אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שלום אמיתי: למה מתכוונת הרשות הפלסטינית


התמונה של רבקה שפק ליסק

למה מתכוונת הרשות הפלסטינית כשהיא מכריזה שהיא בעד שלום אמיתי עם ישראלקראתי בעיון רב את הראיון של אבו- מאזן ב"מעריב" מיום 1/7/2010. אבו מאזן הביע את אכזבתו משיחות הקירבה. 2 הנושאים בהם התמקדו הפלסטינים, לדבריו, בשיחות הן הגבולות וסוגיית הביטחון, אבל לא הייתה כל התקדמות בנושאים הללו. אבו- מאזן התייחס לשיחות שהיו לו עם אהוד אולמרט בהן הושגה, לגירסתו, הסכמה עקרונית על כך ש"השטחים הכבושים כוללים את רצועת עזה והגדה המערבית, מזרח ירושלים, ים המלח, עבר הירדן ושטחי ההפקר". בהקשר זה אמר אבו מאזן ש"היה לי רק תנאי אחד, כאשר נגיע לנקודה זו(שיוסכם על סדרי הביטחון), שלא יישאר אף ישראלי על האדמה שלנו. ישראל רוצה את הביטחון שלה ואני רוצה ריבונות". מהי משמעות המשפט "שלא ישאר אף ישראלי על האדמה שלנו"?האם אבו מאזן דורש פינוי מוחלט של כל ההתנחלויות?בראיונות קודמים אמר אבו- מאזן שהוא מוכן לחילופי שטחים. אבל, בראיון זה אין זכר לחילופי שטחים. התבטאות זו של אבו- מאזן מחייבת הסבר- למה כוונתו.באשר לסוגיית הביטחון , אמר אבו מאזן שהוא מסכים לכוח שלישי כמו נאט"ו או יוניפ"יל, שיוצב במקום צה"ל.אין בידי הנוסח הסופי של המצע המדיני של ועידת הפת"ח. אבל, ממה שדווח בעיתון ה"ארץ", ובעיתון "מעריב", לגבי החלטות ועידת הפת"ח האחרונה ב- 21 באוגוסט, 2009 , מתעורר חשש רציני לגבי הכוונות האמיתיות של הפלסטינים. לכאורה, המצע מבטא מתינות. הוועידה מאמצת את רעיון שתי המדינות ומעדיפה "מאבק בדרכי שלום". המצע "מגביל את השימוש באלימות כגון אינתיפדה, הפגנות, עימותים נגד המתנחלים, זאת תוך בחירת אמצעי המאבק בזמן ובמקום שיתאימו ליכולות הציבור". בקיצור, מתן עדיפות למאבק עממי- אזרחי נוסח בלעין. אבל, סעיפי המצע המדיני הם כפולי משמעות. לכאורה, קיימת העדפה ברורה לאופציה של מו"מ ופתרון של 2 מדינות, אבל מוצגות 2 אופציות, במידה שפתרון 2 המדינות יכשל:הכרזה חד- צדדית על מדינה פלטינית בגבולות 67 .חזרה לרעיון המדינה הדו- לאומית וחרם נוסח דרום אפריקה על ישראל.האופציה של פתרון 2 מדינות:כאשר בוחנים את האופציה של הסכם שלום, מתברר, לצערי הרב, שהאופציה הזאת כוללת:המשך המאבק לדה- לגיטימציה של ישראל בפורומים בינלאומיים.מניעת צעדים לנורמליזציה מצד מדינות ערב בתמורה להקפאת הבנייה בהתנחלויות, פתיחת דו- שיח אסטרטגי עם אירן.פתיחת חקירה בינלאומית לגבי אחריותה של ישראל למותו של ערפאת.הכרזה פומבית שהפת"ח לא יכיר בשום מקרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, למרות שזהו הנוסח של הכרזת האו"ם מ- 1947. הכרזה שהפת"ח דוגל במאבק בדרכי שלום בהתנחלויות ובגדר באמצעות מאבק עממי- אזרחי, נוסח המאבק המתנהל בבילעין. אבל, הפת"ח שומר לעצמו את האופציה של התנגדות לכיבוש, מבלי לשלול שימוש בנשק. אופציה זו דנה גם בנושאים עליהם יתנהל מו"מ לשלום עם ישראל: הקפאת ההתנחלויות- תנאי לחידוש המו"מ. גם אם ישראל תסכים להקפאה לא יהיו צעדים לנורמליזציה אלא לאחר חתימת הסכם השלום. במצע מופיע המונח סיום ההתנחלויות . הניסוח מעורפל . אין כל התייחסות לפשרה אפשרית בעניין ההתנחלויות עפ"י ההצעה של קלינטון- ברק בספטמבר 2000 עליה חזר אהוד אולמרט בהצעתו לאבו- מאזן, דהיינו, ריכוז ההתנחלויות בגושים לאחר פינוי המאחזים המבודדים ומתן פיצוי טריטוריאלי משטח ישראל על שטח ההתנחלויות שיסופח לישראל. הפת"ח עומד על הדרישה ל"פירוק כל ההתנחלויות", דרישה שתביא למלחמת אזרחים בישראל ועשויה להביא להתפרקותה. בעיית הפליטים- המצע שולל יישוב הפליטים במדינות ערב ומביע מחוייבותו לדרישה של העם הפלסטיני לשיבת הפליטים. לאן ישובו הפליטים ? עפ"י החלטה 149 עליהם לשוב לבתיהם, כלומר לישראל. שיבת הפליטים לישראל תהפוך את הפלסטינים לרוב ובבחירות דמוקרטיות ניתן יהיה להביא לחיסולה של מדינת היהודים והפיכתה לפלסטין. ירושלים- במצע מדובר על שחרור האדמות הפלסטיניות, כולל ירושלים. מכאן, שאין כל כוונה להתפשר, למשל, על ניהול משותף של העיר העתיקה והר הבית.

ירושלים

סיום הסכסוך- המצע מתנגד להכרזה פלסטינית על כך שאין לפלסטינים דרישות נוספות מישראל. כלומר , גם הסכם שלום לא יביא לסיום הסכסוך. כאשר בוחנים את הסעיפים במצע מתברר שהאופציה נשארת פתוחה ל"שחרור המולדת", ל"שחרור אדמותיו של העם הפלסטיני", ו"למימוש זכויותיו של העם הפלסטיני". השאלה היא על מה, לאחר שהגדה ועזה יהפכו לפלסטין? על שאר חלקי הארץ. לסיכום, המצע המדיני הוא מלאכת מחשבת של תיחכום, אחיזת עיניים והונאה. המורשת של ערפאת לא נשכחה. המטרה הסופית: מדינה אחת מהים לירדן. הבדלי הערכות בין ה- pa וארה"בגורמים פלסטינים המשיכו בקו של אבו מאזן, כאשר הצהירו בעקבות הפגישה בין אבו מאזן לשליח האמריקני, ש"המו"מ העקיף הגיע למבוי סתום וכי עוד מוקדם מדי לדבר על שיחות ישירות".סעיב עריקת, אמר ש"אין מקום לעבור לשיחות ישירות כל עוד לא הושגה התקדמות בסוגיית הגבולות, לא התקבלה הדרישה הפלסטינית להקים מדינה שתתבסס על גבולות 1967 וכל זמן שישראל אינה נמנעת מצעדים חד-צדדיים, בעיקר אלה הקשורים בהתנחלויות"(ynet, 1.7.10 ). לעומת דעה פסימית זו, יועצו של אובמה למזרח התיכון, דניאל שפירו, אמר, ש"יש התקדמות בשיחות והפערים בין הצדדים צומצמו"(וואלה, 3.7.10 ).הבדלי ההערכות משקפים את ניגוד האינטרסים בין ה- pa וארה"ב. בעוד שארה"ב מעוניינת במעבר לשיחות ישירות ובהתקדמות בשיחות לקראת סיום הסכסוך, ה- pa אינו מעוניין, לעניות דעתי, בסיום הסכסוך. הייתה ל- pa הזדמנות להגיע לסיום הסכסוך ב- 2000 , בועידת קמפ דויד וב- 2009 , בשיחות אולמרט- אבו מאזן. אבל, הפלסטינים אינם מעוניינים להגיע להסדר עם ישראל, וההוכחה לכך היא סירובם לוותר על דרישתם ל"זכות השיבה" של הפליטים לישראל. שיבתם, היא סוס טרויאני לחיסול הרוב היהודי בישראל וחיסולה של ישראל בדרך דמוקרטית ע"י הצבעת הרוב הפלסטיני שיווצר. מאותה סיבה ה- pa אינו מוכן להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי. בעניין זה קיים חשש סביר שיש תיאום עם המנהיגות הערבית- ישראלית, החותרת להקים, לצד מדינת פלסטין בגדה ועזה, פלסטין מס. 2 על חורבותיה של מדינת היהודים. המפתח לשינוי מדיניותה של ישראל מצוי בידי אהוד ברק, שמעל באמון בוחריו וחבר לממשלת ימין. רק אם ברק יגיש לנתניהו אולטימטום לגבי שינוי הרכב הקואליציה והקמת ממשלת ליכוד- קדימה- עבודה, והצעתו תתקבל, יש סיכוי לשינוי מעמדה הבינלאומי הקשה של ישראל. אם נתניהו יסכים לשנות את הרכב הקואליציה, או ללכת לבחירות – קיים סיכוי לשינוי מדיניותה של ישראל ולחשיפת הסירוב הפלסטיני לסיים את הסכסוך. הבעיה: ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אינו מעוניין אף הוא בסיום הסכסוך משום שאם "ישבור שמאלה" ויאמץ את הצעת קלינטון- ברק, לא רק תתמוטט הקואליציה שלו אלא שהוא יאבד את מעמדו כמנהיג הימין. שר החוץ אביגדור ליברמן, נושף בעורפו.למען האמת ההיסטורית חשוב לציין:הפלסטינים ומדינות ערב דחו עד עתה 6 הזדמנויות להקים מדינה פלסטינית: ב- 1936/7 עפ"י הצעת ועדת פיל, ב- 1947 עפ"י החלטת האו"ם, בין 1948 – 1967 כאשר הגדה ועזה היו תחת שלטון ערבי, ב- 1967 כאשר ראש ממשלת ישראל לוי אשכול הציע "שטחים תמורת שלום", ב- 2000 בקמפ דויד כאשר ערפאת דחה את הצעת קלינטון- ברק ללא הצעת אלטרנטיבה, ב- 2009 כאשר אבו מאזן קיבל, כהגדרתו בראיון ל"וושינגטון פוסט", הצעה אף יותר נדיבה מזו של 2000 . הערה אישית: אני מקווה מאוד שאני טועה בהבנת המצב. אני בעד הסכם להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, עפ"י קווי המיתווה של הצעת קלינטון- ברק מ- 2000 בקמפ דויד, ובעד שוויון אזרחי לערביי ישראל במדינה היהודית. ממה שנכתב במצע הפת"ח, מהראיון האחרון עם אבו- מאזן, ומהתבטאויות גורמים ב- pa , אני מתרשמת שהרשות הפלסטינית איננה חותרת באמת ובתמים לפתרון של 2 מדינות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק