אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האלטרנטיבה חלק ב - הרחבות, הבהרות ותגובה לתגובות


האלטרנטיבה חלק א'

זה מדהים אותי כמה קל להתנות את המוח האנושי. כה עמוקה ההתניה עד שהיא גורמת לאנשים שקוראים מאמרים לראות ביטויים ומילים שכלל לא מופיעים בהם. כך למשל היו מי שדמיינו לעצמם שבמאמרי הקודם אמרתי שיש להיכנע לתוקפנות אגרסיבית. היו אחרים שחשבו משום מה שהשתמשתי בביטוי האווילי "אימפריאליזם ציוני" שזהו אגב אוקסימורון, שכן הרעיון הציוני הוא ישוב העם היהודי בארץ ישראל ואילו רעיון האימפריאליזם הוא כיבוש כמה שיותר שטחים והשמתם תחת שלטון עריץ אחד. חרף העובדה שכיניתי את החמאס "שלטון רודני ובריוני שיש להפיל", היו כאלה שחשבו שטענתי שזהו שלטון הומאני ונאור... וחרף העובדה שדיברתי במאמר על השלמת תוואי גדר הביטחון והפרדה בינינו לבין המדינה הפלסטינית שתקום, היו כאלה שחשבו שקראתי ל"מדינת כל אזרחיה". מדהים. אין לי מילים.הסיבה לאשליות האופטיות המרתקות הללו נעוצה בשטיפת המוח הפוליטית של השמאל והימין. כל אדם שמחשיב עצמו כ"ימני" או "שמאלני" הוא אדם שחושב מתוך הדוקטרינות של הצדדים הפוליטיים האלה, דוקטרינות מאוד מעורפלות מצד אחד אך גם מאוד ברורות מאידך גיסא. השמאל והימין אינן אלא תבניות מחשבה שמבוססות על סיסמאות ותו לא. "העם עם הגולן", "שלום עכשיו", "חברון מאז ולעולם", "כן לשלום לא לאלימות", "תנו לצה"ל לנצח" ועוד פנינים שנאמרים על ידי המנהיגים מפה ומפה בניסיון עצוב לתת להם זכות קיום. כפי שכבר כתבתי בעבר במאמרי הקודמים, התבניות המחשבתיות הללו משרתות רק את הפוליטיקאים ואת אנשי ההון ששולטים בהמון. בזמן שזה עסוק בסיסמאות הוא איננו שואל את השאלות הנכונות ומצדיק את קיומם המושחת של אלו המבקשים לשלוט בו. ישראל היא אחד המקומות הכי מסובכים מבחינה פוליטית, ויחד עם זאת מדובר באחד המקומות בהם האדישות הציבורית היא מהגבוהות ביותר. מצד אחד, כמעט כל יום קבוצה כלשהי מפגינה כאן על משהו ומהצד השני כמעט בלתי אפשרי להביא לפעולה ציבורית רחבה כמו מרד צרכני בקרב הציבור הישראלי. מדוע? עדויות לסיבה ניתן למצוא בדירוג איכות החיים בין המדינות שנעשה על ידי ארגונים שונים כל שנה. בדירוגים מסוג זה ישראל תמיד נופלת במקום לא מרשים במיוחד, בדרך כלל כמה עשרות מקומות אחרי המקום הראשון. וכמעט תמיד הסיבה העיקרית לכך (אם כי לא היחידה) היא יוקר המחיה. בישראל יוקר המחיה הוא חסר כל פרופורציה למשכורת הממוצעת במשק. זוגות צעירים וסטודנטים (ועבדכם הנאמן נופל על שתי ההגדרות) מצליחים רק בקושי לצוף ולהתקיים בכבוד בארץ. וכמובן שיש מה לעשות כדי לשנות את המצב. במדינות מסוימות בעולם הלימודים באוניברסיטה ניתנים בחינם. במדינות אחרות המדינה משתתפת בכשבעים אחוזים או יותר משכר הלימוד. זוגות צעירים יכולים למצוא דירות במחירים זולים במיוחד שמפוקחים על ידי המדינה ועוד הטבות רבות. מדוע דברים מסוג זה לא קיימים בישראל? אל תשלו את עצמכם, זאת לא שאלה של "אין תקציב". המדינה לא יכולה להשתמש בתירוץ הזה ואז לאשר עשרים שרים בלי תיק ומכוניות שרד לכל שריה ועוזרי שריה. מדהים איך לעסקנות פוליטית אף פעם לא חסר תקציב. הסיבה היא שזה אינטרס של השולטים במדינה שיוקר המחיה יישאר גבוה כמו שהוא. במצב כזה מי יעז למרוד? כשכל אדם חרד למשכורתו, כשחודש אחד בלי משכורת עלול לשלוח כל משפחה ממוצעת בישראל אל קו העוני המאיים, איזה אדם יעז למרוד, להפגין, להחרים, או בכלל להטריד את מנוחתו עם השאלות הנכונות? במצב כזה כולנו פשוט מעדיפים לקבל את מרותם של המושחתים שעל הכיסא ולהאמין שהם יודעים מה הם עושים. כך ראש הממשלה השקרן שלנו יכול להבהיל את ההמון הלא חושב בנבואת זעם שכשני מיליון פליטים יציפו את ישראל ממצרים אם לא נבנה גדר, וזאת מבלי לתמך את המספר בשום מראי מקום, בעוד שהנתונים הרשמיים של מחלקת הפליטים באו"ם קובעת שישנם רק 45 אלף פליטים כיום במצריים, כפי שדווח בynet וכפי שניתן למצוא את הנתון באתר האו"ם. אני שלעצמי לא יכול להבין מה יוצא מהשקר הזה, למה ראש הממשלה לא יכול פשוט לומר "אנחנו מדינה ריבונית והחלטנו לבנות גדר בגבול עם מצרים שהוא גבול מוסכם ומקובל באופן גלובלי". כנראה שתרבות השקר והשימוש בטקטיקות הפחדה כל-כך מושרש באנשים האלה, שהם משתמשים בזה גם כשאין בזה צורך. אבל אם נחזור לעניינו, הנושא עליו דובר במאמרי הקודם הוא האלטרנטיבה להתנהגות אגרסיבית אל מול תוקפן אגרסיבי. באופן מאוד לא מפתיע, קיבלתי תגובות (הן באופן אישי והן דרך הטוקבקיסטים) שמדובר בהשקפה נאיבית. כשציינתי שלכל אורך ההיסטוריה האנושית מעולם לא ניסו לנהוג אחרת חוץ מאשר באגרסיביות, רבים היו אלה שציינו בפני את הסכם מינכן כדוגמא לטענותיהם. אז בואו נבהיר משהו אחד ולתמיד:הסכם מינכן היה הסכם של מושחתים ופחדנים, ולא "הסכם פייסנות" כפי שאנשים מכנים אותו. פייסנות איננה ותרנות, ההסכמה העקרונית להתפייס עם האויב איננה מכילה בחובה את ההסכמה להתקפל ולתת לו כל שהוא דורש. הסכם מינכן נולד כי המעצמות שהשתתפו בו (צרפת, איטליה ובריטניה) לא היו בטוחות שהן ינצחו את המלחמה שעתידה לבוא. היטלר כמובן היה בטוח שינצח אך רצה לגרור את העולם המערבי להתקפה ולכן מלכתחילה דרש חלקים מצ'כוסלובקיה. באופן מביש מנהיגי המעצמות הגדולות (שניים מהם דיקטטורים רצחניים) התכנסו יחדיו כדי לחרוץ את דינה של המדינה הצ'כוסלובקית הקטנה – מבלי שנציגיה בכלל הוזמנו! זאת איננה פייסנות. זהו מחטף אלים ובוטה של בריונים. ופרטי ההסכם היו שהיטלר מקבל את כל שדרש ובתמורה הוא מבטיח שלא לדרוש עוד. ואולי הסעיף המגוחך והמרגיז ביותר הוא שמוטל על הנאצים ועל הצבא של מוסוליני לשמור על הגבול שייוותר לצ'כוסלובקיה. העולם התעלם לחלוטין מהעובדה שהיטלר הפר כל יום את הסכם ורסאי מסוף מלחמת העולם הראשונה בכך שהוא חימש והגדיל את צבאו. העולם התעלם מכך שלא הרבה אחרי חתימת הסכם מינכן, היטלר החל לדרוש שטחים נוספים וסיפח את כל צ'כוסלובקיה. זוהי אינה אלטרנטיבה להתנהגות אגרסיבית. האופציות העומדות בפנינו הן לא "לתקוף בכל הכוח" או "להיכנע לחלוטין". כשניצבים בפני איום – חובתו של האדם להתגונן, אבל ישנן דרכים רבות להתגונן. העולם היה צריך לעמוד כאחד מול הרוצח ולהתנגד לו כבר כשהוא חשף את שיניו בפעם הראשונה. לא על ידי כיבוש גרמניה או על ידי פעולות צבאיות אלימות, אלא על ידי סירוב לדרישות החמדניות והנעת כוחות צבאיים משותפים אל הגבולות כדי להגן עליהם. אילו היו נוהגים כך לאורך זמן מלחמת העולם השנייה הייתה יכולה להימנע או לפחות להפוך למערכה קצרה בהרבה שהייתה עולה בהרבה פחות חיי אדם. השואה עצמה אולי הייתה נמנעת. אבל היטלר והנאצים ניצלו את העובדה שאחרי מלחמת העולם הראשונה העולם היה שסוע, קרוע ומנוכר איש לרעהו. שנאה רדיקלית שכזו תמיד מנצלת את הסבל בעולם. רבים הם ההיסטוריונים שלימים תרצו את התעלמות העולם מההפרות הגרמניות של הסכם ורסאי בכך שזהו הסכם לא הוגן שהשפיל את גרמניה. הם צודקים, ההסכם ההוא לא רק השפיל את גרמניה, הוא הוביל אותה בהכרח לשפל הכלכלי שממנו סבלה ואת העם הגרמני לנקודת השבירה שהניעה את המפלגה הנאצית לשלטון. היה ניתן למנוע את עליית הנאצים על ידי חיזוק גרמניה, ביטול הסכם ורסאי, ישיבה לשולחן עם הממשלה הגרמנית וחתימה על הסכמים חדשים והוגנים יותר. אבל אחרי מלחמת העולם הראשונה – שמלכתחילה הייתה מלחמה מיותרת של "מי יותר חזק" – כל העולם לא למד דבר והיה עוד תקוע ברוחה של המלחמה ההיא. בימינו אנו ובמקומותינו תנועות קיצוניות חדשות-ישנות מנצלות את הסבל שיוצרים הסכסוך והרוע האנושי כדי לצבור כוח. חמאס ברצועת עזה זו דוגמא אחת לכך. הפלגים הקיצוניים של התנועה האסלאמית זו דוגמא אחרת. התנועות הדתיות-לאומיות הקיצוניות שלנו היא דוגמא נוספת. לא בכדי בגדה המערבית, שם האוכלוסייה חיה בתנאים יותר טובים מאלו שבגדה, ישנה נטייה גדולה יותר אחר הסכם שלום על פני לחימה. זה לא אומר שאין אלימות גם שם כמו גם אצלנו. אבל אם תנאי המחיה לא מאפשרים לבן אדם לחשוב על האפשרויות שלו, אין שום יכולת לחברה לפתח ביקורת פנימית. בדיוק כמו שאצלנו יוקר המחיה מונע מאנשים קשי יום מלשאול את השאלות הנכונות, המחיה תחת כיבוש ועוצר מונעת מהפלסטינאים מלפתח את הביקורת הפנימית שלהם ואת האלטרנטיבות ללחימה המזוינת. דמיינו מצב שבו כבר חמש שנים שאין זכר לפעילות צבאית ישראלית בתוך השטחים הפלסטינאים. אין עוצר על עזה, אין שום התערבות ישראלית בחייהם. יבואו הקיצוניים ויאמרו שיש להשמיד את ישראל ויזרקו רקטות לעברינו, ומישהו – אולי בהתחלה זה יהיה אדם בודד, אבל כל ההתחלות הן קטנות – אבל מישהו יבוא ויאמר "למה לבזבז זמן ומשאבים על השנאה לישראל כשהם אינם קשורים לחיינו, לא מפריעים לנו ולא ראיתי כבר שנים פניו של חייל ישראלי?". מישהו יתחיל לשאול מה הן האלטרנטיבות. לאלו שאומרים שזה לא נכון, אני שוב אפנה את תשומת לבכם לגדה המערבית, שם זה כבר קורה במקומות בהם צה"ל פועל מעט או שלא פועל בכלל.הימין והשמאל מדברים בלשון כוללנית, לשון של סיסמאות. הימין יאמר לכם ש"הערבים" לא רוצים שלום, הם רוצים להשמיד אותנו. מי הם "הערבים" האלה? האם מישהו עשה סקר וגילה שכל ערבי בעולם כולו חושב בדיוק אותו דבר? זה דומה לכך שאומרים עלינו שה"ישראלים" מתנהגים כמו ברברים בחו"ל. זה נכון שיש הרבה ישראלים שמתנהגים באופן מביש כשהם בחו"ל (ובינינו, הם מתנהגים ככה גם כשהם בארץ) אבל אני מכיר לא מעט אנשים שמשתדלים להיות כמה שיותר מנומסים ואדיבים כשהם בחו"ל. לשון כוללנית אף פעם לא יכולה להכיל רעיון אמיתי בחובה כי בני האדם מטבעם הם מגוונים בדעותיהם ובאופיים. הגיע הזמן שאנחנו – העם – נתחיל לחשוב מחוץ לסיסמאות ונתמודד עם המציאות עצמה ולא עם השדים ששתלו במוחנו. הרעיונות של השמאל והימין אינם רלבנטיים למציאות. שום תבנית מחשבתית לא יכולה להיות רלבנטית למציאות, מכיוון שהמציאות כל הזמן משתנה. מה שמשנה זו האמת וכיצד מתמודדים עם המצב. מה המטרה שלנו כעם? אם כיבוש כל "ארץ ישראל השלמה" זו המטרה שלנו ללא הבחנה בשלושת מיליוני הפלסטינים היושבים כאן – אז זו מטרה שצפויה לכישלון. מפני שמלכתחילה היא מושתתת על עקרונות של שנאת הזר והיעדר סובלנות. בדומה למטרתה המוצהרת של הנהגת איראן להשמיד את מדינת ישראל, מטרה שגם כן מבוססת מלכתחילה על שנאה וחמדנות לכוח. ישנם פלסטינים שרוצים להשמיד את ישראל מתוך הטענה שאין לעם היהודי זכות על הארץ ואילו להם יש – גם הם נכשלו עד כה כי הם ביססו את מטרתם על שנאה, פחד ושקרים. אם המטרה שלנו היא מדינה יהודית בארץ ישראל – זו מטרה שכבר השגנו ושכעת אנחנו יכולים לאבד או לשמר. אבל כדי לשמר אותה יהיה עלינו להבין שיש כמה דרכים לפעול בכל מצב ושלכל דרך יש תוצאות משלה. הדרך הקשה יותר היא בדרך כלל האיכותית יותר ודרך האי-אלימות היא תמיד עדיפה. ושוב נציין – אי אלימות לא אומר להיכנע ולא להגן על עצמנו. אנחנו פועלים מתוך האמרה "הקם להרגך השכם להורגו". אתם יודעים מה? עברו שלושת-אלפים שנה מאז שהאמרה הזאת נאמרה! כל מי שחי עדיין במזרח התיכון הפרוע ורועה גמלים במדבר, רשאי עוד להחזיק בה. אבל אם אתם הולכים עם נעליים ויש לכם מחשב ואתם מסתמכים על רפואה מודרנית ומקשיבים למוזיקה שנאגרת על גבי דיסקים בעזרת קודים של לייזר – אולי הגיע הזמן שתעשו אבולוציה גם לרעיונות שלכם אחרי שלושת-אלפים שנה. מה דעתכם על "הקם להורגך, השכם להתגונן ונסה לפייסו". תנו לי להבהיר משהו שבמשך שנים רבות פוליטיקאים ניסו להסתיר מאיתנו: זהו אינטרס ישראלי שהשטחים הפלסטינים יוכרו בעולם כמדינה ריבונית. הפוליטיקאים שלנו (שאוהבים טקטיקות הפחדה, זוכרים?) אומרים לכם שזה יהיה קטלני למדינה. לממשלה הנוכחית יש אינטרס ברור שלא לקדם שום הסכם שלום. הם מעוניינים בסיפוח כמה שיותר מהשטחים הפלסטינים לישראל מתוך אמונה טיפשית שזה יעשה אותנו ואותם גדולים, חזקים וחכמים. במציאות זה רק יעשה אותנו קטנים, חלשים מוסרית ומתים. הם מנסים להפחיד אותנו ואומרים שזה יהיה קטלני בגלל שהם יודעים שבשנייה שמוכרזת מדינה פלסטינאית, הפעילות הצבאית ונקודות הצ'ק פוינט בשטחים וההתנחלויות הופכות מסתם כיבוש של עם (שזה חמור בפני עצמו) לפלישה אגרסיבית אל שטחה של מדינה ריבונית (שזה נתפס כחמור יותר). אבל במציאות ברגע שהשטחים הפלסטינים מוכרים כמדינה, יהיה קל יותר לישראל להגן על עצמה. ללא פעילות ישראלית בשטחים הביקורת הפנימית תתחיל לפעול. מדינות ערב שמעוניינות בשקט כדי לא לערער את שלטונן, ילחצו על הפלסטינים לחדול מן האלימות ולחזור למשא ומתן, זאת מאחר וכעת המדינה הפלסטינית הושגה וכל שנותר זה לדון על פרטי השלום או אפילו הפסקת האש עם ישראל (כן, מלחמה פעילה ושלום הם לא שתי האופציות היחידות שיש לנו. ראו ערך הגבול הירדני מאז ששת הימים ועד הסכם השלום). כמדינה השלטון יעשה סדר במוסדות המדינה באופן טבעי. הממשלה הפלסטינית – בין אם זאת של פת"ח ובין אם זאת של חמאס – לא תרצה שפלגים חמושים יתרוצצו במדינה ויעשו כרצונם כי בכך יקראו תיגר על שלטונה. גם פת"ח שחווה הפיכה צבאית על בשרו וגם חמאס שביצע את ההפיכה, ירצו לשמור טוב טוב על שלטונם. לכן במקום חוליות גרילה חמושות שמסתתרות מאחורי אזרחים, ישראל תעמוד בפני צבא לגיטימי – מטרה הרבה יותר נוחה לדעת כל איש צבא מנוסה. התקפת טילים על ישראל מצד מדינה ריבונית חופשית לא תיתפס כ"מלחמת חופש" אלא כמתקפה אגרסיבית שתגרור תגובות קשות בעולם. ישראל תוכל לשכנע את אומות העולם להטיל סנקציות על פלסטין עד הפסקת התוקפנות שלה – ובכך ראינו איך המצור שאנחנו כרגע עושים ושאיננו חוקי או לגיטימי, הופך להיות חוקי ולגיטימי כשאנחנו מתנהגים באופן מוסרי. עם הזמן דעת הקהל הפלסטינית תרצה להתמקד בבניית המדינה החדשה שהוקמה ולא בהרס השכנה שלה כאקט עלוב של נקמה. כן, ייקח זמן לנהרות הדם שבנינינו להתייבש ולאיבה לשכוח. אולי אפילו דור או שניים – אבל זה יקרה אם תינתן לזה אפשרות.ישראל יכולה ליצור את המצב הזה על ידי השלמת כל תוואי גדר הביטחון עם גושי ההתנחלויות הגדולים בתוך המערכת, משיכת כל הכוחות הצבאיים מהשטחים הפלסטינים והסרת המצור על עזה, ואז הכרזה חד צדדית של ישראל על השטחים כמדינה פלסטינית ריבונית. ההכרזה אפילו לא חייבת להיות כולה חד-צדדית. אבו-מאזן עשוי להכריז בעצמו אם הוא ישוכנע שזה באינטרס הפוליטי שלו. חמאס יגלו שאם הם לא יקבלו את ההכרזה אז אחד מהפלגים המתחרים ישמח לקבל אותה ולהיחשב המנהיג הלגיטימי של מדינה פלסטינית. כאקט של רצון טוב ישראל תמשיך לספק במשך שנים ספורות חשמל ומים לפלסטין ותעודד את העם שם לבנות לעצמו תשתיות משלו. תחת הסכמי שלום ניתן יהיה לדבר על פירוק ההתנחלויות או מאידך גיסא החלפת שטח זהה בגודלו תמורת השטח שתופסות ההתנחלויות, וכמובן חלוקת ירושלים לצד ישראלי וצד פלסטיני והפיכתה לבירה כפולה. צעד כזה שובר את הכלים ויוצר מצב חדש במקום לשמר את המצב הנוכחי – שזהו האינטרס של הפוליטיקאים – מצב חדש והרבה יותר נוח לנו מכל בחינה אסטרטגית שניתן לחשוב עליה. זה מאוד כיף לתקוף מישהו שמציע הצעה חדשה, אבל בינתיים לא שמעתי הצעה חלופית. מה אפשר לעשות? להמשיך את המצב הנוכחי שבוודאות ילך ויסלים עד הפיצוץ? לכבוש באופן אלים את האוכלוסייה הפלסטינית? גם בסרט הזה כבר היינו. לגרור את כל האזור למלחמה? את כל העולם אולי? הייתי מעוניין לשמוע אלטרנטיבה אמיתית לסיום הסכסוך, אבל אני מוצא את זה קשה מאוד. לרוב אני שומע סיסמאות כמו "צריך לתת לצה"ל לנצח!", "צריך ליצור הרתעה!" או "לא ניתן שישברו אותנו". אבל אפשר כבר להבין שהסיסמאות הללו לא מכילות דבר ולא אומרות כלום. אומרים לנו שאין שום אלטרנטיבה לאופן שבו הדברים נעשים היום. יש גם יש. אל תאמינו לשקרים.רז קולר - אתר הבית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רז קולר