מכתב פתוח להנהגת ערביי ישראל וההנהגה הפלסטינאית

אני ישראלי ציוני שחושב המצור על עזה הוא טעות, שהוא חורג מגבולות המוסר והזכויות של ישראל. אני ישראלי ציוני שלא יכול שלא לצחוק כשאני שומע את ליברמן אומר שהמצור על עזה הוא "שמירה על הריבונות" של ישראל, וחושב לעצמי איך מדינה יכולה לשמור על הריבונות שלה על ידי הטלת מצור על אדמה שאינה שלה... אני ישראלי ציוני שמקווה מאוד שתקום כבר מדינה פלסטינית, המושג "קווי 67" לא מפחיד אותי וגם ירושלים היא איננה פרה קדושה מבחינתי. אני מאמין בכל אלה לא בגלל שאני חושב שאתם צודקים או שזה "מגיע" לכם, אלא מכיוון שאני מאמין שחיי אדם אמורים להיות שווים יותר מהמלחמות על הדברים הנ"ל. מכיוון שמדינה יהודית עצמאית היא הכרח להישרדותו של עמי, אבל אין שום הכרח שהיא תהיה גדולה יותר מקווי 67. מכיוון שלמרות שדרישתכם למזרח ירושלים כבירה פלסטינית היא דרישה שמניעיה אינם אלא נקמה טיפשית נגדנו, משחקי "כבוד" אינפנטיליים וחשיבה על שוויה הכלכלי הפוטנציאלי של העיר הזאת בתנאי שלום, אני לא חושב שיש עיר, אבן או פיסת אדמה בעולם הזה ששווה למות בשבילה. אני לא מאמין ב"קדושה" של ערים או אבנים ולמדתי בחיי לא לבטוח בפאתוסים, על כן (ואולי שלא כמו ישראלים אחרים) ממש לא מעניין אותי אם "העיר שחוברה לה יחדיו" תהיה שוב מחולקת, אם הדבר מביא שלום.

אני ישראלי ציוני שמאמין שהאינטרסים של ערביי ישראל והפלסטינים, האינטרס למדינה לצד ישראל, האינטרסים לשוויון זכויות והזדמנויות, לחינוך ולרמת חיים גבוהה, הם אינטרסים לגיטימיים וראויים.

ואתם – כל הנהגת ערביי ישראלי וההנהגה הפלסטינית, בין אם נוצרים, מוסלמים או חילוניים – כולכם וללא יוצא מן הכלל בוגדים באינטרסים הללו, בוגדים בעמכם, ואינכם אלא עסקנים שמשרתים רק את עצמם, ומחרחרים מלחמה כדי לתת למעמדם הפוליטי מסווה של לגיטימיות ואשמים במותם של אלפי אנשים שכבר מתו ואלפי האנשים שעוד ימותו – יהודים וערבים כאחד.

אני מתאר לעצמי שקו ההגנה המיידי שלכם יהיה לטעון שההנהגה הישראלית היא זו שמשרתת את עצמה ומחרחרת מלחמה. תאמינו או לא, אני לא מתווכח אתכם על נקודה זו וביקורתי על ההנהגה הישראלית קשה גם כן. אבל מכתב זה לא עוסק בשדים של הצד שלנו, אלא בכם, השדים של הצד השני.

אתם בוגדים בעמכם בגלל שאתם בוגדים באמת. בגלל שבחרתם במרמה והתססה ככלים להשגת האינטרסים הצרים שלכם. כי אתם בונים את כל טיעוניכם על שקרים וסילופים. תקרית המשט היא דוגמא קיצונית, אך מאוד מייצגת, של אסטרטגיה שגויה זו. חברי כנסת ומנהיגים ערבים יורדים מהמשט וטוענים שלא היו עליו כלי נשק, שהפעילים שעליו לא נהגו באלימות ושצה"ל "טבח" בהם, כשיש לנו צילומי וידאו בהם ניתן לראות בבירור את הפעילים מנסים לבצע לינץ' בחיילים. יש לנו צילומי וידאו שמצלמות אל ג'זירה קלטו, בהם רואים פעיל "לא אלים" מכה חייל בלום ואילו החייל לא יורה אלא משתמש ברובה רק כדי להגן על עצמו מההתקפות. יש לנו צילומי וידאו שרואים אנשים מכתרים חייל וזורקים אותו מהסיפון. ויש לנו את כל כלי הנשק שנמצאו על הספינות אחרי שאלו הובאו לנמל אשדוד.

לאור הראיות המדהימות הללו, ההצהרות של המנהיגים הערביים על "טבח" ו"פעילי שלום לא אלימים" הן מגוחכות, מתריסות, ומשרתות רק דבר אחד – חרחור מלחמה. כי המציאות לא באמת משנה לכם פה. גם אם צה"ל לא היה נוגע בספינות הייתם אומרים אותו דבר. אין לכם שום הבדלה בין שקר ואמת והכל לגיטימי כדי להשיג את המטרות הטועות שלכם (שהן, כאמור, לא המטרות של העמים שאתם טוענים לייצג). לשם השוואה, אם ישראל הייתה מעוניינת לנהוג על פי שיטתכם, היה עליה לומר שצה"ל בכלל לא היה על הספינות והמתים מתו ממחלה. או אולי לטעון שהם התאבדו כדי לגרום לנו להיראות רוצחים. אתם יודעים מה, בעצם אם אנחנו כבר ממציאים שטויות שלא קשורות למציאות, למה לא ללכת עד הסוף? בואו נגיד שחייזרים הגיעו בספינת חלל, ירדו אל ספינות המשט בתחפושות של צה"ל וניסו לחטוף את הפעילים כדי לעשות עליהם ניסויים מדעיים. מה דעתכם על זה? סיפור כזה הוא בערך באותה הרמה של השטויות שאתם מוכרים לעולם הערבי והמערבי.

אבל הרי המטרה האמיתית שלכם היא לא האמת. המטרה האמיתית היא גם לא האינטרסים הלגיטימיים של העמים שלכם. המטרה היא לזכות ביוקרה פוליטית על ידי ניגוח ישראל. זה הפך להיות מעין תחרות מעוותת ומגעילה בעולם הערבי והמוסלמי – מי שגורם לישראל ליותר בעיות, נחשב למכובד יותר בעיני ההמון הטיפש.

חוסר ההשלמה של ההנהגות הערביות והמוסלמיות עם קיומה של ישראל היה ונותר ילדותיות ואינפנטיליות לשמה, משחקי "כבוד" ויוקרה שעלו ועוד יעלו באלפי חיי אדם, אבל מה זה קצת דם בשבילכם? דם בשבילכם הוא כלי, לא יותר.

האמת העצובה היא שבלעדיכם המדינה הפלסטינית הייתה כבר מזמן נוסדת. מצבם של ערביי ישראל, שחיים על פי רוב בעוני ובתנאים מחפירים וסובלים מאפליה וגזענות, היה משתפר פלאים. אבל מה אכפת לכם מאלה? לא שומעים אתכם מדברים על עוני, לא שומעים אתכם מארגנים הפגנות למען הפניית תקציבים ממשלתיים לכפרים ערבים ושכונות ערביות, לא שומעים אתכם מדברים על שוויון במדינה היהודית – כן במדינה היהודית על אפכם וחמתכם – אך המדינה שאמורה להיות גם דמוקרטית. במקום לתמוך בצעדי מחאה לא-אלימים ולגיטימיים כגון החרם על מוצרי ההתנחלויות – וכן, חרם כלכלי הוא אמצעי מחאה לגיטימי ולא אלים – אתם תומכים בבריונות, ברצחנות, בשנאה, בגזענות והאנטישמיות שמפיצים הנייה, ארדואן ופעילי החיזבאללה שהיו חלק מהמשט ה"לא אלים" שלכם.
אילו הייתם מפגינים למען שלום ואחווה בין העמים, כוחו של הארגון שלכם היה בלתי ניתן לעצירה. אם מנהיגי ערביי ישראל היו מפגינים למען שוויון תוך הנפת דגל ישראל לצד הנפת דגל פלסטין – כלומר תוך קבלת קיומה של המדינה היהודית לצד זו הפלסטינית – ישראלים רבים, ובתוכם אני, היינו מתגייסים למאבק שלכם ומצטרפים אליכם והיינו משיגים תוצאות. אבל אתם מנכרים ומרחיקים. אתם מציבים ישראלים כמוני במצב שבו אין לנו שום דרך לתמוך בכם מבלי להיות בוגדים במולדתנו.

וכן, תכניסו לעצמכם זאת טוב לראש, זאת גם המולדת שלנו. אני יהודי דובר עברית שנולד במדינת ישראל, כמו הוריי לפני. אין לי ארץ אחרת, אין לי מולדת אחרת. אני אינני מתווכח שזו גם המולדת שלכם, אני רק דורש שתכירו בכך שהיום, בשנת 2010, זו גם המולדת שלי. על כן עלינו לחלוק אותה וללמוד לחיות בה ביחד או זה לצד זה. אני לא מתעניין בשאלות ההיסטוריות כרגע. אתם טוענים שאתם פה כבר מאות שנים, אנחנו טוענים שאנחנו פה אלפי שנים, אתם מאשימים אותנו בכיבוש, אנחנו טוענים שאנחנו גם כן נכבשנו ורק חזרנו לאדמתנו – וכך זה נמשך שוב ושוב. זהו ויכוח עקר, מספיק לחיות בעבר! בואו ננסה לשפר את ההווה! ההווה הוא ששנינו כאן, אנחנו ואתם, ועם זה צריך לעבוד.

אתם מדברים על הפשעים הישראליים, על היהירות הישראלית ועל הכיבוש ובמידה רבה אתם צודקים. ישראל בצעה פשעים בעבר, העם בישראל הוא יהיר מאין כמוהו ואכן נעשה כיבוש לא ראוי של עם אחר. אבל אם האמת והצדק היו באמת עניינכם, הייתם גם מזכירים את הפשעים של מדינות ערב, את הטבח שפעילי טרור מבצעים באזרחים, את העובדה שישראל שותקת בזמן שסדרות טלוויזיה שאינן אלא תעמולה במסווה, משודרות ברחבי העולם ומציגות את ישראל כמדינה של רוצחים שכל עניינה הוא רצח מוסלמים.

זה עצוב לי לראות איך הבושה נטשה את האומה הערבית, וכעת רק האגרסיביות, השקרים והכוחניות שולטים. אתם החלפתם את הכבוד האמיתי שהיה לאומה האדירה הזו בכבוד מזויף, בכבוד שנמדד בגובה הלהבות ובעומקו של אגם הדם.

הטלוויזיה המצרית משדרת משדר שבו "מוכח" שלא הייתה שואה, האם זה נקרא כבוד בעיניכם? האם תרצו שאביא לכם את הרשומות הגרמניות שמראות את שמותיהם של משפחתו של סבי ומתעדות את העובדה שבני משפחתו סיימו את חייהם כנרצחים באושוויץ? לא, ברור שלא תרצו לראות את זה. הרי לא האמת היא שעומדת כנגד עיניכם, רק הכוח, השררה והדם.

יש טורקים שקראו לתקרית המשט "התשעה בספטמבר של טורקיה". ושוב העולם המוסלמי מראה את הזילות שהוא חש לחיי אדם. איך אפשר להשוות בין אלפי אנשים תמימים וחפים מפשע שנרצחו בפעולת טרור אדירה ללא שום סיבה, למקרה שבו מתו כארבע-עשרה בני אדם אחרי שבטיפשותם הרבה החליטו לתקוף באלות וסכינים חיילים חמושים?

ואתם – ה"פעילים הלא אלימים" – אתם שיודעים לתקוף את ישראל על ה"טבח" במשט, לא שמעתי אתכם מעולם מדברים על הכורדים הנאנסים והנרצחים על ידי הטורקים, לא שמעתי אתכם זועקים את זעקת העם הארמני והשואה שהוא חווה מיד אותה ארץ "צודקת".

אתם שמכנים עצמכם "לוחמי חופש" – מדוע לא שומעים את קולכם למען שחרורה של טיבט? או למען הכרה בעצמאותה של הרפובליקה הסינית המכונה טייוואן? מדוע לא שמענו את קולכם כשהמשטר הרודני בטהרן ירה במפגינים לא אלימים ברחובות, כלא ואנס נשים? מדוע לא שמענו את קולכם כשמשטר הטאליבן הוציא להורג נשים בסקילה?

התשובה פשוטה: אתם אינכם "לוחמי חופש", אתם אינכם "פעילי שלום". אתם עסקנים פוליטיים בדומה לכל העסקנים הפוליטיים ברחבי העולם. כל עניינכם הוא אתם עצמכם וכל האמצעים כשרים: שנאה, מלחמה, מוות, אלו מילים שבעבורכם הן כלים ותו לא. אין יום שעובר שאני לא שומע חבר כנסת ערבי כלשהו מדבר על ה"גזענות" הישראלית, כשהם בעצמם לא מוכנים להכיר בכלל בקיומו של עם יהודי. כשיש ביניהם מי שלחשו על אוזניהם של הרוצחים והדיקטטורים מן הנוראיים שבמזרח התיכון. אם אתם נגד גזענות, למה לא הגבתם כשהטלוויזיה הערבית שידרה סדרה שעסקה במיתוס האנטישמי "הפרוטוקולים של זקני ציון"? אם אתם נגד גזענות למה אינכם מגנים את ההפצה של המסמך המתועב הזה במדינות ערב, הפצה שנעשית כחלק מהתעמולה האנטישמית של הממשלות שמטרה הסופית היא מחיקת מדינת ישראל? האם אתם יכולים לחשוב על עוד מדינה בעולם כולו שאיננה ערבית או מוסלמית ומדברת על השמדתה של מדינה אחרת?

אבל אל תדאגו, אני יודע שאתם תנצחו בסוף. אני לא מתכוון לומר שמדינות ערב ינצחו את ישראל, אלא אתם: ההניות והאחמדינז'אדים והנאסראללות של העולם, הליברמנים, המרזלים והכהנות, הנפולאונים, המוסולינים והסטאלינים של העולם. העולם הזה שייך לכם. הוא לא שייך לאנשים כמוני ולא לאידיאלים שלנו. אבל דעו זאת: הניצחונות שלכם שמבוססים על שקרים, שנאה והסתה, תמיד יהיו זמניים ויעלו לכם בסופו של דבר מחיר כבד. זה אולי ייקח דור או שניים אבל בסופו של דבר האמת תתגלה, כי את האמת לא ניתן לכסות לנצח. האמת היא כוח אדיר שרוצה להתפרץ והיא תתפרץ בפניהם של השקרנים. אולי יהיו אלה ילדיכם ואולי יהיו אלה נכדיכם שיתחילו לפתע לשאול שאלות קשות – שאלות שלכם לא תהיה תשובה עליהן – ואז תשלמו את המחיר. בגרמניה יושבים אלפי קברים נשכחים של חיילים נאצים שילדיהם ונכדיהם עקרו את זיכרונם מחייהם. כולנו מתים בסופו של דבר, אבל השקרנים מתים לבד, בחשכה ובבושה.

אני לא מאמין שאני אזכה לראות את השלום שעליו אני חולם בימי חיי. אני מאמין שבזכותכם ובזכות שכמותכם, מלחמה גדולה תבוא על כולנו בקרוב. הנחמה היחידה שלי היא שההיסטוריה מוכיחה שבעוד שחפים מפשע ישרפו בוודאי בלהבות שאתם מנסים ליצור, הרי שגם אתם תדעו גורל דומה או אף גרוע מכך. או כמו שכתוב בברית החדשה "מי שחי על פי החרב, מת על פי החרב".

מאת רז קולר
www.razkoller.co.il