אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יללת צבועים


אין בכוונת המאמר לעסוק במה שעולל מאבק המתנחלים נגד ההתנתקות למדינת ישראל כולה. הרי היה ברור לכולנו שמהלך כזה יהיה כרוך במאבק קשה. בעיקר מתכוון המאמר לעסוק במה עוללו המתנחלים למחנה שלהם, לעצמם.

כבר יש סימנים רבים בשטח לגל התקשורת שימלא את מסכינו ועיתונינו בימים הקרובים ובהם סיפורים קורעי לב על מפונים שאיבדו את עולמם במבוך הבירוקרטיה, בחדרי המלון, לא יודעים מה ילד יום. כבר אפשר לדמיין את ראשי המתנחלים ממשיכים לגדף את מנהלת ההתנתקות, 'משפחת הפשע' של שרון ואת כל הדמוקרטיה הישראלית – בלשונם הדיקטטורה המושחתת, שידה קלה על הדק הפינוי וליבה גס במפונים עצמם.

רוב הציבור החילוני ומקצת הציבור הדתי בהתנחלויות המפונות כבר מצא לעצמו כיוון ודרך כיצד להמשיך בחייו. אנשים מבוגרים יכולים וחייבים לנהל את חייהם ולקבל את החלטותיהם גם כאשר קורה הלא רצוי והם נאלצים לעקור מבתיהם. יש את המבוכה, הבירוקרטיה, ההתלבטות, ההסתגלות ולבסוף גם את הפיצויים והסיוע כדי שאדם סביר יוכל בזמן קצר לשקם את מסלול חייו ועיסוקו.

מועצת יש"ע, מטעמים טקטיים של המאבק בהתנתקות, שכדברי הרבנים לעולם לא תהיה, הובילה קו קיצוני של החרמת מנהלת הסיוע מכל וכל - מנהלה שכל הכרה בה היא כהשלמה מראש עם מעשה העקירה. מי שרצה לברר לעצמו מבעוד מועד מה האפשרויות נאלץ לעשות זאת בסתר ותחת לחץ חברתי עצום שלא לעשות ולו מעשה הכנה ראשוני כגון אריזת כלי הבית. שפע עצום של חלופות דיור איפשר לחלק גדול מהמפונים להמשיך בעבודתם במקום מגוריהם החדש או לבחור לעצמם עתיד אחר לו רק היו מוכנים להתדיין על ההצעות, לבחון את האפשרויות.

ראשי מועצת יש"ע יחד עם פרנסי גוש קטיף דחו כל הצעה להעברה מאורגנת של ישובים, לכל רעיון לשמר את המבנה הקהילתי למרות שחלק מההצעות היו מבחינת הפקרות תקציבית. הלחץ העצום של מועצת יש"ע להחרים את המדינה כולה ואת מנהלת הסיוע בפרט הביא לכך שחלק גדול מהציבור הדתי והאידיאולוגי מצא עצמו מול נעלם גדול שלא התכונן לקראתו ביום הפינוי המר עצמו, כלי משחק במאבק הכוחות של מועצת יש"ע מול ממשלת ישראל.

הנה, לא חלף לילם הראשון של המפונים, אלה שמהכרה אידיאולוגית או מלחץ חברתי לא עשו לביתם יום קודם, כבר מופיעים ראשי יש"ע, כמוצאי שלל רב, להמשיך ולנאץ את ממשלת ישראל על ההפקרות שהם עצמם נהגו במפוני גוש קטיף.

ראשי מועצת יש"ע כבר הודיעו שהם נוטלים על עצמם את שיקומם ויישובם מחדש של מפוני גוש קטיף, הם יעשו את כל מה שלא הסכימו אפילו לדון עליו עם מנהלת הסיוע והפינוי עד אתמול, את כל מה שמנעו מהמפונים לעשות בכוחות עצמם מראש. אל נא נטעה. לא בכספה של מועצת יש"ע ישוקמו מפוני עזה אלא בכספי כולנו, משלמי המיסים. הרי כל כוחה של מועצת יש"ע, מפעל ההתיישבות העצום, התקציבים והקשר לממסד הישראלי נובעים ממדינת ישראל עצמה - זו שהם מכנים 'דיקטטורה מושחתת' .

כאשר תשמעו או תראו את ראשי מועצת יש"ע פעם הבאה בתקשורת, אחרי הגידופים ההכרחיים נגד אריק שרון, משפחת הפשע והדמוקטטורה הישראלית, מתלוננים על מר גורלם של מתיישבי חבל עזה המפונים תזכרו! יותר מכולם הם האחראים ודבריהם מבחינת יללת צבועים.

אחריות ציבורית.

לפני חצי שנה בערך הלהיטה גחמת אינטרנט בדויה של נער דרוזי במע'ר שבגליל גל מהומות בין דרוזים לנוצרים. איש לא נפגע אבל הנזק החומרי היה גדול ומרקם היחסים העדין בכפר בין עדותיו נפגע לשנים רבות. בתוך גל ההאשמות, חלקן נכונות, נגד המשטרה, הממשלה ומי ידע מי עוד נעדר קולה של ההנהגה הדרוזית בגינוי נחרץ, בלתי מסוייג והחלטי של תרבות הפוגרומים. תרבות שקודם כל פוגעת במיעוטי ישראל ושתמיד תקשה עליהם להסתגל ליתרונותיה של מדינת חוק. גם אם המהומות במע'ר הם בעיה של מדינת ישראל ומשטרת ישראל - הם קודם כל בעיה של החברה הדרוזית.

תרבות הלינץ' היא נגזרת של תרבות הפוגרום. להנהגה של ערביי ישראל, מתוך דאגה לאיכות ותרבות החיים בתוך הקהילות של ערביי ישראל, צריך להיות עניין ראשון במעלה לעקור מהשורש את תופעת האספסוף השופט. העובדה שיתכן וצה"ל נכשל, שהשב"כ התעלם, שהמדינאים הסיתו, שיש אפליה ואולי מיקרים של לינץ' יהודי או כל סיבה אחרת, לא יכולה להיתפס בעיני איש ציבור ערבי אחראי כלגיטימית והצדקה ללינץ'. הרי טיבעו של הלינץ' שהיום הוא נגד רוצח יהודי, אתמול כמעט נגד נוצרים חפים מפשע ומורשעים על פי בדיה ומחר על רקע כבוד המשפחה. הציבור של ערביי ישראל הם הנפגעים העיקריים מתרבות הלינץ' שלפני שהיא הורגת רוצח יהודי אחד פעם אחת היא מרעילה את החברה הערבית הרבה פעמים, כל הזמן.

האיום של ח"כ מוחמד בראכה להילחם בחקירת הלינץ' שנעשה ברוצח היהודי בשפרעם לא מתיישבת אם הדרישה לשוויון כאזרח כלפי החוק. למעשה, לפי מוחמד בראכה, מותר לערביי ישראל, לפי שיקול דעתם, ובמקרה שפרעם לפי מידת הצער והכאב, ליטול את החוק לידיים. החוק הזה, כך טוען הח"כ הדמוקרט, צריך להיות מיושם לפי תחושת העלבון והכאב של הציבור הערבי.

חיסולו בלינץ' של המחבל עדן נתן זאדה חסך למדינת ישראל, מן הסתם, את הגילויים המביכים שהיו נחשפים במשפטו על התנהגות המערכת הביטחונית במדינת ישראל ואת חשבון הנפש שהיה נדרש בעקבותיו. רק לעצמם הזיקו עושי הלינץ' ותומכיהם. אם באמת אכפת להנהגת ערביי ישראל מאיכות החיים, מהשוויון כלפי החוק, מקדמה דמוקרטית בחברה הערבית, מהצורה שהם יחיו בינם לבין עצמם עוד לפני השאלה כיצד יחיו עם החברה היהודית שמסביב, על הנהגת ערביי ישראל להיות הראשונה, המובילה והמסייעת למשטרת ישראל בחקירת מעשה הלינץ' בשפרעם. לא בגלל מדינת ישראל, לא בגללנו היהודים, בגללם הערבים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף