אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

נאום אובמה: בחתירה לשלום צודק וביעור הרוע


נאום בדיוני של הנשיא אובמה עם החזרה (דמיונית) של פרס נובל לשלום כהפקדה לעתיד.

כבוד מעלתכם, הוד רוממותכם, מכובדי חברי הוועדה הנורבגית להענקת פרס נובל לשלום, אזרחי אמריקה והעולם. - במילים אלה קבלתי ב-10 בדצמבר 2009 את פרס נובל לשלום באולם העירייה של אוסלו. בנאום התודה וההוקרה על קבלת הפרס הזכרתי שבהשוואה לענקי ההיסטוריה הישגי הם דלים. בהתייחסותי לנושא של מלחמה ושלום הזכרתי את העובדה שכולנו עדיין נמצאים במלחמה ואני אחראי לשילוחם של אלפי בחורים צעירים לארץ רחוקה. אחדים מהם ימיתו, אחרים ימותו.ל פיכך אני מופיע כאן עם תחושה עמוקה בכול הנוגע למחיר שאנו משלמים בסכסוכים מזוינים, חיכוכים רוויים סוגיות קשות בכול הקשור ביחס שבין שלום למלחמה, והמאמצים שלנו שהאחד ישמש חלופה לשני. התייחסתי גם לתפיסה של "מלחמה צודקת" בהצביעי על כך שמלחמה מוצדקת כאשר קיימים תנאים מוקדמים מסוימים: אם היא מתנהלת כאמצעי אחרון, אם הכוח הוא פרופורציונאלי ואם, ככול שהנסיבות מאפשרות זאת, האוכלוסייה האזרחית לא נפגעת. ציינתי כי מה שאני מודע לו הוא שהתמודדות עם אתגרים אלה תדרוש אותו חזון, עבודה קשה ונחישות של אותם נשים וגברים אשר פעלו באומץ כה רב לפני עשרות ששנים. יידרש מאיתנו לחשוב על דרכים חדשות אודות מושגים של מלחמה צודקת והציוויים של שלום צודק. הדגשתי את העובדה שכראש מדינה שנשבע להגן ולהבטיח את שלום ארצי, אני עומד מול עולם כפי שהוא, ואינני יכול להתייחס בשוויון נפש לנוכח האיום שנשקף לעם האמריקני.שכן אל לכם לטעות.- הרשע קיים בעולם. תנועה לא אלימה לא יכלה לעצור את חיילות היטלר.

שיחות לא יכולות לשכנע את מנהיגי אל קאעידה להניח את נשקם.אם נאמר שכוח הוא לעתים דרוש, אין בכך נימה צינית. זאת הכרה בהיסטוריה, בהעדר שלמות של האדם ומגבלות ההיגיון. העליתי נקודה זאת משום שבארצות רבות קיימת גישה אמביוולנטית ביחס לפעולה צבאית כיום, בלא קשר לסיבות של אותה פעולה. לעתים מצטרפת לכך החשדנות המשתקפת לגבי אמריקה, מעצמת העל של העולם. אלה היו מילותיי בדיוק.בהתייחסות לעניין של מלחמה ושלום אמרתי שחלק מן המשימה היא לפשר בין שתי גישות סותרות אלה.איזו מלחמה לעתים נחוצה כביטוי, במישור מסוים של רגשות אנוש. עלינו לכוון את המאמצים להגשים את האתגר שהציב הנשיא קנדי בקובעו: הבה נתמקד בשלום מציאותי יותר בר השגה, שלום שמבוסס לא על מהפכת פתע של טבע אדם אלא על אבולוציה הדרגתית במוסדות שלו.העולם ניצב מאחורי אמריקה לאחר מתקפת ה- 11 בספטמבר והוא מוסיף לתמוך במאמצינו באפגניסטן, מכיוון שהזוועה בהתקפות חסרות היגיון אלה וההכרה בעיקרון של הגנה עצמית.באותה מידה העולם הכיר בצורך לעמוד מול סאדם חוסיין כאשר הוא פלש לכוויית, הכרה אשר שיגרה מסר ברור לכול מה המחיר של תוקפנות.אני גם הזכרתי שכוח עשוי להיות מוצדק ככורח הומניטארי והבאתי כדוגמה את המצב בשעתו בבאלקאנים.מכאן שהמחויבות האמריקנית לביטחון עולמי לא ניתנת לערעור. אולם בעולם שבו האיומים מסובכים יותר והמשימה מורכבת שיותר, אמריקה לא יכולה לפעול לבדה.זה נכון לגבי אפגניסטן, זה נכון לגבי סומליה שבה הטרור והפיראטיות קשורים קשר בל יינתק ברעב ובסבל אנושי. כאשר קיים רצח עם בדרפור, אונס המוני ושיטתי בקונגו ודיכוי בבורמה חייבים להית לכך מסקנות. ככול שנפעל ביחד ככה נעמוד פחות בפני הברירה בין התערבות צבאית לבין שתיקה לנוכח הדיכוי.בנאומי עמדתי על האופי של השלום שאנו מייחלים לו. מכיוון ששלום הוא לא רק העדר של סכסוך גלוי. רק שלום צודק שמבוסס על זכויות אנוש וכבוד לכול פרט, רק שלום כזה יכול להיות בר קיימא. מאידך אנו עדים לדרך שבה משתמשים בדת כדי להצדיק רצח של אנשים חפים מעוון על ידי אלה אשר מעוותים ומגמדים את דת האיסלם הגדולה, והם אשר תקפו את ארצי מאפגניסטן. קיצונים אלה הם לא הראשונים להרוג בשם אלוהים, המעשים האכזריים של הצלבנים רשומים בדפי ההיסטוריה. אולם הם מזכירים לנו כי מלחמת קודש לעולם לא תהיה מלחמה צודקת. שכן אם אתה באמת מאמין שאתה ממלא משימה אלוהית, אין מקום לאיפוק, אין מקום לחוס על נשים הרות, על עוזרים רפואיים, או בעצם על אדם בעל אותה אמונה.

צו אחד שטמון בכול דת גדולה הוא שלא נעשה לאחרים את מה שאנו לא רוצים שאחרים יעשו לנו.הבאתי רק קטעים מדבריי באותו מעמד עילאי. ועכשיו, בכול הקשור בעתיד. בהדגישי את מחויבותנו העמוקה למען עולם של שלום אין אני רשאי להתעלם,כאמור,מן העובדה שהכוחות שאנו נאבקים בהם, ואני מעדיף להשתמש במונח מאבק, שכן המערכה שמתנהלת היא לא לאורך גבולות מוכרים אלא בתוכנו,מערכה ללא גבולות, כוחות אלה מאיימים להרוס את הבסיס של חברה חופשית. הם לא מכירים באמנת ג'נבה כפי שהם לא מכירים בשום הסכם אנושי מחייב., או בערכי מוסר שמשותפים לעולם החופשי.כוחות רשע אלה פועלים כנגע קשה, הם סרטניים. לכן כדי לשמור על עולם בריא ושפוי עלינו לטפל בהם.ההיסטוריה לימדה אותנו שכוחות רשע אלה לא בהכרח מייצגים את העמים שבהם הם צומחים. זה אמור לגבי הנאציזם,הפשיזם, הקומוניזם וישויות טוטליטריות אחרות.זה אמור גם לגבי הקנאות האיסלמית שאינה משקפת את הערכים של העולם המוסלמי. כוחות אופל אלה הם לא רק יריבים של העולם החופשי. הם אויבים של ערכים והשקפות עולם שמשותפים לנו. עלינו לעמוד מולם בנחרצות, אם אפשר בשכנוע ולא- אז בהתמודדות מולם.לא מתקבל על הדעת שמדינה ריבונית, חברה באומות המאוחרות תהיה מאוימת על ידי ראש מדינה כאיראן עד כדי איום להכחדתה. לא מתקבל על הדעת שראש אותו משטר קנאי יכחיש את השואה,כאילו שניתן היה לחזור עליה ולהכחישה שוב מבלי לבוא על עונשו.

זאת היא מציאות מזוויעה שלא רק ראויה לדחייה אלא שיש לעקור אותה מן השורש.

גם איום אינו יודע גבולות. לעתים הוא מפנים החוצה ולעתים הוא בא מבחוץ מבחוץ פנימה . ראינו זאת באחרונה בדיכוי האכזרי נגד מחאות המונים,ביניהם הדור הצעיר, בעריה של איראן.זאת היא רודנות צבאית באצטלה של הדת.בהקשר זה אני מבקש להצביע על כך כי המדיניות שלנו באפגניסטן היא להביא שלווה לארץ המיוסרת הזאת ולא לכבוש אותה או להפוך אותה לגרורה אמריקנית. משום כך המפקד שלנו בזירה הגנרל מקריסטל נוקט באיסטראטגיה שבמרכזה צמצום דרסטי באבדות של האזרחים וזאת בין היתר על ידי הגבלות של הפצצות אם יש חשש לאבדן חיים של אזרחים חפי מפשע גם באזורים שבהם שלוט הטליבאן. כפי שהתבטא הגנראל מקליסטר אם אנו משתמשים בעוצמת אש אנו עשויים לפגוע קשה בלוחמי הטליבן, אך בד בבד נסתכן בהפסד המערכה על ידי פגיעה קשה באוכלוסיה. זאת לא מערכה לכיבוש אדמות אלא לנצח במשימה של כיבוש לב האוכלוסייה, כנגד כוחות השחור אשר משתמשים בדת ככיסוי למעשי הזוועה שלהם נגד העם שלהם ונגד האנושות.לפני שאסיים אני רוצה לצטט אחד ממנהיגנו הגדולים בעתות שלום ומלחמה, הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט: "הנחישות הלאומית שלנו להשתחרר ממלחמות חוץ ומהסתבכויות בינלאומיות אסור לה מלפגוע בחרדה שלנו כאשר אידיאלים וערכים שאנו מקדשים נתונים בסכנה". בשעתו היו כאלה שתהו על שום מה קבלתי את הפרס. אני עצמי נמניתי עם אלה.אולם על משקל אמירתו זאת של הנשיא רוזוולט אסור שקבלת הפרס שהוא סמל ומופת לעשייה למען השלום תמנע ממני לפעול להשגתו בדרך של מאבק, של מערכה ושורת אמצעים אשר יוכיחו לאלה שמתנכלים לנו שאנו לא חוזרים על מינכן שנייה. בשום אופן לא.זאת היא הפרדיגמה שלי, המנטרה שלי.טעות היא להעלות על הדעת כי בשל העובדה שזכיתי בפרס נובל לשלום הדבר יימנע ממני לעשות כול צעד שעלול להכתים את שמי כשוחר שלום, וכתוצאה מזה למנוע ממני מלעשות את מה שאני מאמין שיש לעשותו.שלום צודק הוא כמו גשם נדברות לאדמה שמשוועת לו ולא ממטרים על סלעי בזלת שגורמים לשיטפון.לכן הוד רוממותכם, מכובדי מעניקי הפרס: אני פונה אליכם שתקבלו כפיקדון את הסמל הגדול שהענקתם לי. רק פעם אחת בהיסטוריה של פרס נובל לשלום, סרב אחד מחתניו לקבלו. זה היה לֶה דאָק טוְֹ, אשר יחד עם שר החוץ הנרי קיסנג'ר הגיע להסכם הפסקת אש בוייטנאם ועל כך זכו במשותף בפרס הזה. אני לא סירבתי לקבלו ואינני חוזר בי. אלא מעביר אותו זמנית,ככה אני מקווה. בהפקידי את הפרס בידיכם אני בעצם מפקידו בכספת של ההיסטוריה. אתם תהיו שומרי החותם הזה. וכאשר יגיע הזמן והנסיבות יצדיקו זאת אבוא כדי לקבלו חזרה. כה יעזור לי האל.

מאת: צבי גיל. אתר המחבר "זרקור".

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צבי גיל