אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קרטר מתנצל בפני יהודי ארהב- לא בפני ישראל


התמונה של רבקה שפק ליסק

הנשיא לשעבר קרטר מתנצל בפני יהודי ארה"ב- לא בפני ישראל

הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר פירסם בימים האחרונים מכתב התנצלות ליהודי ארה"ב על השימוש במונח אפרטהייד בסיפרו, שפורסם ב- 2006 : "פלסטין- שלום לא אפרטהייד" בו האשים את ישראל בהפעלת מדיניות אפרטהייד כלפי הפלסטינים. אפרטהייד הוא מונח דרום אפריקני לגבי מדיניות ההפרדה הגזעית שהפעילו הלבנים בדרום אפריקה נגד השחורים. על מכתב ההתנצלות רובצת עננה כבדה של צביעות. המכתב פורסם בשעה שנכדו של קרטר, ג'ייסון קרטר, מנהל מערכת בחירות במגמה להיבחר לסנט של מדינת ג'ורג'יה. לגמרי במקרה, במחוז הבחירה הזה יש קהילה יהודית גדולה. אבל, מעל לכל: מכתב ההתנצלות צריך היה להיות מכוון אל אזרחי מדינת ישראל ששם מדינתם ושמם הוכתמו בטענה שהם הפעילו מדיניות אפרטהייד נגד הפלסטינים. מותר לא להסכים עם מדיניותה של ישראל לגבי הפלסטינים ומותר לבקר את התנהגות הצבא אבל אסור לעוות ולסלף את העובדות. האשמת ישראל שהקימה משטר אפרטהייד- אין שקר גדול מזה.המונח אפרטהייד הושאל ע"י קרטר מהמשטר הלבן בדרום אפריקה. בארה"ב השתמשו במונח סגרגציה או הפרדה גזעית. שני המונחים מייצגים משטר גזעני של הפרדה גזעית ואפליה פוליטית וכלכלית בין תושבים לבנים ללא לבנים בדרום אפריקה וארה"ב, המכוונת ללא לבנים, שהם אזרחי אותן מדינות. חוקי האפרטהייד בדרום אפריקההחוקים כללו הפרדה מוחלטת באזורי המחיה, מוסדות החינוך, אמצעי התחבורה, שרותי הבריאות, התרבות והפנאי, תוך הקצאת מירב התקציבים לאוכלוסייה הלבנה ותקציבים מצומצמים לאוכלוסייה הלא- לבנה. נאסרו יחסי מין ונשואים בינ-גזעיים. מהלא- לבנים נשללו זכויות פוליטיות, לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון, נאסרה עליהם התאגדות פוליטית ומקצועית וגם הוגבל חופש התנועה שלהם. למעשה, בוטלה אזרחותם ונעשה ניסיון ליצור עבורם אוטונומיות שבטיות, למרות שחלק ניכר מהלא- לבנים המשיך להתגורר בשכונות עוני בצמוד לערי הלבנים. חוקי ההפרדה הגזעית בדרום ארה"בבכל מדינות הדרום נחקקו בשנות ה- 1870 חוקים שנועדו ליצור ההפרדה גזעיתחוקי ההפרדה הגזעית כללו : מערכת חינוך נפרדת הוקמה מגן הילדים עד האוניברסיטה. במערכת זו יכלו ללמוד וללמד רק שחורים, כמובן, והמערכת סבלה מאפלייה חמורה בתקציבים וכן מרמת חינוך נמוכה ביותר.המוסדות הציבוריים- במוסדות שלטון, מסעדות, בתי חולים, בתי סוהר, אפילו תאי טלפון, הייתה הפרדה מוחלטת. כלומר, כניסות נפרדות, שירותים נפרדים ושירותים לשחורים ע"י שחורים. לבנים לא עבדו, למשל, בבתי חולים לשחורים. למותר לציין שרמת השירותים לשחורים הייתה נמוכה בהרבה, לעומת זו של הלבנים. תעשייה- הייתה הפרדה מוחלטת באולמות העבודה, במקלחות, בתי השימוש, התאים והקפטריה. ה- afl , פדרציית העבודה האמריקנית, לא קיבל שחורים לאיגודים המקצועיים. ב- 1935 פרשו חברים מהפדרציה והקימו את ה- cio , שקיבל שחורים לשורותיו, אבל, באיגודים ניפרדים תוך הנהגת אפלייה בשכר, בתנאי עבודה ותנאים סוציאליים. זה היה המצב עד שנות ה- 1960 .תחבורה- חדרי ההמתנה, אשנבי הכרטיסים, השירותים, הקפטריה היו בהפרדה מוחלטת. ברכבות היו קרונות נפרדים לשחורים ובאוטובוסים היו השחורים רשאים לעלות רק מאחור ולשבת בספסלים האחוריים. אם לבן דרש משחור לפנות מקומו, היה על השחור לציית. נשואים בינגזעיים- היו אסורים באיסור מוחלט עד דור רביעי, והוטלו עונשים כבדים.תעמולה למען שוויון- הייתה אסורה בע"פ ובכתב. אסור היה לפרסם חומר בדפוס או במכונת כתיבה, והעונש היה קנס של 500 דולר או 6 חודשי מאסר או שניהם.מערכת המשפט- שחור לא יכול היה לשמש בחבר מושבעים, והמשטרה, ומערכת המשפט היו מורכבים, במידה לא מעטה, מחברים או אוהדים של הקו קלוקס קלן, ארגון ששם לו למטרה להבטיח את עליונות הגזע הלבן, ולמנוע מהשחורים לממש את השוויון האזרחי שהוענק להם ע"י הקונגרס האמריקני באמצעות 3 תיקונים בחוקה. שלילת הזכות לבחור ולהיבחר- לא ניתן היה לשלול מהשחורים את זכויותיהם אלה על ידי חקיקה , והמוסדות המחוקקים במדינות הדרום התחכמו כדי לעקוף את החוק הפדרלי. עפ"י החוק האמריקני קיימת חובת הרשמה בפנקס הבוחרים ומי שהייתה לו זכות בחירה אך לא נרשם לא יכול היה להצביע. המוסדות המחוקקים בדרום קבעו מבחני קריאה וכתיבה שרוב השחורים לא היו מסוגלים לעמוד בהם משום שהיו אנלפביתיים. הייתה גם תופעה של פסילת מבחנים בצורה שרירותית. כמו כן, הוטל הוטל מס על הרשמה לבחירות, שרוב השחורים לא היו מסוגלים לשלם בשל מצבם הכלכלי. הקו קלוקס קלן נקט באמצעים נוספים על מנת למנוע משחורים להירשם. בכניסות למשרדי הרישום עמדו דרך קבע נציגי הארגון ומנעו, פיזית, משחורים להיכנס. הייתה גם מערכת של איומים וטרור ואף מעשי לינץ כדי למנוע משחורים לבחור. כתוצאה מכך לא היו השחורים מיוצגים כלל. משטר ההפרדה הגזעית התקיים בין שנות ה- 1870 ושנות ה- 1950 . החל במשנות החמישים החלה ה"תנועה לשוויון אזרחי", שהוקמה ע"י מרטין לותר קינג, במאבק פוליטי וציבורי נגד ההפרדה הגזעית ובשנות ה- 1960 נחקקה שורת חוקים שנועדה לבטל את ההפרדה הגזעית.מה לישראל ולאפרטהייד בהקשר הפלשתינאי?ראשית כל, הלא- לבנים בדרום אפריקה ובדרום ארה"ב היו אזרחי מדינות אלה ולמרות היותם אזרחים נשללו מהם זכויות האדם והאזרח והזכויות הפוליטיות. הפלסטינים לא היו מעולם ואינם גם כיום אזרחי ישראל ולכן השימוש במונח אפרטהייד לא רק שאינו במקומו אלא הוא ניסיון גס לסלף ולעוות את המציאות.המצב האמיתי הוא שמתנהל כאן מאבק בין שתי תנועות לאומיות הנאבקות על השטח בין הים התיכון לירדן. המונח אפרטהייד קשור , בין השאר,בגדר שבונה ישראל כגבול בין ישראל לבין הרשות הפלשתינאית. הגדר , בפי חסידי התזה הזאת, היא גדר של אפרטהייד שנועדה להפריד בין גזעים, במטרה ליצור הפרדה בשטח בין האזור היהודי- הלבן, לפלסטיני- השחור. זהו סילוף מכוער של העובדות. הגדר נבנתה למטרות ביטחון כדי למנוע מהטרור והמתאבדים לחדור לישראל. באותם אזורים בהם הוקמה הגדר הייתה ירידה משמעותית בחדירת טרוריסטים ומתאבדים. הגדר גם איננה גבול קבע וניתן להזיזה בפנייה למערכת המשפט בישראל או ניתן יהיה להזיזה במסגרת הסכם שלום. השימוש במונח אפרטהייד נועד ליצור בסיס לטענה שהסכסוך בין ישראל לפלסטינים איננו סכסוך בין 2 עמים הנאבקים על טריטוריה משותפת, אלא בעיה של הפרת זכויות אדם ואזרח ע"י ישראל. כדי לבסס את התזה הזאת הוכנס השימוש במונח אפרטהייד במטרה להציג את הפלסטינים כאזרחים שזכויותיהם נשללו מהם ע"י ישראל. לאחר פירסום סיפרו של קרטר ב- 2006, התפטר פרופ' קנת שטיין, ראש "המכון ללימודי ישראל" באוניברסיטת אמורי באטלנטה, שהיה ההיסטוריון של "מרכז קרטר", מתפקידו ב"מרכז קרטר". יחד אתו התפטרו 14 יהודים שעבדו ב"מרכז קרטר". פרופ' שטיין הסביר את התפטרותו כמחאה כנגד הסילופים והעיוותים של העובדות בספר וטען שמדובר ב"מניפולציה שנועדה לעוות את ההיסטוריה". כמו כן, לאחר פירסום סיפרו של קרטר חשף פרופ' אלן דרשוביץ, משפטן בעל שם בינלאומי, במאמר שפירסם, את שמות התורמים ל"מרכז קרטר" באטלנטה. בין ראשי התורמים היו מדינות המפרץ ובראשן סעודיה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק