אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לא קייפטאון - המקום להיאבק הוא בישראל


התמונה של רבקה שפק ליסק

המקום להיאבק נגד המדיניות הישראלית הוא בישראל- לא בקיפטאון

שלושה צעירים ישראליים, יובל אופיר, עומר גולדמן ו-סהר ורדי, סרבו להתגייס לצה"ל, חתמו על "מכתב השמיניסטים" וכעת הם שוהים בקייפטאון במטרה לספר על "צבא כובש הפוגע באופן יומיומי בזכויות האדם של הפלסטינים".

סרבני הגיוס הישראליים יצאו לדרום אפריקה כחלק מקמפיין להגברת המודעות על פעילות צה"ל בשטחים ובמסגרת מסע הסברה המאורגן ע"י ארגון "פיתחו את רחוב השוהאד". זהו ארגון הנלחם בזירה הבינלאומית נגד פעילות צה"ל. הארגון מתואם עם עמותות פרו- פלסטיניות בדרום אפריקה, שלחמו בעבר נגד האפרטהייד. הצעירים הוזמנו ע"י ארגון "הפסיקו את הגיוס", שקם בדרום אפריקה בתקופת שלטון האפרטהייד כדי לשכנע צעירים לא לשרת בצבא הדרום- אפריקני. ארגון זה יזם את הזמנת הצעירים הישראלים לרגל חגיגות 25 שנים לייסודו. מן העיתונות מתברר שהקהילה היהודית החליטה לא לאפשר לסרבני הגיוס להופיע בבתי הספר של הקהילה, אם כי ועד הקהילה החליט להיפגש עם ה-3 ולשמוע את דבריהם. לאחר הפגישה הוציא ועד הקהילה הודעה לעיתונות המגנה את הניסיון להשוות בין ישראל לאפרטהייד ובין חיילי צה"ל וארגון אי.סי.סי, שפעל לגיוס לוחמים בעד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

חברי הקהילה היהודית בדרום אפריקה הוקיעו את ההשוואה בין צבא דרום אפריקה ששרת משטר של אפליה ודיכוי על בסיס גזע ובין צה"ל, שהוא צבא העם , הנלחם למען ביטחונה של מדינה דמוקרטית נגד מעשי טרור המכוונים נגד אזרחים חפים מפשע. מה מספרים סרבני הגיוס לשומעיהם?הם מספרים שבבתי הספר בישראל עושים לתלמידים שטיפת מוח על חשיבות השירות הצבאי. הם מדברים נגד ה"כיבוש" ומגדירים את התנהגות צה"ל בשטחים כהפרה של זכויות אדם ועל כן הם אינם מוכנים לשרת בו. סרבני הגיוס התייחסו בהופעותיהם בפני ציבורים בדרום אפריקה לפרשת גלעד שליט. הם טענו שגלעד הוא אסיר כמו שאר האסירים הפלסטינים הכלואים בבתי הכלא הישראליים. למותר לציין שהאסירים הפלסטינים נעצרו והועמדו לדין כחוק באשמת רצח אזרחים. תנועה לאומית לגיטימית נאבקת נגד המדינה הכובשת, לא נגד אזרחים. גלעד שליט נחטף משטח ישראל. הוא לא הועמד לדין אלא מוחזק במאסר מבלי שארגון הצלב האדום רשאי לבקרו ולהעביר לו מכתבים ממשפחתו. מאסרו מנוגד לחוק הבינלאומי. כל השוואה בינו לבין האסירים הפלסטינים היא בלתי- מוסרית.

יש לי מספר השגות על קו הפעולה של צעירים אלה: ראשית כל, אם צה"ל הוא, אכן, מה שהם טוענים, האם סרבנות היא הדרך להיאבק בנעשה בצה"ל? אם כל מתנגדי מדיניות ישראל בשטחים יסרבו להתגייס, יהיה הצבא מורכב מתומכי מדיניות זו. התוצאה במצב זה תהיה שכל התופעות אותן מוקיעים הסרבנים רק תתחזקנה. אז במה עוזר הסירוב לשנות את המדיניות הישראלית? אם, לעומת זאת, מתנגדי המדיניות ישרתו בצה"ל הם יוכלו להגיע לדרגות פיקוד ולהשפיע על התנהגות החיילים כלפי האוכלוסייה הפלסטינית. זה לא ישנה את המדיניות של ממשלת ישראל, אבל, לפחות ימתן במידה רבה תופעות שליליות. אז האם לא חשוב דווקא כן להתגייס? סרבני הגיוס בוחרים בדרך הקלה והנוחה להם אישית. זה לא מאבק לשינוי- זה צעד אגואיסטי של נוחיות אישית. עובדה היא שהם אינם בוחרים כתחליף לגיוס לצה"ל בשירות לאומי, שהוא שירות למען הקהילה. שנית, המקום להאבק נגד מדיניות ממשלת ישראל הוא בישראל, לא בקייפטאון ולא בשום מקום אחר בעולם. השיטה של יציאת משלחות של ישראלים מתנגדי המדיניות, היוצאים לחו"ל במטרה להפעיל השפעתם על גורמים בינלאומיים להטלת חרם על ישראל, היא שיטה הנובעת מבחירה בדרך הקלה והנוחה להאבק נגד מדיניות ישראל. מתנגדי המדיניות צריכים להוכיח שהם חלק מהחברה הישראלית, לא מוציאי דיבתה רעה. עליהם להיאבק מבפנים- לא מבחוץ. עליהם להתנדב לשירות לאומי למען הקהילה למשך שנתיים ואח"כ להאבק בדרכים דמוקרטיות. יש רק דרך אחת הוגנת ודמוקרטית להיאבק נגד מדיניות ישראל והיא מאבק דמוקרטי בתוך מדינת ישראל. עומדות בפניהם 2 אפשרויות: להקים גוף חוץ פרלמנטרי ולהיאבק על דעת הקהל. עליהם ללכת אל אזרחי ישראל ברחבי הארץ ולהסביר את עמדתם- לא לקייפטאון או כל מקום אחר מחוץ לישראל. אזרחי ישראל הם אלה הבוחרים את הכנסת והממשלה, ואותם יש לשכנע. במסגרת ארגון חוץ פרלמנטרי ניתן להשפיע גם בדרכים נוספות ע"י מאמרים בעיתונות, הפגנות וכו'.. כמו כן, יש לישראל מערכת משפטית אליה ניתן לפנות בהגשת תביעות. להצטרף לאחת המפלגות או להקים מפלגה חדשה, ולהיאבק במדיניות הממשלה בכנסת ובכל האמצעים העומדים בפני מפלגה. בקיצור, הדרך בה בחרו הצעירים היא הדרך הקלה, הנוחה והאגואיסטית. למעשה, הם דואגים לעצמם בלבד: הם אינם מתנדבים לשירות לאומי לקהילה אלא משתחררים מהגיוס ויכולים לדאוג לקריירה האישית שלהם. וכדי להוכיח לעצמם ולעולם החיצון, כמה הם מוסריים ובעלי ערכים נעלים, הם מתנדבים לעשות טיול לקייפטאון. ומי יודע מהו יעד הטיולים הבא. אח"כ הם ישפשפו ידיהם בהנאה ויביטו במראה ויגידו לעצמם: "מראה, מראה, נכון שאני המוסרי והנעלה מכולם בכל הארץ"? וכמובן, הם ירשמו לאוניברסיטה בארץ או בחו"ל וישאירו אותנו להתבוסס בבוץ הישראלי.

אישית, יש לי השגות לא מעטות על מדיניות ממשלת ישראל, אבל, לעולם לא אתן אמון באנשים הבוחרים בדרך ההשתמטות וההסתה נגד המדינה והחברה בה נולדו.

ולעצם העניין, לסרבני הגיוס יש ראיה חד- צדדית של הסכסוך הישראלי- פלסטיני, ולמרבה הצער, הם אימצו את האג'נדה של הצד הפלסטיני. הסכסוך הוא מורכב הרבה יותר ממה שצעירים אלה מנסים לתאר. זה איננו מאבק על זכויות אדם, אלא מאבק בין 2 תנועות לאומיות על טריטוריה שלשני הצדדים יש תביעות עליה. אין כאן צד אחד צח כשלג, קורבן להתעללות ישראלית, לעומת צד שני הפוגע בזכויות אדם. אין כל דמיון בין מדינת האפרטהייד של דרום אפריקה וישראל. כדי לעשות שלום צריך 2 צדדים וישראל איננה האחראית הבלעדית לכך שעדין אין שלום.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק