אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הדרישה ל-זכות השיבה: סוס טרויאני


התמונה של רבקה שפק ליסק

הדרישה ל"זכות השיבה" היא מכשול לשלום. הדרישה: סוס טרויאני לחיסול מדינת היהודים מאז נבחרה בישראל ממשלה ימנית – ואני איני נמנית על המצביעים עבורה- מוקעת ישראל כמכשול העיקרי לשלום ע"י הפלסטינים וגורמים במערב. כדי לעשות שלום, כמו לטנגו, דרושים שניים. הסירוב של הפלסטינים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי והדרישה הפלסטינית להכרה של ישראל ב"זכות השיבה" ולשובם של פליטים הם סוס טרויאני לחיסול מדינת היהודים. הפליטים ברחו או גורשו תוך כדי מלחמה עליה הכריזו הפלסטינים ומדינות ערב, בהכריזם שהמטרה היא: "לזרוק את היהודים לים". אם יכירו הפלסטינים בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי תישמט הקרקע מהתביעה ל"זכות השיבה".

דרישה זו מבוססת על החלטת האו"ם 194 שהתקבלה ביוזמת למעלה מ- 50 מדינות ערביות ומוסלמיות, המחייבת את ישראל להחזיר את פליטי 1948 למקומות מהם "גורשו". היוזמה נובעת מהטענה הפלסטינית- ערבית שישראל הביאה על ערביי ארץ ישראל "נכבה", כלומר שואה, והיא האשמה הבלעדית בגורלם המר של הפליטים וצאצאיהם. עפ"י הנחה זו פועל גם ארגון אונר"א של האו"ם , המספק עד היום עזרה ומזון לכ- 3.500,000 פלסטינים המוגדרים כפליטים וצאצאיהם. האו"ם עוזר בד"כ לפליטים בדור ראשון. זהו המקרה היחיד כיום בו האו"ם מפרנס פליטים מעבר לדור ראשון. כ- 1,000,000 פליטים יהודים ברחו או גורשו ממדינות ערב ב- 1948 והאו"ם מעולם לא טיפל בהם. מדינת ישראל הצעירה קלטה ושיקמה אותם, בעזרת יהדות העולם. הנחת היסוד של העמדה הערבית- פלסטינית עליה מתבססת התביעה ל"זכות השיבה", היא שהפליטים הם קורבנות, שגורשו על לא עוול בכפם במסגרת של "טיהור אתני". הנחת יסוד זו מתעלמת מן העובדה שערביי ארץ ישראל דחו כל הצעת פשרה שהוצעה להם:הם יכלו להקים מדינה משלהם ב- 1936/7 , בעקבות המלצות "ועדת פיל". הם יכלו להקים מדינה ב- 1948 בעקבות החלטת האו"ם מ- 1947 על הקמת 2 מדינות יהודית וערבית, עם סיום המנדט הבריטי. במקום זה החליטו ערביי הארץ לתקוף שוב – הערבים ערכו פוגרומים ביהודים ב- 1919/20 , 1929 ,1936/9 – מיד לאחר קבלת החלטת האו"ם על חלוקת הארץ. הם הזמינו כנופיות של ערבים מארצות ערב שהסתננו לארץ ותקפו יישובים יהודיים ואת התחבורה היהודית. גם מדינות ערב לא היו מוכנות להתפשר והחליטו, בניגוד להחלטת האו"ם, לתקוף את מדינת ישראל שזה אך קמה, המטרה לחסל את המדינה ו"לזרוק את היהודים לים". צבאות מדינות ערב שפלשו לישראל באביב 1948 קיבלו סיוע פעיל מערביי הארץ. חלק מערביי הארץ עזבו את הארץ עפ"י קריאתו של מנהיגם, חיג' אמין אל חוסייני, מטעם ה"וועד הערבי העליון" , שקרא לערבים לעזוב לזמן קצר עד ש"היהודים ייזרקו לים".(זהו המופתי ששיתף פעולה עם הנאצים, ביקר במחנה השמדה ותמך בהקמת מחנות ריכוז ליהודים בארץ, לאחר שהגנרל הנאצי רומל יכבוש את הארץ מידי הבריטים. התוכנית סוכלה עקב נצחון הגנרל הבריטי מונטגומרי על רוצל באל- עלמין, ב- 1942 ). חלק מהערבים נענה לקריאתו של המופתי ועזב וחלק מהערבים החליטו להישאר ולהילחם. תוך כדי המלחמה צה"ל גרש ערבים, מחשש לגיס חמישי. המגורשים לא היו אוכלוסייה ניטרלית אלא אוייבים שנלחמו נגד היהודים במטרה לגרשם, או לחסלם (תלוי כיצד להסביר את הקריאה "לזרוק את היהודים לים"). לא ניתן היה לגרש רק את הגברים- שרבים מהם היו לוחמים- ולכן גורשו גברים עם משפחותיהם. הבעיה של הערבים, המגדירים עצמם כיום כפלסטינים, היא שבניגוד לציפיות, הם לא הצליחו לזרוק את היהודים לים וחלקם הפכו לפליטים. לו הם היו מנצחים לא הייתה מתקבלת באו"ם החלטה להחזרת הפליטים היהודים, אם הם היו עדיין בחיים, מאחר שבניגוד לערביי הארץ, שנתמכו ע"י מדינות ערביות ואסלמיות ונשקם היה הנפט, מאחורי ישראל עמד רק עולם יהודי שעדיין לקק את פצעיו מהשואה. אז מי אחראי לבעיית הפליטים? לו הקימו הערבים מדינה ערבית לצד ישראל ב- 1936/7 או ב- 1948 ולו לא הכריזו מלחמה על ישראל, לא הייתה בעיית פליטים. כל הערבים, בשטח שנקבע למדינה היהודית היו נשארים על מקומם. ישראל לא זרקה את הערבים לים- רק גרשה חלק מהם, שהיו ה"אויב" בעת מלחמה שהם יזמו. הערבים עצמם אחראים לטרגדיה שלהם, ואין ספק שעל הפליטים עבר טרגדיה של עקירה. אבל, בניגוד לישראל שקלטה ושיקמה כ- 1,000,000 פליטים יהודים ממדינות ערב, מדינות ערב – להוציא את ירדן- סרבו ומסרבות עד היום לתת אזרחות לפליטים וצאצאיהם, או לשקמם, מכיוון שאין הם מעוניינים לפתור את בעיית הפליטים, אלא להחזירם לישראל, כדי לחסל את הרוב היהודי ואת המדינה היהודית. אבל, לערביי הארץ- הפלסטינים- היו הזדמנויות נוספות להקים מדינה משלהם ולשקם את הפליטים. בשנים 1948 – 1967 היו הגדה המערבית ורצועת עזה תחת שלטון ערבי , ירדן ומצרים. אבל, במשך כל השנים הללו לא תבעו הפלסטינים הקמת מדינה משלהם. הזמנות נוספת הייתה לפלסטינים ב- 1967, לאחר שישראל כבשה את הגדה המערבית ורצועת עזה, בעקבות התקפה משולבת של מצרים, ירדן וסוריה, במטרה לחסל את מדינת היהודים. בניגוד לתחזיות היהודים שוב ניצחו. ראש ממשלת ישראל דאז, לוי אשכול , הציע "שטחים תמורת שלום", וניתהנ הזדמנות לעשות שלום ןלהקים מדינה פלסטינית. אבל, מדינות ערב והפלסטינים דחו את היד המושטת לשלום. הפלסטינים הקימו את ה"תנועה הלאומית הפלסטינים", ששמה לה למטרה לחסל את מדינת היהודים ולהקים על חורבותיה את פלסטין הגדולה בין הים התיכון לנהר הירדן. ההתנגדות המתמשכת לקיומה של מדינת היהודים מבוססת על הטענה שהיהודים הם קולוניאליסטים אירופאים, כמו הלבנים בדרום אפריקה, שהשתלטו בעזרת האימפריאליזם האירופי על אדמה ערבית . כיום, שתי תנועות לאומיות, יהודית ופלסטינית נאבקות על הבעלות על אותה פיסת קרקע. לשני הצדדים יש תביעות צודקות:היהודים חיו כאן למעלה מ- 2,000 שנים והייתה להם ישות לאומית- תרבותית שבמסגרתה יצרו יצירות תרבותיות שהיו לנכסי צאן ברזל של העולם כולו. האימפריאליזם הרומי חיסל את הישות הלאומית- מדינית היהודית ובאמצעות מדיניות שיטתית חיסל את הרוב היהודי בפרובינקיה "יודיאה" ואף שינה את שם הארץ לסוריה- פלשתיניה (פלשתיניה ע"ש שפלת החוף פלשת הנקראית ע" הפלישתים, גויי הים, שפלשו לחוף במאה ה- 12 לפנה"ס והקימו 5 ערים: עזה, אשדוד, אשקלון, עקרון וגת). המטרה הייתה למחוק כל זכר למציאותם של יהודים ולקיומה של עצמאות יהודית. מספר היהודים בארץ הצטמק מ- 2,700,000 לכ- 750,000 ב- 135 לס'. כ- 2,000,000 יהודים נהרגו במלחמות, או נטבחו באכזריות, או ברחו בשל המלחמה, הגזירות הדתויות והכלכליות שהפכו את חייהם לגיהנום. מצבם המשיך להידרדר תחת השלטון הנוצרי- ביזאנטי שניסה לנצרם בכוח ואף ערך בהם טבח, לאחר שעזרו לפרסים לכבוש את הארץ. אבל, למרות שהיהודים הפכו למיעוט מבוטל הם לא ויתרו על שאיפתם לחזור, ולאורך כל ימי הביניים היו עליות של יהודים לארץ. הערבים כבשו את הארץ במאה ה- 7 לס'. אבל, החוקרים מסכימים ביניהם שלא הייתה התנחלות ערבית משמעותית והאוכלוסייה בתקופת הכיבוש הערבי הייתה מורכבת מרוב נוצרי ומיעוט יהודי, שומרוני וערבי. ההגירה הערבית העיקרית לארץ החלה תחת הכיבוש העות'מאני בשני גלים: גל מצומצם במאות ה- 16 17 וגל גובר והולך מאמצע המאה ה- 19 עד אמצע המאה ה – 20 . במאה ה- 18 הייתה הידלדלות אוכלוסייה בשל המצב הביטחוני והכלכלי. תיירים נוצרים תיארו את הארץ במחצית הראשונה של המאה ה- 19 כמוזנחת ודלת אוכלוסייה. חלק ניכר מהמהגרים הערבים היגרו לארץ בו זמנית עם חידוש העלייה וההתיישבות היהודית בארץ. רבים העדיפו להתיישב באזורים שבהם התיישבו יהודים, למשל, באזור החוף, השפלה והשרון, משום שהתנועה הציונית ומשקיעים יהודיים פיתחו את הכלכלה ויצרו מקומות עבודה.אלה הם אזורים בתוך גבולות הקו הירוק. חלק ניכר מהפליטים הם מהגרי עבודה דור ראשון ושני. לשני הצדדים יש תביעות על הארץ ולכן, הפתרון הוא חלוקתה והקמת 2 מדינות לאום: פלסטינית ויהודית. במלים אחרות, חלק לא מבוטל מהפליטים וערביי ישראל בתחומי הקו הירוק הם דור ראשון או שני של אותם מהגרי עבודה. הוכחה לכך, אפשר לראות גם בדרישה של מדינות ערב בדיון על החלטה 194 לכלול במונח פליטים גם מי שחיו רק 2 שנים בארץ לפני 1948 ."זכות השיבה" פירושה שתי מדינות לעם אחד.במצב שנוצר, הפתרון הוא חלוקת הארץ לשתי מדינות לאום. "הסכם אוסלו" היווה מפנה בקונפליקט הישראלי- פלסטיני, כאשר התנועה הלאומית הפלסטינית הודיעה על תמיכתה ברעיון שתי המדינות. לכאורה, הכרה זו צריכה הייתה להיות מלווה בהכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי ובמדינת פלסטין כמדינת הלאום הפלסטיני. ישראל הכירה בפלסטין כמדינת הלאום הפלסטיני, אך המנהיגות הפלסטינית מסרבת עד היום להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי. הפלסטינים הכניסו למו"מ סוס טרויאני בדמות התביעה ל"זכות השיבה". הם דורשים החזרת הפליטים לישראל ומסרבים לשקמם במדינת פלסטין. מימוש "זכות השיבה" פירושו הפיכת היהודים למיעוט לאומי בישראל ואז לא תהיינה שתי מדינות לשני עמים, אלא 2 מדינות לעם אחד. הפכו את בעיית הפליטים לאמצעי לחיסול מדינת היהודיםלכאורה, מתנהל מו"מ לשם הקמת שתי מדינות אבל, בו- זמנית, הערבים והפלסטינים מנהלים תעמולה חובקת עולם נגד המדינה היהודית, המלווה במאמץ לדה- לגיטימציה של המדינה. על מנת להביא לדה- לגיטימציה מוצגת ישראל כמדינה גזענית, והגדר שנבנתה בין הרשות הפלסטינית לישראל למטרות הגנה מפני טרור, הפכה בפיהם לסמל לאפרטהייד. התעמולה מציגה את הפליטים, שמדינות ערב הפקירו לגורלם, כקורבנות של הקמת מדינת ישראל, ומשווים את ישראל לנאצים. בועידת קמפ דוויד ב- 2000 , הוצע לערפאת, ע"י קלינטון וברק, שיקום הפליטים במימון בינלאומי במדינת פלסטין. ערפאת דחה את ההצעה, ועד היום מסרבים הפלסטינים לוותר על זכות השיבה למדינת היהודים. אבו מאזן, המוגדר כמתון, לעומת ערפאת, ומכריז על התנגדותו לטרור כאמצעי להשיג את דרישות הפלסטינים דחה רק לאחרונה הצעה נדיבה, כהגדרתו, של אולמרט, בראיון ל"וושינגטון פוסט, מפני שלא נענו כל הדרישות, זאת למרות שאולמרט הסכים, במחווה הומניטרית, לקלוט כמה אלפי פליטים. "זכות השיבה"- המכשול הגדול ביותר לפתרון הקונפליקט בין שני העמים.

ד"ר רבקה שפק ליסק

קריאה נוספת אימגו

- נאום נתניהו: מאמר תגובה לעיתונאי פאיז עבאס - גלי החדירה של הערבים והמוסלמים לארץ ישראל- ההגירה הערבית לאזור השרון בתקופת המנדט הבריטי- הגירת פועלים ממצרים לארץ בתקופת המנדט

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק