אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ההתנתקות - למה בעצם זה עבר כל כך חלק?


קטגוריה: 

אימגו

אמרו "עליהם" שהם ציבור משיחי ואלים, פורע חוק, עם של "אדונים" גזעניים, כובשים ובריונים; והנה הפינוי היה קל.

נתחיל מהסוף. מעדויות המתקבלות על ידי מפונים, גם שמאלנים (יש כאלו, בעיקר בשומרון) וגם כאלו ש"התפנו בהסכמה", עולה כי היחס שקיבלו מן המנהלת מחפיר. במשך זמן רב (לפני הפינוי עצמו) ניסו שם לדבר עם נציגי המנהלת ולא ניתן היה לתפוס איש. הושארו הודעות אך לא הושבו הפניות. לאחר מכן התברר כי משפחות שהודיעו כי יהיו מוכנות להתפנות מרצון לא קיבלו סיוע וזכו להתעלמות, ואילו משפחות שהודיעו כי לא יסכימו להתפנות מרצון "זכו" למכולות פינוי בחצר ביתם ביום שלאחר מכן. היחס הזה נמשך לאורך כל הדרך וגם אחרי הפינוי, ולמרות דברי ההרגעה, מאות אנשים חיים עדיין ללא סידור נאות. אדם סביר ונייטרלי יכול להתפקע מן הפרטים וצריך, אם הוא אובייקטיבי, לזעוק יחד עם התושבים המפונים. בהטחת ההאשמות ההדדיות בין אלפי אנשים ובין יונתן בשיא אחד, נדמה לי שאני אשאר בצד המתלוננים.

הרושם העולה מן העדויות הוא שהיה רצון ברור בתמונות קשות, היה רצון ברור בפינוי קשה. הדיבורים על "מרי אזרחי" בחודשיים שלפני יישום ההתנתקות היו מופגנים ואינטנסיביים, ככל הנראה כדי להעניק את הלגיטימציה, או על כל פנים את הדרבון, לפעולות קשות, כואבות, אולי אלימות ובוודאי כאלו המצטלמות היטב. תמונות קשות היו מראות "לעולם" שפינוי נוסף לא אפשרי, ולכן גם לא יקרה. הפינוי החלק של המתיישבים הטובים של גוש קטיף וצפון השומרון לא שירת את האינטרס של מדינת ישראל. אך למה הפינוי היה קל כל כך? במשך השנים האחרונות נוצר כאן רושם (מובל על ידי התקשורת) שצבא שלם הוא שבוי של קבוצת מתיישבים קטנה, בזמן שהקבוצה הזו ישבה היכן שישבה במצוות הממשלה, על מנת לספק לצבא את "התירוץ" הדרוש לו כדי לשבת באותם מקומות אשר היו חיוניים בתפיסה הצבאית להגנה על יישוביה האחרים של מדינת ישראל. זהו היפוך מצב שהפך למציאות עבור רבים כל כך. שטיפת המוח הייתה מוצלחת כל כך שכבר שכחנו את הבסיס שממנו החל הכל - המתנחלים ישבו שם בגלל ובשביל הצבא, ולא הצבא שפך שם דם בגלל המתנחלים.

גוש קטיף ויישובי צפון השומרון הגנו על יישובי המרכז. את גלי הטרור הראשונים ספגו המתיישבים שם במקום יושבי בית הקפה של תל אביב. הפצמ"רים נפלו שם ולא בבריכות הפרטיות של כפר שמריהו. והסיבה האמיתית לפינוי, בסופו של דבר, היא שלא נמצאו מספיק אנשים אשר יהיו מוכנים להקריב מעצמם כדי למלא את מצוות המדינה ולהתיישב גם באיזורים בעייתיים, אזורי ספר וגבול, איזורים מוכי טרור. אם היו בגוש קטיף 50,000 מתיישבים, לא היה פינוי. אם היו בשומרון ערים נוספות דוגמת אריאל, לא היה פינוי. אולם עם ישראל מנוון ברובו, אדיש ברובו, שקוע מדי בסיר הבשר, וכמעט ולא נמצאו מבניו כאלו שיגורו באזורים "ההם", הרחוקים כל כך מלבה הפועם של מדינת ישראל. ובינתיים הלכה התקשורת ויצרה דה-לגיטימציה מוחלטת בין אוכלוסיית "ישראל" ובין אוכלוסיית עזה ויהודה ושומרון. אמרו "עליהם" שהם ציבור משיחי ואלים, פורע חוק, עם של "אדונים" גזעניים, כובשים ובריונים. ובאמת, מי רוצה לכלול עצמו בתוך קבוצה שכזו??? 

הכינו אותנו למראות קשים אם רק ינסו לגעת בקדושה הקרויה "התנחלות". והנה, הפינוי היה קל, המתיישבים הוותיקים הללו ארזו את הציוד, בכו, קרעו קריעה ועזבו, עזבו את השטח, הפקירו אותו במצוות הממשלה לטרור אשר הניס אותם. המפלצת התגלתה כחיית מחמד. המשיחיים אינם אלימים, אף אחד לא ירה על חיילים, כולם עשו מה שציוותה הממשלה, כפי שעשו כל תקופת ההתיישבות. מרבית המראות הקשים נבעו מן הקושי האנושי לפנות בית, וכן מאופן קבלת ההחלטה על ההתנתקות, שהייתה החלטה שערורייתית ומפלגת באופן בלתי רגיל.

ועכשיו, אחרי שהתנפץ המיתוס האלים של קיצוני הימין, בימים האחרונים מדברים כל העת על "חשבון נפש". אומרים שהציבור הדתי ציוני צריך לערוך אותו ומהר, צריך להסיק את המסקנות, ואומרים כי הוא צריך לשנות את גישתו הכללית כדי לחזור אל חיקה החם של הציבוריות הישראלית. ואולם חשבון הנפש האמיתי צריך להתקיים עמוק בתוך תוכה של הציבוריות הישראלית, במחוזות השמאל, בתקשורת, אצל כל מי שידו הייתה במעל הרחקת האוכלוסייה "ההיא" ממרכז הקונצנזוס הישראלי. המכבש הגדול שהכביד כל כך הרבה שנים על ההתיישבות בגוש קטיף אבל לא רק בה, גם ביהודה ושומרון, עשה את שלו והצליח בסופו של דבר לפרק, או לפחות להתחיל לפרק, את המפעל הגדול הזה. אך המפעל הזה לא מסתכם בגוש קטיף ובמספר התנחלויות בצפון השומרון. הוא נמשך אל תוך סדרות נוספות של יישובים בשומרון, ביהודה ואפילו בנגב ובגליל.

והמפעל הזה יוכל להמשיך להתקיים ולחזק את עם ישראל רק אם עם ישראל יחזק את המפעל הזה, יעבה אותו, יתמקד בו ויפתח אותו; כי את קונדוליסה רייס אין הדבר מעניין שגוש קטיף היה ממוקם על רצועת החוף של עזה, בואך מדינת ישראל, ומנע בעצם ישיבת צה"ל שם הברחות נשק דרך הים, את קונדוליסה (וכנראה שגם את בוש) לא מעניין שהיישובים חרמש וקציר, ויישובים נוספים דוגמתם, יושבים על מוצאי צירים חשובים ביותר במדינת ישראל ופינויים יפקיר את השטח לחסימות כבישים תכופות, בשיגרה או בזמני חירום, בקלות יתרה. את השמאל הישראלי התומך בכל פינוי אפשרי לא מעניינת המציאות בשטח, שבה יהודים מאמינים, עובדי אדמה בעיקרם, מוכנים להקריב מעצמם, מעתידם וכן, גם מכספם, על מנת לתרום למדינת ישראל. מבחינתם זהו עדיין "עם של אדונים", עם גזען, עם כובש, אשר יש לפנותו בכל דרך ובכל צורה מכל התיישבות שאינה בגבול קונצנזוס, גבולות הקו הירוק, ואם יש צורך אז גם בתוכו.

אך הקונצנזוס הזה שהשמאל מחפש לא קיים באמת. הוא קיים רק במחותיהם של בודדים, ואפילו אם מספרם הוא בן 6 ספרות, אולי אפילו 7, יש ככל הנראה 8 ספרות, או אפילו 9 של אחרים אשר אינם מכירים בקווי "הקונצנזוס" של השמאל הישראלי. ועתה, אחרי שענק ההיי-טק/בורסה/בילויים/לייף סטייל הוריד מעליו את "הטפיל" המתנחל, מי ישמור על האתרוג התל אביבי? את זה אנחנו עוד נחיה ונראה. בינתיים נופלים שוב קאסאמים בשדרות (בינתיים רק בה), וקטיושות שוב נופלות בצפון, ואפילו לא פונה הקבר האחרון מנווה דקלים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת