אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קוו ואדיס, שרון?


נח שמיר's picture

אימגו

מבוא

ההתנתקות (או בעברית נכונה – הנתקות) מאחורינו וטומי לפיד מופיע בטלויזיה ומציע לשרון לפרוש בשיא, אחרי הצלחה וכשכל העולם אוהב אותו. בעיני זה נראה כמו הצעה לקבלן להפסיק לבנות בית לאחר שהקיר הראשון יצא מוצלח מאד. אם שרון היה רואה בצעד הזה סוף פסוק לזמן ממושך (כמו שרמז וייסגלס בשלב מסוים) הוא באמת היה פורש עכשיו. נחישותו להמשיך ולהנהיג מוכיחה כאלף עדים שיש לו תוכנית המשך.

הפוליטיקה בישראל כמרקחה. מפץ קטן, מפץ גדול, האם שרון בכלל מתכוון להמשיך? האם יפרוש מהליכוד? לדעתי, כל השאלות האלה רלוונטיות בעיני שרון רק בקונטקסט של היכולת שלו להשלים את המשימה שלקח על עצמו, המשימה האחרונה שלו.

מדי פעם, כשתוקפים את פרס על כך שבגילו המתקדם הוא עדיין מתמודד ושואף להנהגה, הוא טוען שהגיל הכרונולוגי לא רלוונטי. ככלל, הוא צודק, והדבר הזה נכון גם לגבי שרון. בדבר אחד, לפחות, הגיל רלוונטי מאד. כשפוליטיקאי כמו שרון מגיע לגיל שבו הסוף הפוליטי נראה לעין בבירור, הרצון לשלטון נטו, דבר הבוער בעצמותיו של נתניהו, למשל, מתחלף ברצון להשאיר את חותמו על דפי ההיסטוריה, ושרון התאהב בסיסמת הבחירות שלו "רק שרון יביא ביטחון ושלום". שלא תטעו, אין זה אותו שלום שאליו מתכוון יוסי ביילין. שלום כזה אינו בר השגה בעיניו של שרון, וגם אם היה, ספק אם שרון היה מוכן לשלם את מחירו.

שלוש דרכים

בגדול, וללא הניואנסים הדקים, אפשר להתוות שלוש דרכים שהמחנות הפוליטיים העיקריים בישראל דוגלים בהן:

א. הימין (דתי ברובו, ברמה זו או אחרת) – הימין מאמין שהסטטוס קוו הוא הרע במיעוטו. ויתור על חלקי מולדת הוא יהרג ובל יעבור. ממילא אין אימון כלל בפלסטינאים ולכן מוצדק לא לתת להם כלום. צריך להאחז בכוח, להדוף את מתקפות העולם, למגר את הטרור בכוח הנשק ולחיות על חרבנו, תוך מזעור נדקים מתמיד. אם נאחז חזק יותר ובהתמדה, ניישב נעמיק את שליטתנו ונהיה נחושים, העולם (והפלסטינאים בכלל זה) ישלים עם המצב והוא יילך ויירגע.

ב. השמאל – השמאל מאמין באופציה המדינית. צריך לחתור באופן מתמיד להדברות עם הצד השני. עלייתו לשלטון של אבו-מאזן יוצרת את ההזדמנות להגעה לשלום במשא ומתן. הפתרונות האפשריים הם על השולחן – הסכם ז'נבה, או מתווה איילון נוסיבא. הכוחות המזויינים שאינם סרים למרות הראשות הפלסטינית – חמאס וג'יהאד מהוים בעיה, אבל אם ייכון שלום חוזי העוקץ שלהם יילך ויקהה, רמת התמיכה בהם תרד ככל שהתנאים האנושיים, הכלכליים ותחושת החירות ישתפרו ובסופו של דבר, הרשות תטפל בהם או שהם ישתלבו בתהליך הדמוקראטי הפלסטיני.

ג. שרון ותואמיו (לצורך זה, נקרא להם מרכז) – שרון, בניגוד לעבר אינו מאמין בסטטוס קוו וביכולת לייצב אותו (ההנתקות מהווה לכך הוכחה נסויית מובהקת). בניגוד לעבר, שבו שתל התנחלות על כל גבעה כדי לטרפד את הפרת הסטטוס קוו הוא מנסה לייצב מצב שבו יהיה שלום דה-פקטו עם ביטחון. מצד שני, ברור ששרון אינו מאמין בפיתרון דיפלומטי במסלול מואץ. שרון אינו מאמין שהפרטנר הפלסטינאי יכול ורוצה לספק את הסחורה, כלומר להגיע להסכם שהרשות הפלסטינאית תהיה חזקה מספיק לכפות את קבלתו הלא אלימה על כלל האוכלוסיה ועל אירגוני החמאס והגיהאד מצד אחד וגם אינו מוכן לשלם את מחיר ההסכם הזה בדמות הסכם ז'נבה או מתווה קלינטון (בוריאציה זו או אחרת) מהצד השני. כמו כולם, גם שרון יודע שהסכם שלום לא ייחתם אם מזרח ירושליים לא תוחזר, אם הר הבית לא יהיה ניטראלי, לפחות ואם לא תעשה איזשהי מחווה, ואפילו סמלית בנושא זכות השיבה. כל הנושאים האלה (אם לא יחול שינוי נוסף) הם טאבו מוחלט בעיניו.

אז אם הסטטוס קוו אינו טוב בעיניו ומתווה השמאל אינו קביל, דרך הביניים הסבירה היא הפרדה חד צדדית, ומוזר בעיני שמישהו מוכן לייחס לבולדוזר כמו שרון את הרצון לצעוד את הצעד הראשון בכיוון ולא לרצות להשלים בעצמו את הפרוייקט. שרון, שהתנגד בעבר לגדר ההפרדה, הוא עכשיו הפרוייקטור שלה, במתווה שלדעתו הוא הגבול הזמני/קבוע של מדינת ישראל. לדעתי, מטרתו היא, במשך קדנציה נוספת, להביא את ישראל אל מאחורי גדר ההפרדה (להוציא מובלעת בחברון/קריית ארבע ואולי מצב לא סופי בסגירת הגדר באריאל) ולשבת במצב הזה למשך שנים ארוכות.

יש כמה מכשלות בדרכו של שרון אל המטרה הזו:

א. ראשית הוא צריך להשאר ראש הממשלה, דבר שנתניהו מאיים לסכל. הליכוד אינו נחשב בעיני שרון כקליפת השום בדרך אל המטרה. כל זמן שהעמידה בראשו משרתת את המטרה הראשית, הוא ימשיך ליסוע ברכבת הזו. אם לא, הוא יחליף רכבות לזו שתאפשר לו להשאר בראש הפירמידה (או לפחות בממשלה שתקבל את דרכו, כשר בעל סמכויות רחבות בביצוע ההפרדה).

ב. האמריקאים לוחצים כל הזמן למשא ומתן ושם, כמו שאמרנו, המטרות הנתנות להשגה אינן מקובלות על שרון. יש שתי דרכים להתמודד עם הלחץ האמריקאי. הדרך הראשונה היא בנייה על הקרדיט מצעד ההנתקות התורן, כמו עכשיו, בטענה שעכשיו, לאחר ההקרבה הגדולה שלנו, תור הפלסטינאים לספק את הסחורה על ידי פירוק תשתיות הטרור, דבר שבודאות לא יתקיים ולכן אפשר נתואנה הזו להשהות משא ומתן. הדרך השנייה היא השימוש בסיכול הממוקד הפוליטי (חיסול מנהיגים) כדי להבעיר תבערות שיעכבו משא ומתן לזמן רב ויוכיחו לאמריקאים שאין פרטנר. שרון השתמש בכלי הזה בעבר, , שהיה נכון לאותה תקופה, ולא יהסס להשתמש בכלי הזה שנית, אם הוא יעזור למטרותיו.

אני מודע לכך שההצגה הזו היא סכמטית ויש הרבה תרחישים וניואנסים שלא מוצגים כאן, אבל ההצגה הזו אמורה להיות מתווה התנהגות שאני מזהה אצל שרון.

התייחסות אישית

יש מידה לא מעטה של אטרקטיביות בפיתרון זמני לזמן ארוך כזה, אפילו עבור איש שמאל כמוני, התומך עקרונית במשא ומתן לשלום ומאמין שבסופו של דבר, ואפילו אם יתארך מאד, זהו הפתרון היציב היחיד האפשרי.

1. פתרון השמאל אינו ריאלי בעיני, בשעה הזו, מכמה סיבות:

א. מאז כשלון ברק בקמפ דיויד והאינתיפאדה שבאה בעקבותיו, פנה הציבור ימינה ומה שהשמאל מציע אינו קביל בעיניו. הדוגמה הטובה ביותר היא ההצעה להנתק מנצרים שהציע מצנע, שהציבור הסתייג ממנה בהצבעתו בבחירות, לעומת ההנתקות הגדולה ביותר שזכתה לתמיכה אצל שרון.

ב. גם הפלסטינאים (אילה שרוצים, ואני מאמין שאבו מאזן ביניהם, כפרגמטיסט) אינם מסוגלים לספק את הסחורה של פתרון במשא ומתן, נוסח הסכם ז'נבה, בשלב הזה. בגלל האינתיפאדה והסבל שנגרם בה (ואיני נכנס לשאלת האשמה) נכנס גם הרחוב הפלסטינאי למצב הקצנה.

המסקנה משתי הנקודות האלה היא שלפתרון של שלום בדרך משא ומתן צריך להיות קודם מצב של רגיעה לזמן ממושך יחסית וזה מה שהפתרון של שרון מציע.

2.מגרעתה הגדולה של הגדר (הפוליטית) של שרון מהבחינה ההומאנית והמוסרית היא היתרון שלה מהבחינה המדינית.

הגדר הנבנית גורמת לעוולות רבות. מסלולה הנפתול, שמטרתו להכניס כמה שיותר התנחלויות ואדמות בפנים ולהשאיר כמה שיותר כפרים ערביים בחוץ, מנתק אנשים משדותיהם, חלקי כפרים מחלקים אחרים וקורע בתוך משפחות. מבחינה הומאנית זוהי גדר מקוללת והתוואי הזה אינו דרוש כדי להשיג את המטרות הבטחוניות שלשמן היא מוקמת. להיפך. המסלול הארוך והמיותר מייקר את הבניה ומאריך אותה ולכן מעכב את סיומה, עיכוב שעלול לעלות בדם ולא רק בדמים.

הגדר הנבנית גורמת לעוולות רבות. מסלולה הנפתול, שמטרתו להכניס כמה שיותר התנחלויות ואדמות בפנים ולהשאיר כמה שיותר כפרים ערביים בחוץ, מנתק אנשים משדותיהם, חלקי כפרים מחלקים אחרים וקורע בתוך משפחות. מבחינה הומאנית זוהי גדר מקוללת והתוואי הזה אינו דרוש כדי להשיג את המטרות הבטחוניות שלשמן היא מוקמת.

אבל, מבחינה מדינית, בנאי ששרון אכן ישלים את הגדר, יש לה יתרון ברור. היא מספיק רחוקה מהפתרון הקביל על המתונים והריאליסטים שבין הפלסטינאים (למשל ממתווה ז'נבה) ולכן היא מהווה תמריף למשא ומתן.

לעומת זה, תארו לכם מצב שבו היתה הגדר נבנית על הקו הירוק, כטענת השמאל, כדי לשמש הגנה מטרור לתושבי ישראל ואפילו היינו כוללים בה את גושי ההתנחלויות הגדולים שבהסכם ז'נבה הם בידי ישראל. ותארו לכם גם שהיינו מסתגרים מאחורי הגדר ומפנים את שאר ההתנחלויות. המצב הזה היה מספיק קרוב לפתרון הקביל על הפלסטינאים המתונים כדי שמשא ומתן רציני לא היה מתרחש בעתיד. הוכח כבר בכל העולם בכלל ואצלינו בפרט, שכדי להכנס למשא ומתן צריך שיכאב לך מאד (וזה נכון לשני הצדדים). הגדר של שרון מספקת לפלסטינאים מספיק כאב. ואז הפתרון של שרון יספק את תקופת הביניים הרגועה החיונית למשא ומתן רציני ובעל סיכוי טוב להצלחה.

אז מה הלאה? אם שרון יתאבד פוליטית וישאר בליכוד (אפילו אם ינצח, מה שלא סביר, הוא יחושק ע"י רשימה שלא תאפשר לו לפעול), אין לי כל התלבטות ולא אצביע בעדו. אבל אם יצא בחוץ ויצור קונסטלציה שבה יש לו סיכוי סביר להמשיך במשימתו, אם כראש ממשלה ואם כגורם דומיננטי בקואליציה שמקבלת את דרכו (כפתרון ביניים או סופי, לא חשוב) אני אשקול להצביע עבורו, בפעם הראשונה בחיי, הצבעה שאינה עבור השמאל. אם היו אומרים לי בסוף מלחמת לבנון שאני אשקול פעם הצבעה עבור שרון הייתי אומר בודאות שהאומר יצא מדעתו. כמה הוכחות צריך עוד לטענה שהמציאות חזקה יותר מכל דמיון?

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת נח שמיר