם יסכימו לדבר. אבו מאזן חשף את הגישה הזאת כאשר התראיין ל"וושינגטון פוסט", ב- 2009 והודה שהצעותיו של אהוד אולמרט אף הרחיקו לכת מהצעות קמפ דויד. הוא לא השיב כלל, ודאי לא בחיוב להצעותיו של אולמרט, אבל, כעת הוא דורש שהמו"מ יתחיל מההצעות שאולמרט הציע. האם יש סיכוי ששני המנהיגים, נתניהו ואבו מאזן יתעלו לרמת מדינאים ולא פוליטיקאים ויפעלו לסיום מאבק הדמים, הפוגע בשני העמים. זו יכולה להיות שעתם היפה, אם יהיו מסוגלים להתעלות לגודל השעה ולהגיע לפשרה הוגנת ששני העמים יוכלו לחיות אתה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק