אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נבולסי, מדיניות ההתנגדות לנורמליזציה עם ישראל היא טפשות


התמונה של רבקה שפק ליסק

לדעת ד"ר שאקר אל- נבולסי, מדיניות ההתנגדות לנורמליזציה עם ישראל היא טפשות מבחינה פוליטיתד"ר שאקר אל- נבולסי הוא רפורמטור ערבי- ירדני המתגורר בארה"ב. הוא סופר ובעל טור בעיתון. הוא פירסם ספרים ומאמרים רבים העוסקים בפוליטיקה, דת, ספרות והעולם הערבי. הוא היה בין מארגני "הוועידה האיסלאמית החילונית", בסנט. פטרסבורג, פלורידה ב2007, שקראה לרפורמה בתוך האיסלאם, והפצירה באגודות איסלאמיות לדחות את חוק השריעה ובתי הדין של הפתווה ולאמץ חופש דתי ושוויון כל האזרחים בפני החוק. בין חותמי הצהרת סנט.פטרסבורג היו גם וואפה שולטן, מוסלמית מסוריה ופסיכולוגית, אבן וואראק, אייששמ הירזי ואחרים.שאקר אל- נבולסי פירסם מאמר בכתב העת הערבי- ליברלי elaph בו ביקר את ארצות ערב על התנגדותן לנורמליזציה עם ישראל.ואלה עיקרי טיעוניו:לדעתו, המניע להתנגדות הוא נגטיביזם, תכונה הטבועה במנטליות הערבית של המנהיגים הפוליטיים. לדעתו, מצרים וירדן הפיקו יותר תועלת מהשלום עם ישראל מאשר ישראל. ישראל מאוכזבת מגישתם של הערבים ועל כן איבדה את הדחף לחתום הסכמי שלום עם מדינות ערביות. אל- נבולסי טוען שלולא ה"עקשנות הנגטיביסטית", ניתן היה להביא מזה זמן רב לפתרון הבעיה הפלסטינית. חוזה השלום שנחתם בין מצרים וישראל ב- 26 במרץ 1979 , זעזע את אמות הסיפים של העולם הערבי והמוסלמי. הערבים, כותב אל- נבולסי, אינם רגילים למיפנים רציונליים פתאומיים בציביליזציה והם נתקפו בחמת טירוף. התנגדותם התמקדה במנהיג האמיץ, הנשיא אנואר סאדאת, שהחזיר למצרים את כל מה שעבד אל- נאצר איבד בהרפתקאותיו הפוליטיות, שהביאו רק חורבן.למרות שסאדאת הציב את מצרים במעמד הראוי לה במזרח התיכון ובעולם, הערבים, כותב אל- נבולסי, היו מוכי חימה. כיום, הם מצטערים על הצעדים שנקטו נגד מצרים (גירוש מצרים מ"הליגה הערבית" והעברת מרכז הלידה מקהיר לתוניס, החרמת ספריו של הסופר מאחפוז והסרטים שהופקו עפ"י ספריו, ונקיטת צעדים מכוערים נגד מצרים והעמדתה על אותו סטאטוס של אויב, כמו ישראל). הערבים התנגדו לנורמליזציה, לדעת אל- נבולסי, מפני שלערבים קל יותר להגיד לא מאשר כן. בשל הנגיטיביזם הטבוע במנטליות הערבית, הפלסטינים לעולם לא ישיגו שלום כל עוד הערבים מתמידים בפנאטיות ובנגטיביזם שלהם, מטפחים את תרבות המלחמה ואינם מסוגלים לעצב ראיה ריאליסטית של העתיד. בעולם הערבי לא קיימת "תרבות של שלום". "תרבות המלחמה" היא השלטת בעולם הערבי כי המנהיגים הפוליטיים של ארצות ערב שקועים בארצותיהם בבעיות חברתיות ופוליטיות ומעוניינים להסיח את דעת נתיניהם מהבעיות האמיתיות. התמיכה בתנועות התנגדות משרתת את האינטרסים של מנהיגי מדינות ערב ומגבירה את כוחם והשפעתם, ומאפשרת להם להאשים את ישראל וארה"ב בכל הבעיות. ההמונים משתכנעים שהמערב וישראל הם חלשים ויעלמו בעתיד הקרוב, והפלסטינים יחזירו לעצמם את אדמותיהם הכבושות. בהעדר "תרבות של שלום", ומערכת חינוך ותקשורת חופשיים שיטפחו אותה, ויחדירו למוחם של התושבים ערכים הומניסטיים, ויחנכו את הדור הצעיר למחשבה עצמאית, לא יוכלו התושבים להשתחרר מהאובססיה של השתייכות פוליטית –דתית לוחמנית. לדעת אל- נבולסי, מצרים וירדן, ממשיכות במדיניות של אי- נורמליזציה עם ישראל, למרות הסכמי השלום. מדיניות זאת, המטופחת על ידי זרמים פאן- ערביים ואיסלמיסטים, ועל ידי חסידי הפסילה וההונאה, היא טפשית ומעשה איוולת ומהווה פשע פוליטי כלפי הפלסטינים. מדיניות טפשית זאת פועלת, לדעתו, לטובת ישראל במספר דרכים:• ישראל טוענת שהיא מעוניינת בשלום, ואילו הערבים מתנגדים לשלום, למרות שמנהיגיהם חתמו על הסכמי שלום. • ישראל מציגה עצמה כמדינה נרדפת הזקוקה להגנת המערב וארה"ב וזקוקה לתמיכה פוליטית, פיננסית וצבאית. • מפלגות הימין הקיצוני בישראל, מציגות לעולם הוכחה שהן צודקות, בעוד מפלגת העבודה ואלה שחתמו על 2 הסכמי שלום הולכו שולל ועשו טעות גדולה. זוהי התוצאה של דחיית הסכם קמפ דויד. • הישראלים הגיעו, לדעתו, למסקנה שהסכמי שלום עם ערבים אינם שווים את הניר עליו הם כתובים. מצרים קיבלה בזכות חתימת הסכם השלום מיליארדי דולרים וישראל קיבלה רק דירה בקהיר שהוסבה לשגרירות, וצוות שגרירות שהוא כלוא, למעשה. לישראל לא ניתן להשתתף בשום אירוע, אפילו לו תערוכת ספרים. אותו מצב קיים בירדן. לאור עובדות אלה, אומר אל- נבולסי, איזה אינטרס יש לישראל לחתום על הסכם עם סוריה?יתר על כן, אומר אל- נבולס, ישראל משגשגת מבחינה פוליטית, צבאית, תרבותית וכלכלית, והערבים משתרכים מאחור. ישראל מוכרת ע"י כל העולם, צבאה הוא החזק ביותר במזרח התיכון. ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש בישראל היא 18,000$, שזה מגיע להכנסה לנפש של כל מדינות ערב ביחד. מבחינה תרבותית ומדעית ישראל נמצאת בצמרת העולם. 3 האוניברסיטאות, בירושלים, תל אביב וחיפה מדורגות בין 20 האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם ואף אוניברסיטה ערבית איננה מדורגת בין 400 האוניברסיטאות הטובות בעולם. קהיר היא במקום ה- 401 . את כל ההישגים הללו צברה ישראל למרות העויינות הערבית והמערכה בתקשורת שהערבים מנהלים נגדה. לדעת הכותב, הישגיה של ישראל הם בזכות הכשלונות והמפלות של הערבים והפלסטינים. לו הייתה לישראל יריבה אחרת ולא הפלסטינים ומנהיגיהם המטופשים והפחדנים, כבר מזמן הייתה קמה שם מדינה עצמאית. אל- נבולסי מונה את המנהיגים הפלסטינים:• חאג' אמין אל- חוסייני, היה סטודנט באוניברסיטת אל- אזהאר וגורש מהאוניברסיטה בשנתו הראשונה. • אחמד אל- שוקרי, עו"ד בינוני.• יאסר ערפאת, מהנדס אזרחי שעבד עבור עיריית כווית.• איסמעיל הנייה, אימאם במסגד. לעומת זאת מנהיגיה של ישראל:• תיאודור הרצל, דוקטור למשפטים.• משפחת רוטשילד, מעשירי העולם. • בן גוריון, מנהיג מעולה, ששם קץ לטרור של האגף הציוני הימני. אל- נבולסי, מפנה את תשומת לב הקוראים לסיפרו:settlement train – a study in the palestinian compromise, 1986 בו הוא מנה את המספר הגדול של הזדמנויות הפז להקים מדינה פלסטינית שהוחמצו ע"י הפלסטינים והמנהיגות הערבית. הפלסטינים תלו יהבם ב"מלחמה הקרה" בין ארה"ב ובריה"מ, וכלל לא צפו את התמוטטות הגוש המזרחי הקומוניסטי. כתוצאה מכך, הם החלו להיות תלויים משנות ה- 1990 בארה"ב. אבל, במועד זה כבר הייתה ארה"ב בת בריתה של ישראל ובין המדינות נחתמו מספר חוזים אסטרטגיים, החל מ- 1967. לדעת הכותב, ניתן להגדיר את ישראל כמדינה ה- 51 של ארה"ב. לסיכום, כותב אל- נבולסי, הערבים הם אלה שנהנו מפירות הסכמי השלום בין ישראל למצרים וירדן, וישראל הייתה המפסידה. לכן, ישראל לא תחתום הסכם שלום עם מדינה ערבית בזמן הקרוב, ואם היא תעשה זאת, זה יעשה בזהירות מרבית לגבי הדרישות לתנאי השלום. מי יתן ויבוא השלום לכולנו.המאמר על ד"ר נבולסי הוא דיווח על מאמר שפורסם באתר ממרי, המוסד לחקר התקשורת במזרח התיכון

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק