אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רוברט ברנשטיין מבקר את מדיניות ה- HRW


התמונה של רבקה שפק ליסק

רוברט ל.ברנשטיין, מייסד ה- hrw מבקר את מדיניות הארגון כיום רוברט ל. ברנשטיין ייסד את ארגון ה- hrw לפני 20 שנה. הארגון מונה כיום 270 עובדים ולרשותו עומד תקציב שנתי של כ- 50 מיליון דולר. ברנשטיין הוא כיום "יו"ר מייסד אמריטוס" של הארגון.

הוא פירסם, לאחרונה, מאמר ב"ניו יורק טיימס" בו הצטרף למבקריו של הארגון. ואלה עיקרי דבריו:מטרות הארגון, עם היווסדו היו להתבונן בנעשה בחברות סגורות ולתמוך בחירויות בסיסיות של דיסנטרס. אבל, הוא כתב, שלאחרונה הארגון מפרסם דו"חות על הסכסוך הישראלי- פלסטיני, התומכים באלה הרוצים להפוך את ישראל למדינה מנודה. ברנשטיין ציין במאמר, שארגונו הכיר בכך שגם חברות דמוקרטיות הן בעלות חסרונות ומסוגלות לעשות עוולות. אבל, הגישה הייתה שדמוקרטיות מסוגלות לתקן עיוותים באמצעות ויכוח ציבורי, עיתונות חופשית ומנגנונים נוספים המעודדים רפורמה. לכן, הגישה של הארגון הייתה למתוח קו מפריד בור בין העולם הדמוקרטי והאנטי- דמוקרטי, במאמץ ליצור בהירות בנוגע לזכויות אדם. רצינו, הוא כתב, למנוע מבריה"מ וגרורותיה מלשחק משחק של שיוויון מוסרי עם המערב. המטרה הייתה לעודד ליברליזציה ע"י הפניית תשומת הלב לדיסנטרס כמו אנדרי סחרוב, נתן שרנסקי ואלה שאסורים בגולגים סובייטיים, ובמחנות סיניים. כאשר ברנשטיין סיים את תפקידו כיו"ר hrw , הארגון היה פעיל ב- 70 ארצות, רובן, חברות סגורות. ברנשטיין הביע תימהון כיצד קרה הדבר שהארגון חדל לעשות הבחנה בין חברות סגורות לפתוחות. ברנשטיין ציין שהתופעה של ביטול ההבחנה בין חברות פתוחות וסגורות בולטת ביותר לגבי המזרח הקרוב. האזור מאוכלס במדינות אוטוריטריות עם רקורד שלילי ביותר בנושא זכויות אדם. אבל, בשנים האחרונות ה- hrw מאשים את ישראל בהפרת החוק הבינלאומי יותר מאשר כל מדינה אחרת באזור. לישראל, לדבריו, עם אוכלוסייה של 7.4 מיליון, יש 80 ארגוני זכויות אדם, עיתונות חופשית, ממשלה דמוקרטית נבחרת, מערכת משפטית המוציאה תכופות פסקי דין נגד הממשלה, אקדמיה פעילה מבחינה פוליטית, מגוון של מפלגות פוליטיות, ואם לשפוט לפי כמות הכיסוי העיתונאי, יש בישראל יותר עיתונאים פר קפיטה מכל ארץ בעולם, ורבים מהם מדווחים על הקונפליקט הישראלי- פלסטיני.

לעומת זאת, מדינות ערב ואירן בהם חיים למעלה מ- 350 מיליון תושבים הן מדינות סגורות ואוטוקרטיות, ומרשות מעט מאוד חריגה מקונפורמיות. תושבי אותן מדינות זקוקים מאוד, כתב ברנשטיין, לתשומת לב מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, אבל אלה מתעלמים מהנעשה במדינות אלה ומכינים דו"ח אחר דו"ח רק על ישראל. ברנשטיין מבקר את ה- hrw על שאיבד כל פרספקטיבה ביקורתית לגבי הקונפליקט הישראלי- פלסטיני, שבו ישראל מותקפת ללא הרף ע"י החמאס והחיזבאללה, שהם ארגונים הפוגעים באזרחים ישראלים ומשתמשים באנשיהם שלהם כמגן אנושי. קבוצות אלה נתמכות ע"י ממשלת אירן שהכריזה בגלוי שמטרתה לא רק להרוס את ישראל, אלא גם לרצוח יהודים בכל מקום בעולם. יש כאן עבירה , כתב ברנשטיין, של רצח עם. ברנשטיין מוחה על כך שה- hrw יודע שהחמאס והחיזבאללה פועלים במתכוון בתוך אוכלוסייה צפופה, והופכים במתכוון שכונות מגורים לשדות קרב. הארגון יודע שנשק זורם לעזה ולחיזבאללה במטרה לתקוף שוב. הם יודעים, כותב ברנשטיין, שמיליטנטיות זו ממשיכה למנוע מהפלסטינים כל סיכוי לשלום ולחיים פרודוקטיביים להם הם ראויים. למרות זאת, ישראל שהיא קורבן לתוקפנות מתמשכת, זוכה לקיתונות של ביקורת מה- hrw . ברנשטיין חושף את הליקוי העיקרי של הארגון, המטפל בדרכים בהן מתנהלות המלחמות ולא במוטיבציה. אומנם, גם קורבנות של תוקפנות, חייבים, לדבריו, לדאוג למינימום של קורבנות בקרב אזרחים. אבל, יש הבדל בין טעויות המבוצעות תוך כדי הגנה עצמית ובין הפקרת אזרחים הנעשית במתכוון. לדעתו, קשה מאוד לדעת אם החוקים הופרו ואם בוצעו פשעי מלחמה בעזה ובכל מקום אחר, כאשר אין גישה לשדה הקרב ואל המנהיגים הפוליטיים המקבלים החלטות איסטרטגיות. הדיווח מעזה ומקומות דומים תכופות מבוסס על עדים שלא ניתן לאמת את עדויותיהם ושיש סיכוי שהם מעידים לשם קבלת טובות הנאה פוליטיות או מפני שהם פוחדים מנקמה מצד השלטון.

ברנשטיין הזכיר את קולונל ריצ'ארד קמפ, המפקד לשעבר של הכוחות הבריטיים באפגניסטן, שהוא בעל ניסיון ומומחה לסוג זה של לחימה, שאמר, שצה"ל עשה יותר מכל צבא אחר שהוא מכיר כדי להגן על אזרחים באזור הלחימה. (במלים אחרות, באפגניסטן, בעירק וביוגוסלביה לשעבר נפגעו הרבה יותר אזרחים ע"י צבאות המערב והם לא הואשמו בפשעי מלחמה).לסיום, ברנשטיין מביע תקווה שאנשי ה- hrw יחזרו למלא שליחותם כפי שהוגדרה ע"י המייסדים, וברוח של ענווה שהפכה את הארגון לכוח מוסרי במזרח התיכון ובכל העולם. אם הארגון לא יעשה זאת, מהימנותו תיפגע באופן חמור והוא יאבד את התפקיד החשוב שהוא מילא בעולם. מתוך המאמר של רוברט ל. ברנשטיין ניתן להסיק בוודאות מספר מסקנות:ראשית כל, הארגון hrw , מעל בייעודו ברגע שהפך לשופר לאלה הרוצים בנידויה של ישראל וריכז את כל פעילותו במזרח התיכון רק בישראל, תוך התעלמות מעבירות חמורות על זכויות אדם במדינות האזור. שנית, הארגון מסתמך על עדויות של עדים שלא ניתן לבדוק את מהימנותן. שלישית, הארגון מתעלם מהתוקפנות של החמאס וחיזבאללה כנגד אזרחים ישראליים ומהאג'נדה שלהם ביחס לישראל.רוברט ל, ברנשטיין הוא בוגר אוניברסיטת הארוורד, בקמברידג', בוסטון. לאחר סיום לימודיו הוא שירת 3 שנים בחיל האוויר האמריקני. לאחר סיום שירותו הצבאי הוא נכנס לעסקי ההוצאה לאור. בין השנים 1957 – 1989 הוא מילא בהוצאת הספרים "בית רנדום", מגוון של תפקידים בכירים, כולל, מנכ"ל, נשיא, יו"ר מועצת המנהלים. הוא גם שימש בתפקיד יו"ר איגוד המול"ים האמריקני בין השנים 1972- 1973 , והיה , בין השאר, מייסד ויו"ר ה"וועדה לחופש פרסום בינלאומי".ברנשטיין היה פעיל לא רק בעסקי הוצאה לאור אלא גם בתחום הדאגה לזכויות אדם, במסגרות שונות, לא רק ב- hrw , וזכה, בזכות תרומתו הרבה, לעיטורי הצטיינות מגורמים שונים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק