אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בחירות- שיהיו גם משאל עם לגבי ההיפרדות מן השטחים


בהרכב הממשלתי הקיים אין סיכוי לפריצת דרך לשלום עם הפלשתינאים. החלופות הן: פרוק וצרוף קדימה או הליכה לבחירות בהערכות פוליטית שונה.

אחת האמירות שמיוחסות לאבא אבן היא ש"עָם ישראל לא מאמין בנסים אלא סומך עליהם". משום כך אפשר ויקרה נס והממשלה תוקם מחדש בהרכב אחר, כדי לאפשר לישראל לצאת מן המבוך שאליו היא נקלעה. אולם מי שאינו משליך יהבו על נסים והגיע למסקנה שבהרכב ממשלתי זה לא תהיה קריעת ים סוף, עליו להיערך לבחירות חדשות..

אלה המפלגות והתנועות שמיוצגות בכנסת ה- 18 :מימין: "ליכוד", "איחוד לאומי", "הבית היהודי"(מפד"ל החדשה), "ישראל ביתנו", ש"ס. "יהדות התורה".משמאל-מרץ ומפלגת העבודה (בע"ם) מרכז:" קדימה".מפלגות ערביות: ברית לאומית דמוקרטית(בל"ד), חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון, רע"ם-תע"ל

שום מפלגה למעט מר"ץ, וזה כולל הימין, המרכז, הגוש הלאומני והדתי, אינן קרוצות מחומר אחד.גם בקרב החרדים יש בקע בין "אגודת ישראל" לבין הפלג הליטאי והחזית נגד החילונים מאגדת אותם ביחד. מעין modus operandi זה אמור גם לגבי המפלגות הערביות והזיקה המשותפת שלהם של קיפוח מיעוט מצד הרוב היהודי. וודאי שזה חל על קדימה שבה ישנם ליכודניקים בנפשם או בליכוד שבה יש גם שנוטים לקדימה מצד אחד והאיחוד הלאומי מצד שני. בעבודה יש מי שנוטים לקדימה ויש- למרץ. ש"ס מכריזה על עצמה כתנועה ספרדית, היא כזאת אבל היא שייכת למחנה הדתי הלאומי, עם נטייה חזקה ללאומני.אפשר ואם תתחלף ההנהגה ובראשה יעמוד אריה דרעי התנועה תתמתן בתחום המדיני. בתחום הדתי זאת תנועה מתונה והָפסיקה של מנהיגה הרוחני הרב עובדיה יוסף היא המשך למסורת של מורי ההלכה הספרדיים שנמנו עם בית הילל.

כאמור,כפי שכתבתי בעבר מי שיכול לגרום לשינוי, היא מפלגת העבודה,נכון יותר אהוד ברק. אם הוא יוציא את המפלגה מן הממשלה,אזי היא עדיין נשענת על רוב, אבל זהו רוב לאומני קלריקאלי דחוק שנתניהו לא יוכל, וספק אם ירצה, להמשיך בהרכב הזה. אם כן, אז זאת תהיה ממשלה הומוגנית תלויה על קרעי תרנגולת. אולם בלחץ דעת הקהל, ואפשר מתוך הנחה שהיא תיפול, דווקא פלגים מימין עשויים להיות מעוניינים בבחירות ואז הכנסת תחליט על הקדמת הבחירות. ישנה עוד אפשרות, אך היא לא ריאלית. ביבי יחזיר את המנדט לנשיא והנשיא יטיל את הרכב המשלה על ציפי לבנה, מנהיגת קדימה. אבל הסיכוי שביבי יהיה מוכן לכהן בממשלה הזאת- שואף כמעט לאפס, הסיכוי שהוא יישאר בחוץ ויגרום צרות בתמיכה המשמר הפרטוריאני שלו, שואף למאה.

מצער שלפני שבוע שמענו את סגן שר הביטחון מתן וילנאי בריאיון לרשת ב' של קול ישראל כאשר הוא שוב משמיע את הפזמון השחוק שלפיו מצד אחד קיפאון רע לישראל ומצד שני צריך לחכות כמה חדשים. ו"כמה חדשים" נמשכים מאז ממשלה זאת יושבת על כנה. איום ממשי של העבודה לצאת מן הממשלה אם לא יחול שינוי מידי במדיניות הממשלה, שינוי שמוטל בספק, או יציאת מפלגת העבודה ממנה -הם לא רק לטובת המדינה זה גלגל ההצלה האחרון למפלגת העבודה. ואולי עוד ערך מוסף. אהוד ברק כיום,בייחוד לאור הפרשיות האחרונות ובייחוד הודעתו הבוטה על סיום תפקיד אשכנזי כרמטכ"ל, הוא לא נכס גדול, שכן גם בתחום שלו, שבו הוא ללא ספק תרם רבות, אורו הועם. זאת בלשון המעטה.מכאן שלצד המהפך של עריכת בחירות, מפלגת העבודה תצטרך לעשות מהפך קטן בהנהגתה.מכול בחינה שהיא- המטרה היא לא ביבי, אלא אהוד ברק.

בהקשר זה מאמר שהופיע אתמול ב"הארץ" מאת ארי שביט, פובליציסטי בולט, ומי שהקים פיגומי חיזוק סביב ביבי, מאז היבחרו, והפיגומים התמוטטו, מבקש דווקא מציפי לבני, מנהיגת "קדימה" שתלך לקנוסה. את הקביים שהוא מגיש לה כדי שביבי יהלך עליהם הוא מצפה בדונָג, בצורת כמה מחמאות לציפי. תמוה מאוד, בלשון המעטה,ולא מצטיין בתבונה רבה. כפי שאמרתי. רק לבֵנָה אחת יכולה למוטט סופית את מגדל הקלפים של ביבי. אהוד ברק. הוא הכתובת.

יש במפלגת העבודה בכירים, ובראשם איתן כבל, אחד הפוליטיקאים האמיצים שיש לנו, שחוששים שמפלגת העבודה עברה את נקודת "אל חזור". שותף לו בדעה זאת אופיר פינס, שבינתיים פרש מן הפוליטיקה אבל אין ספק שהוא ישוב אליה בנסיבות אחרות. אני אופטימי מהם. אני חושב שיהיו רבים, אף שביקורתם נגד תנועת העבודה היא קשה מאוד, יתנו לה חמצן, כי קשה לתאר נוף פוליטי בלי מפלגה זאת לעצמה או במרכז גוש. אבל אז ציבור הבוחרים חייב לחזק מנהיגים כמו איתן כבל ועוד קומץ שמבקש להוריד את המסכה מעל לצמרת הנוכחית. לא רק חיזוק איכותי אלא גם כמותי.

הידיעה ששודרה ב"מבט" מפי הכתבת המדינית של ערוץ 1, איילה חסון, כי העבודה מייעצת לביבי לצרף את "קדימה" לקואליציה היא עוד בלון ניסוי,ככול הנראה, מבית היוצר של פואד בן אליעזר, או מישהו אחר דבוק לכיסא, כדי להראות שהמפלגה עושה משהו. לעתים אני תוהה מדוע כתבת נבונה ורהוטה זאת מביאה כול מיני דברים שהיא יודעת שהן מופרכים.ואם אינה יודעת זה גרוע יותר.האם זה רק כדי להכתיר את הידיעה כ"בלבדית". עד כדי כך היא בלבדית שלא שמתי לב שאיזה כלי תקשורת אחר, חזר עליה.אילו צטטה אישיות שעומדת מאחוריי "היוזמה" זה היה מעניין. גלוי וידוע לכול שמפלגת העבודה עד כה עשתה......כלום. אשר לעומד בראשה,מאזן העשייה של אהוד ברק הוא ללא ספק, מרשים אולי פחות ממאזן המחדלים שלו. אבל אם יפרוש מן הממשלה הזאת, תירשם לו נקודת זכות היסטורית ששקולה כנגד משגים שעשה בעבר. היה אם היו"ר לא יפרוש אלא יתעקש על מילוי המשרה בכול הקדנציה הנומרולוגית, צמרת העבודה תוכל לפנות לכול מקום, ואף לייסד תנועה חדשה לקראת הבחירות. מפלגתו של ברק ספק אם תזכה במנדט אחד.

