אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ממזרים חסרי כבוד


הכותרת שלי לא מדברת על הפנטזיה האינפנטילית – אם כי המאוד מהנה – של טרנטינו, כי אם על המציאות האינפנטילית שלנו. הכותרת נועדה לתאר את המנהיגים שלנו, שהרוויחו תארים שכאלה בהתנהגות וולגרית. הליגה הערבית אשרה חידוש המשא ומתן בינינו לבין הפלסטינאים. ההנהגה הפלסטינאית של הרשות בגדה, לקול מחאת החמאס, אישרה זאת גם כן. ומה מדינת ישראל אישרה? בנייה של מאות דירות במזרח ירושלים. זה פשוט הורג אותי שראש ממשלה בישראל יכול להזדחל בדשא בדרכו אל הכנסת ושם לשקר באופן כה בוטה ולהגיד "העולם יודע שפנינו לשלום" ולטעון שהממשלה שלו עשתה צעדים "מרחיקי לכת" בשביל שלום, ואף אחד, לא בתקשורת ולא בכנסת עצמה, לא קם ושואל אותו "כמו מה?" כי אז הייתם רואים אותו מזדחל החוצה על גחונו ללא שום תגובה ראויה. הכבשים של הימין בוודאי פועות "אז מה אם בונים במזרח ירושלים? ירושלים המאוחדת שלנו." והכבשים של השמאל פועות "הוא מנסה לחבל בתהליך השלום", אבל מה ששני המחנות לא מבינים זה שיש פה עניין ראשוני יותר מהדרך הפוליטית. עניין של נימוס ודרך ארץ. למה לעשות כזה צעד ולפרסמו בדיוק אחרי אישור הליגה הערבית והפלסטינאים את החזרה לשולחן המשא ומתן, ובדיוק כששליחו של נשיא ארצות הברית מגיע לארץ כדי לדון בענייני השלום? נתניהו טוען שלא ידע על אישור הדירות. אם זה נכון אז מדובר בחוסר יוצלחות שלא ראויה שתחזיק במושכות ההנהגה ועליו להתפטר מיד. אם הוא כן ידע, אז הוא שקרן ועליו להתפטר מיד. הצעד הזה, ללא קשר לדעות פוליטיות, הוא פשוט יריקה בפרצוף לשכננו ולבת בריתנו מעבר לים. העיתונים בארצות הברית מכנים זאת "סטירת לחי". אתם מבינים זאת, ימיניים ושמאלנים יקרים שלי? מדובר פה בחוסר נימוס בסיסי וזו הבעיה העיקרית עם העם שלנו והשלטון שלנו בזמן הזה. באטמוספרה שנוצרה הדבר המנומס היה להקפיא החלטות מסוג זה – גם אם אתה מאמין שזו העיר שלך לנצח, ועל כן זכותך לבנות שם וההקפאה היא רק זמנית. מדובר במחווה של נימוס, מכיוון שבנייה במזרח העיר היא חלק מהמחלוקת בנינו לבין העולם הערבי. הקפאה מראה שאנחנו לוקחים ברצינות את הצד השני ויותר מכך, שאנחנו לוקחים ברצינות את המתווך האמריקאי. דרך ארץ זהו אינטרס של כל תנועה פוליטית, לא משנה כיוונה, כי כמו שאומר פתגם אמריקאי ישן, אפשר לתפוס יותר דבורים עם דבש מאשר עם חומץ. אבל זה לא מפתיע כשזה מגיע מכיוונה של הנהגה שחושבת שזה הגיוני להשפיל את השגריר של מדינה שכנה. כבר כתבתי באתר זה על כך שבמדינתנו הקטנה הוולגריות וההמוניות הן תרבות ואידיאל, והדבר כמובן איננו פוסח על המנהיגים שמהווים בבואה של העם. אך העולם יהיה סלחן עד גבול מסוים, ובסופו של דבר לא משנה כמה סבלני אתה, אם מישהו גס רוח כלפיך מתישהו יתחשק לך להכניס לו סטירה כדי להעמידו במקומו או, אם אתה אדם נאור יותר, פשוט להפנות גבך ולהתנתק ממנו. התירוץ שאני שומע לא אחת הוא שגם הצד השני גס רוח. האם ניתן לומר שהמנהיג הטורקי לא התנהג בגסות? (ואני אפילו לא מדבר על הנשיא האיראני כרגע, בואו נעסוק בדיון הזה באנשים שנראה שהם לפחות שפויים במקצת...). מר ארדואן היה גס רוח ווולגרי (שלא לומר אנטישמי) באינספור מקרים מאז שהפך למנהיגה של טורקיה, על כך אין ויכוח. אבל רק בגלל שאני חי בג'ונגל, לא אומר שגם אני צריך לטפס על עץ ולהיטלטל מהזנב, נכון? התירוץ של "אבל הם מתנהגים כך" הוא אינפנטילי. אדם איננו מתורבת ומנומס בשביל האחר, הוא מתורבת ומנומס בשביל עצמו. החברה שלנו סובלת מהוולגריות של עצמה, נאכלת על ידי גסות הרוח של עצמה. אם נשנה זאת איכות החיים שלנו תעלה, אבל אתה לא יכול לשנות זאת רק במקרים מסוימים. זה אחד מהדברים של "הכל או כלום". האופן שבו המנהיגים שלנו מתנהגים לעולם החיצון הוא האופן שבו הם מתנהגים אלינו, האופן שבו הם מתנהגים אחד לשני, האופן שבו אנחנו מתנהגים אחד לשני ולעולם החיצון. אף אחד לא חי בבועה ושום מקרה איננו באמת מבודד. המדינה הזו ואזרחיה, שכל הזמן מאכילים את עצמם בסיפור על רצונו העז של העם היהודי למדינה, לא מבינים מה זאת אומרת להיות מדינה. המדינה לא יכולה להתנהג כארגון גרילה או באופן שבו כל אדם עושה ככל העולה על רוחו, כי אז היא עושה לעצמה דה-לגיטימציה. כך למשל כשגלעד שליט נפל בשבי היו כאלו שהציעו להרע את תנאי הכליאה של אסירי חמאס כתגובה על כך שחמאס לא מאפשר לאיש לבקר אותו. זוהי בדיוק חוסר ההבנה לגבי האופן שבו מדינת חוק יכולה או לא יכולה להתנהג. האסירים האלה נשפטו והוטל עליהם גזר דין – בזה הסיפור נגמר במדינת חוק. ניתן להתווכח אם החוק צודק או לא, ניתן לדון האם הם קיבלו עונש חמור מספיק או חמור מידי וניתן גם לשנות את החוק בעקבות כך, אך לא ניתן להתעלם מהחוק או להמציא אותו על פי גחמותיהם של המנהיגים או של העם כי אז אתה עושה דה לגיטימציה לכל חוק באשר הוא. במצב כזה לא באמת מדובר במדינה כמו ברפובליקת בננות כאוטית. מדינת חוק גם לא יכולה לשלוח סוכנים אל מדינת אויב תוך שימוש בדרכונים של מדינות ידידות כדי להתנקש בחייו של אדם. לעומת זאת כשמדינת ישראל שלחה סוכני מוסד כדי ללכוד נאצי, ואז העמידה אותו למשפט פתוח וחשוף ואפילו שהוציאה אותו להורג לבסוף, העולם ברובו הריע לה ומקרה זה, משפט אייכמן, היה למעשה המקרה שיצר את המיתוס המכובד על יכולותיו של המוסד בקרב אנשי העולם. זאת מפני שכך נוהגת מדינת חוק. היא מעמידה את הנאשם למשפט, מציגה ראיות לאשמתו וגוזרת גזר דין על ידי שופטים מלומדים, ולא שולחת מתנקשים כאילו הייתה זו משפחת סופרנו. אנחנו אוהבים להתלונן על שנאתו כביכול של העולם כלפינו, אך כשאנחנו מתנהגים בוולגריות וללא כבוד לחוק אנחנו נותנים תחמושת לרוביהם של השונאים. בן גוריון אמר שמדינת ישראל מסתמכת על צדקתה, והוא צדק, אך במעשי המנהיגים שלנו הקרקע המוסרית נשמטת תחת רגלינו ואנחנו משחקים לידיהם של אויבינו. דמיינו למשל אדם אוסטרלי ממוצע שבחיים לא שמע על ישראל או הפלסטינאים ולא מחזיק בדעה לכאן או לכאן, אך יום אחד הוא פותח את הטלוויזיה והנה ראש הממשלה שלו מדבר על כך שישראל השתמשה בדרכונים אוסטרליים מזויפים כדי להתנקש באדם במדינה שלאוסטרליה יש יחסים עימה. לאותו אדם שלא מקבל את כל הפרטים זה עלול אפילו להישמע כאילו ישראל ניסתה להפליל את אוסטרליה במעשה.ישנו עיקרון בפסיכולוגיה חברתית שנקרא "עיקרון הרושם הראשוני" ועל פיו הדבר הראשון שאנחנו שומעים על אדם אחר עוד לפני שהכרנו אותו הופך להיות הבסיס לכל שיפוט שנעשה עליו בעתיד. למשל אם אני מספר לחברי על מישהו בשם שוקי ואני אומר לו ששוקי הוא אדם מצחיק, כשחברי מגיע לפגישתו הראשונה עם שוקי הוא כבר סיווג אותו במוחו כ"מצחיק", ומכאן והלאה הוא יצפה למצחיקות והתנהגויות מסוימות שבאופן רגיל היו עשויות להתפרש בצורה אחרת לגמרי, כעת אוטומטית יתפרשו כ"הומוריסטיות". הרושם הראשוני שקיבל האוסטרלי ההיפותטי שלנו על ישראל זה "זייפנית" ו"אגרסיבית" ו"מתנקשת". עכשיו כל מה שנשאר זה שארגון שונא ישראל כלשהו יספר לאותו אוסטרלי שקרים וחצאי אמיתות, ובשנה הבאה האוסטרלי שלנו כבר מכנה את ישראל "אפרטהייד" ומופיע בהפגנות נגדה. זהו הנזק התדמיתי שאנחנו עושים לעצמינו. ואחר כך המנהיגים שלנו מבקשים מאיתנו להסביר את ישראל ולהיות שגרירים בעצמינו. אם אנחנו צריכים לתקן את הטעויות שלהם, מדוע הם שם? איזו תרומה הם תורמים לנו? כפי שניתן לראות (אני מקווה) לא מדובר פה בדעות פוליטיות. מדובר במשהו הרבה יותר ראשוני מכך וחשוב מעין כמוהו להישרדות שלנו כחברה וכמדינה ולהתקדמות שלנו באבולוציה המנטאלית או האבולוציה התרבותית שעמים מתפתחים עוברים. וכפי שבן גוריון הבין כבר לפני זמן רב, אם צדקתנו תהיה לצידנו יהיה קל בהרבה לנו לנטרל את האיומים והאויבים שמאיימים עלינו ולזכות בתמיכה של העולם המתורבת ואף לתרום לעולם ולהפוך לחלק אינטגרלי ממנו. כל שעלינו לעשות הוא לא להתפתות לעלות על העצים כשאנחנו רואים אחרים עושים זאת. בואו ננסה להפוך את השממה למשהו פורח, במקום פשוט לאבד את דעתנו בתוכה.

האתר של רז קולר

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רז קולר