לעצור את השיירה המתדרדרת.

יתרה מזאת, בחירות חדשות הן הזדמנות שהמפלגות יקימו גושים חדשים כמו פעם גח"ל( גוש חרות ליברלים) או המערך( מפא"י ואחדות העבודה ובמערך השני גם מפ"ם).שידוד המערכת הפוליטית צריך לחול גם על האזרחים ערביי ישראל. בין אם בשיתוף מפלגה ישראלית, קרוב לוודאי בשמאל, או בנפרד- מתבקשת לקום מפלגה הערבית שמירב האינטרסים שלה הם השוואת התנאים בין המיעוט הערבי בין הרוב היהודי, ולא תנועה אנטי ציונית או פרו פלשתינאית, זיקות שמוקנות לכול אזרח.באווירה של ערביי ישראל חל שינוי,שינוי אשר בתחומים מסוימים מורגש כמו התחום הכלכלי או החברתי. הדור הצעיר שואף ליתר השכלה והשתלבות בחברה הכלל ישראלית. אפשר והוא שואף לייצוג שונה.

ועוד ערך מוסף לקיום בחירות מוקדמות. הם יהוו מעין "משאל עם לגבי" המשך השליטה הישראלית בשטחים ועתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.אם אכן יהי רצון והבחירות יתקיימו בסתיו 2010 אזי כהונתה של הכנסת ה-18 תהיה הקצרה ביותר בתולדות הבחירות.עד כה. הבכורה ניתנה לכנסת הרביעית שכיהנה מ- 3.11.1959 ועד ל- 15.8.61. אחריה- הכנסת הראשונה שהייתה בעצם האסיפה המכוננת. יחסית עד כה רוב הקדנציות של בית הנבחרים שלנו נעו בין –שלוש לארבע שנים.אך כאמור המצב הפעם אינו איזה עניין קואליציוני סתם, אלא עניין של עתיד המדינה.

אחת ההמצאות הגאוניות של סיעור מוחות בניוטרל בממשל ביבי, היא שבעיָית השרים," ,שבעת המופלאים" .

magnificent seven - מערבון של שנת 1960 בכיכובו של יול ברינר. אם השבעה לא מגיעים לכלל החלטה קונצנסולאית, לא זזים. אם הם כן מגיעים להחלטה פה אחד, כמובן שהעניינים לא זזים. וכי איזה החלטה יכולה להתקבל בפורום זה אם לא סיכום שאין בצידו שום אסטרטגיה ברורה אלא טקטיקה לעניים שהיא תחפושת של אדם רגיל שוחר שלום.איך קובעת האמירה: אתה יכול להונות איש אחד הרבה פעמים. אתה יכול לרמות הרבה אנשים פעם אחת. אינך יכול לרמות את כולם הרבה פעמים.

אפשר מאוד שממשל, שעושה הכול שביכולתו לשרוד- כמטרה- ייצור משברי חרום ביטחוניים אלא שגם כאן מרוב צעקות: זאב!!! הציבור לא ייתן אמון בממשל כאשר הזאב יבוא. מלבד זאת אין שום חלל פוליטי בארץ שלנו. הממשלה מתפקדת עד שקמה ממשלה חדשה. ודאי שכול מערכת הביטחון מתפקדת כהלכה. אבל את השיירה המתדרדרת הזאת חייבים לעצור.

משום כך מכול בחינה שהיא, הן לגבי היערכות פוליטית חדשה והן למען הצרכים חיוניים ביותר לעם -האלטרנטיבה היא בחירות, נגיד בעוד חצי שנה או תשעה חדשים. זה זמן מספיק כדי שהמפלגות יתארגנו ומה שחשוב עוד יותר שהעם סוף, סוף ייתן את דעתו מה חשוב לו באמת כדי להיות מדינה יהודית שחיה בשגשוג ובשלום עם שכנותיה.

מאת: צבי גיל. אתר המחבר "זרקור".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צבי גיל