|
 מאז עלה ברק אובמה לשלטון בארה"ב ניכרת התעוררות בקרב גורמים בשמאל הישראלי שהנה, סוף סוף, בא משהוא מבחוץ שיתכן ויאכוף על ישראל את תפיסות השמאל ויביא, במהרה בימינו, לשלום החמקמק בינינו לפלשתינים. אין המאמר עוסק בסוגיה המוסרית של ריבונות התהליך הדמוקרטי הישראלי על תהליך קבלת ההחלטות בישראל ובכמיהה, הפעם משמאל, לאיש חזק שיבוא ויעשה סדר, אלא למשמעות המעורבות האמריקאית כפי שהסתבר בחמישים השנים האחרונות ולאיכות תהליך קבלת ההחלטות שלהם – לא שלנו.
בשנות השישים ניהלה ארה"ב מלחמת חורמה מדרום וויטנאם נגד צפונה. מכוני המחקר והחשיבה בארה"ב הגו את תיאורית "הדומינו" לפיה בריה"מ אורגת מאחורי הקלעים מסע השתלטות עולמי. כשתיפול דרום וויטנאם יפלו אחריה כל מדינות דרום אסיה מאינדונזיה והפיליפינים ועד בורמה. לכן אין לאפשר לדרום וויטנאם ליפול בכל מחיר. כשנפלה לבסוף וויטנאם, ב 1974, כשבריה"מ עדיין בשיא כוחה, הסתבר שלתיאוריה שנהגתה על ידי טובי המוחות בארה"ב לא הייתה שום אחיזה במציאות. לוויטנאם הייתה יריבות עם סין, קשריה עם בריה"מ היו רופפים למדי ומוגבלים לסיוע צבאי וכלכלי ושום תהליך דומינו לא התרחש. את מחיר הקיבעון האמריקאי שילמו 4 מיליון ווייטנאמים. בהתחשב באוכלוסיית וויטנאם ב 1974, כ 40 מיליון, סבלה האוכלוסייה הוויטנאמית במלחמה יותר מאוכלוסיית פולין הפולנית תחת הכיבוש הנאצי. בניגוד לגרמנים ארה"ב לא עשתה חשבון נפש עד היום אלא עם עצמה, לא עם מה שהיא עוללה לעם הוויטנאמי.
תחת אותו קיבעון של השתלטות קומוניסטית הפילה ארה"ב ב 1973 את הנשיא הנבחר הקומוניסטי של צילה, סלבדור איינדה, והשליטה, שוב בשם החופש, השלום והקדמה, את גנרל אוגוסטו פינושה שהשליט דיקטטורה אכזרית. לפחות 30 אלף ציליאנים הוצאו להורג בעינויים, חלקם הושלכו חיים ממטוסים בלב האוקיינוס, כדי לעצור את התפשטות "הקומוניזם" לחצר האחורית של אמריקה. זאת למרות שהחצר האחורית הזו מצויה 12,000 ק"מ מארה"ב. 200 אלף נוספים נמלטו מהמדינה.
מאז כישלון "מפרץ החזרים" בקובה ב 1962 הטילה ארה"ב חרם כלכלי ומדיני על קובה. אמנם ב 1961 ניסתה קובה להקים בסיסים של טילים גרעיניים רוסיים על אדמתה שאכן היוו איום חמור על ארה"ב. יחד עם זאת מאז אמצע שנות השמונים והתפוררות בריה"מ, זה מעל ל 20 שנה, קובה לא איימה ולא מסוגלת לאיים על איש. אין שום הסבר הגיוני להטיל משטר כפיה של עוני ונחשלות כלכלית על קובה. תהליך הבחינה וקבלת ההחלטות בארה"ב, שיש בארץ המתפעלים ממנו, לא הצליח עד היום לגבור על תחושת העלבון האמריקאית ממפרץ החזירים, אפילו לא בימי ג'ימי קרטר.
בשנת 1978 החליט הנשיא ג'ימי קרטר, נשיא ארה"ב, שהשאה של איראן אינו שוחר זכויות אדם מספיק לטעמו. אגב גם השאה הגיע לשלטון בחסות ארה"ב ובמהפכת נגד מבוימת בידי הסי.אי.אי ב 1953. יותר מכל גורם אחר הביא ג'ימי קרטר לשיתוק משטר השאה ולהעלאת משטר האייתולות באיראן. למרות שמשטר השאה היה אכזרי ודיקטטורי לכל דבר האפיל עליו משטר האייתולות באכזריות ובהיקף ההוצאות להורג. מאז התמוטט הסדר הפוליטי במפרץ הערבי/פרסי פרצו בו שלש מלחמות גדולות. במלחמת אירן-עיראק בשנים 1979-1988, תוצאה ישירה ממהפכת חומייני, נהרגו מעל למיליון בני אדם בשני הצדדים.
במלחמת כוויית ב 1991 עודדו האמריקאים את השיעים בעיראק למרוד בסדאם חוסיין לאחר שהעריכו בהערכת יתר מוגזמת את כוחו. משהובס סדאם ניזכר מי שניזכר בפנטגון שהשיעים עלולים בכלל להיות בני ברית לאיראן. בטווח המשקפות והתותחים של צבא ארה"ב אפשרה ארה"ב לצבא סדאם המובס להשתלח בשיעים ולדכא את המרד. 200 אלף שיעים נטבחו על ידי סדאם ב 1991. במלחמת עיראק האחרונה מ 2003 – תוצאה מאוחרת מהכאוס הפוליטי שג'ימי קרטר חולל במזה"ת ב 1978, נהרגו עוד לפחות 135 אלף עיראקים. הסוף של הסגה העיראקית לא ברור אבל ברור שיהיו עוד קורבנות רבים והחשש למלחמה מזרח תיכונית בין שיעים לסונים, בצל מטריה גרעינית איראנית, תלוי ועומד באוויר כל הזמן.
בשנת 1979 השתלטה תנועה שמאלנית, הסינדיניסטים, על ניקרגואה והדיחה את הרודן בחסדי ארה"ב, אנסטסיו סומוסה. בהתאם לקיבעון האנטי קומוניסטי הקימה ארה"ב תנועת "התנגדות" – הקונטרס, צבא שכירי חרב ופורעי חוק, שמשימתו הייתה להפיל את הסינדיניסטים ולהחזיר "דמוקרטיה" למדינה. 160 אלף מבני ניקרגואה שילמו, כמקובל, את קיבעון החשש הקומוניסטי וגחמת הקונטרס בניקרגואה. כיום משלמים תושבי אפגניסטן ופקיסטן, בעשרות אלפיהם את מחיר "השלום האמריקאי".
למרות שהסכם אוסלו מנע מהחמאס השתתפות בבחירות ברשות אכפה קונדוליסה רייס על אריק שרון את השתתפות החמאס בבחירות ינואר 2006. הגחמה האמריקאית הזו שמה למעשה לאל כל סיכוי לממשלה פלשתינית יציבה שעשויה, בצורה כל שהיא, להשלים עם ישראל וקץ לסיכויי השלום בדורנו. תושבי עזה ותושבי ישראל משלמים יום יום ושעה שעה את מחיר ההסדר הכפוי האמריקאי. מדובר סך הכול ברשימה חלקית.
תהליך קבלת ההחלטות בארה"ב הוא אמנם מסודר ומובנה אבל התוצאה עלובה למדי. המחשבה האמריקאית תופסת את העולם בשחור ולבן וממעיטה לזהות את גווני הביניים. ארה"ב משוכנעת שהערכים האמריקאים טבועים בכל אדם, אם רק תשכיל ארה"ב לשחרר אותו מכבלי העריצות, ותמיד תמיד היא בוחנת אותם מתוך ראיה צרה של האינטרסים האמריקאים לשעתם בלבד. אם אכן הייתה מידה של "הומנייות" לשמה במדיניות האמריקאית הם היו שולחים מזמן איזו חטיבה "לשחרר" את זימבבווה, למשל, מרעב ומוות במגפות תחת רודנותו המופרעת של רוברט מוגבה ולא היא.
אין כמעט דוגמה ב 40 השנים האחרונות שמעורבות כפויה אמריקאית אכן הביאה לפתרון של שלום ולישוב סכסוכים. ההפך הוא הנכון היא הביאה על פי רוב להעמקת משברים, לשפך דמים קשה ולערעור היציבות הפוליטית – פקיסטן, אפגניסטן, עיראק, עזה והבחירות ברשות כמשל.
כמעט כל מדיניות החוץ של ארה"ב היום מתמודדת עם הבעיות שארה"ב עצמה יצרה לעצמה בקוצר ראותה. עיראק, אפגניסטן והטאליבן, שהוקם ב 1987 בסיוע הדוק של הסי.אי.אי בשיתוף עם המודיעין הפקיסטני כדי להילחם ברוסים באפגניסטן. איראן, החשש להתגברות התפוצה של הנשק הגרעיני באיראן ופקיסטן והשבר בין הפת"ח לחמאס בחברה הפלשתינית.
מי שתומך בכפיה אמריקאית בסכסוך מוטב שילמד את תולדות המעורבות האמריקאית בעולם בחמישים השנים האחרונות. מסתבר שהדרך לגיהינום אכן מלאה בכוונות טובות.
דני רשף
|
|
|
הרי הרוקי אל טר ואל מטר עליכם!
|
1 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2009-05-26 00:03:18 ) בתגובה לemago |
|
|
הכוונה הכי רעה הייתה היוהרה האמריקאית באמונה כי ניתן להפוך את עיראק לדמוקרטיה ליברית. איזה
איוולת ואמונה בכוח בעיוור של הכסף ותרבות המקדונלדס. המחשבה שמאק רויאל יכול למחוק נכשלות
ערבית של מאות שנים תוך שנה.
קיבלנו היום ארה"ב חלשה ומתקפלת, ארה"ב שתלויה בחסדי איראן להשקיט שקט בבוץ העיראקי. איך
נפלו גיבורים ואיך עבד כי ימלוך בדמותו של אחמינג´אד משחק אותה עבדאי.
תקופה קשה לכל אוהבי אמריקה וחסידי תרבות המערב.
איפה קיסינג´ר איפה? איפה הפרגמטיזם של מאזני כוחות ומדניות חוץ ביסמארקית
איפה קינן עם measures short of war
את מי קיבלנו? את הנמושה אובמה- התגלמות צ´מברלין של המאה ה 21
התגלמות התבוסתנות
הפייסנות
ההפך מכל מה שהרוח האמריקאית מסמלת
הרי הרוקי אל טר ואל מטר עליכם
אל תבשרו בחוצות שירז
פן תשמחנה בנות טהרן
פן תעלוזנה לובשות הרעלות
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
רשף צודק, אבל מה הוא מציע?
|
2 |
|
רבקה ( 2009-05-26 07:16:33 ) בתגובה לemago |
|
|
הניתוח של המדיניות האמריקנית מעולה.אבל, ארה"ב היא עדין כוח שאי אפשר
להתעלם ממנו והיא חשובה מאוד למדינה מבודדת כמו ישראל
השאלה היא : מה מציע רשף לעשות
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2009-05-26 18:43:35 ) בתגובה לרבקה, ( 2 ) |
|
|
האמריקאים תמיד התנדנדו בין מדיניות פרגמטית (קיסינג´ר) לבין מדניות אידיאליסטית (וילסון). על הציר
הזה יש נקודות אמצע כמו מדיניות התגובה הגמישה של קנדי.
בסופו של יום, ארה"ב מאז תחילת המאה ה 20, עת היא נהפכה למעצמת על, לא השכילה עדיין להבין
ולגבש מדיניות קוהרנטית של איך להתנהג כמעצמת על. הסיפור החמיר עם נפילת ברית המועצות עת
ארה"ב נשארה מעצמת העל היחידה. ומכאן היומרות המוטעות בעיראק והסינוור האמריקאי בלינקג´ בין
דמוקרטיה ויציבות עולמית והסטייה החדה של בוש הבן מהפרגמטיזם של קיסינג´ר
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
יפה כתב ויפה ניתח דני רשף-
|
4 |
|
רפי אשכנזי ( 2009-05-26 19:51:11 ) בתגובה לemago |
|
|
ארה"ב בהיותה מעצמה עולמית, מאז הנשיא רוזוולט הראשון{טדי} לא השכילה להבין את ההתנהגות
המתחייבת מהמעמד. כל עוד היתה מולה בריה"מ עוד ניתן היה להבין כי איזשהו חוט מחבר את אופן
התנהגותה. כיום בהיותה מעצמת על יחידה, בטרם יתהפך המצב ויצוץ גורם חדש שיאיים על ההגמוניה
שלה, ארה"ב מתנהגת כמי שאיננה יודעת מה תפקידה בעולם או במילים אחרות, אין לדעת מיהו קובע
הטון בחדר הסגלגל, אותו חדר אובלי בו מתקבלות ההחלטות בית הלבן.
מאז התמוטטות איראן ב 1978, בה מילאה מדיניות הנשיא קארטר חלק מכריע, כן, אותו נשיאר שהחתים
אותנו על השלום עם מיצריים, מאז עברו הרבה מים בפוטומק.
תחת ניהול מדיניות המתכסה באידאולוגיה פסאודו ליברלית, תחת רוח המבשרת דמוקרטיה וזכויות
אדם, נכנסת המעצמה העולמית להרפתקאות בין לאומיות בחזיתות שהדמוקרטיה וזכויות האדם הם
הדברים האחרונים שמחפשים שם, נשואי ההתערבות. אפשר לראות זאת באפגניסטאן במירדף אחרי
הטליבאן שהוא עצמו יציר כפיה של שלוחות המודיעין האמריקאי ועד עיראק כיום ופקיסטאן הלא רחוקה
משם, בה המרחק של כוחות המורדים מהשתלטות על המדינה הגרעינית הוא מרחק של ימי לחימה בודדים.
כל המתרחש כיום, בהליכה על קצה הסכין, מנוהל בכאילו ע"י צוותים של מיטב החשיבה האמריקאית
באותו חדר סגלגל.
מה הקשר בין מאחזים "בלתי חוקיים" אצלנו להתגרענותה של איראן? מה הקשר של הפלשתינאים "שלנו"
שהם גרגיר קטן ולא מעניין בכל קנה מידה עולמי, לכיבוש פקיסטאן הגרעינית ע"י כוחות הטליבאן
הנושאים את דגל הג´יהאד העולמי?
מה הקשר?
נראה כי רוח העוועים "השלום עכשווית" עברה מרחובות תל אביב הקטנה שלנו לאחר שלא הצליחה
לשכנע את העם היושב בציון בגחמותיה, עברה אל מעבר לים ומנשבת עכשיו בוואשינגטון, כי שם נחלה
את ניצחונה העולמי....
וזהו ההקשר שלנו לעיוולת האמריקאית, קשר שעוד יגבה מחיר גבוה , מחיר גבוה יותר מיהודי ארה"ב
מאשר מיהודיה של ארצנו החמה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מה אתם מקוננים ומתבכיינים?...
|
5 |
|
*אייל* ( 2009-05-26 19:54:24 ) בתגובה לרפי אשכנזי, ( 4 ) |
|
|
מי אתם שתקבעו לאמריקנים מה טוב להם?
איזה חוצפנים...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2009-05-27 08:43:12 ) בתגובה לרפי אשכנזי, ( 4 ) |
|
|
בשנים האחרונות ישראל נהפכת לנטל יותר מאשר לתועלת לארה"ב. לכן לדעתי הרצון האמריקאי להביא
לפתרון קסמים באיזור באותו האופן שבו הם חשבו להביא לפתרון אינסטנט בעיראק.
אנחנו יודעים 2 דברים:
1) מדינה פלסטינית (פרו איראנית וחממה לטרור) לא תביא ליציבות באיזור, אלא ההפך תסכן את כולם
ובייחוד את ירדן
2) האמריקאים מעדיפים ישראל שמסוגלת לדאוג לעצמה. ישראל מוסרית לא נמצאת בראש סדר
העדיפויות של אמריקה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מיכה ( 2009-05-28 11:27:00 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 6 ) |
|
|
בשביל להקים מדינה צריך להיות מסוגל לשלוט עליה. יש ספק גדול אם יש גוף פלסטיני שמסוגל לרכז את
הכוח בידיו באופן בלעדי על מנת לשלוט על שטח. אם תקום מדינה פלסטינית היא תהיה עוד גרסה של
לבנון . יהיה בה שלטון מרכזי שנהנה משליטה רק באופן פורמאלי. במציאות יהיו בה המון קבוצות שיחלקו
בניהם את השליטה. חמאס, ג´יהאד איסלאמי, חמולות, פתח.
זה הולך להיות כאב ראש אחד גדול ויתכן שזה גם לא לטובתם של הפלסטינים
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ישראל בר-ניר ( 2009-05-28 17:28:36 ) בתגובה למיכה, ( 7 ) |
|
|
לקבוע לפלשתינאים מה טוב ומה רע להם. הם יחליטו לבד "ירצו -
יקימו מדינה, לא ירצו- יתפוצצו".
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אתה טועה בגדול. ישראל היא נכס, ועוד איך
|
9 |
|
ישראל בר-ניר ( 2009-05-28 17:30:30 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 6 ) |
|
|
בתור שק חבטות אין לישראל תחליף.
על מי הם היו מגלגלים את האחריות לכל הפאשלות שלהם אם לא היתה ישראל?
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: הדוד מאמריקה - מחיר המעורבות מאת: דני רשף
|
10 |
|
אלברט שבות ( 2009-05-28 20:04:08 ) בתגובה לemago |
|
|
גישת החשיבה האמריקאית כפי שתוארה בעטו המחודד של המחבר, מעלה על נס את מקור העיוות
בגישות חשיבה אנושיות ובכל תחומי החיים, חברתי, דתי, משפחתי...
האמריקאים אומרים: אנו עם נאור, דמוקרטי, יש לנו חוק, חוקה, צדק, מוסר, חופש... כל זה בתוך
גבולותינו, אבל מחוצה להם - ערכים אלה אינם מחייבים ואף מתהפכים, תנאי המשחק משתנים! עד כאן
היגעתי עם הערכים שלי. העיוות הוא לא בהגבלת הערכים, אלא בקשירתם לאינטרס נתון: הערכים האלה
מתאדים כאוויר ברגע שמתנגשים ומסכנים את האינטרס שלי. כלומר, האינטרסים האישיים מעל לכל,
ובכוחם לרוקן את הערך הנשגב ביותר מתוכנו.
גישת חשיבה מעוותת כזו ניתן לפגוש כאמור בכל תחומי חיינו, אפילו בחיי היום יום... אתה יכול לראות אב
והורה טוב שמאוד שוקד על חינוך ילדיו ועל הטמעת ערכי הטוב והאהבה בהם, אבל הוא בעצמו אקבר
מנייק ואכזר אמיתי, תראה איך הוא מתייחס לעובדיו ואיך מנהל את עסקיו...
העיוות הזה בגישות החשיבה מורגש הכי הרבה במגזר הדתי, ולי אין דוגמה מאלפת מדוגמתו של דרעי
והרב עובדיה, כאשר הפרשה הפלילית יצאה לאור. מאשימים את אריה דרעי - יד ימינו של כבוד הרב
עובדיה ויו"ר המפלגה החברתית שלו בשחיתות! בגניבות! בפלילים. דרעי הוא גם רב ובעל משפחה ויהודי
כשר, והרב עובדיה פוסק הדור אמור לייצג את הערכים המחודדים ביותר באופן הישיר ביותר! או שדרעי
גנב ואומלל שיש להקיאו משורותינו ושיתעפן בכלא, או שתפרו עיני עינק תיק לדרעי והתעוללו עליו
והולכים לזרוק רב יהודי בעל משפחה לכלא! מה עושים במקרה כזה: צמים, קורעים את הבגדים, שמים
שק ואפר, שובתים שביתת רעב, מנסים להרים קול זעקה כנגד המנוולים בני העוולה, כנגד הממשל וכל
מוסדותיו, יוצאים מהממשלה ומנתקים מגע עם כל ממסד ממשלתי, אלה הם הדברים המתבקשים מאיש
שמייצג את הערכים היהודיים, הדתיים, המוסריים. הוא צריך להגיד את מילתו באופן שלא ישתמע לשני
פנים.
ובמקום זה עובדיה אמר את מילתו באופן המשתמע לשלושים וארבע פנים: הוא לא צם ולא קרע בגדים,
והשתתף בעצרת הגדולה למען דרעי, ועוד בטרם תקופת המשפט הרחיק את דרעי ממוסדות שס, והתרחק
מדרעי לאחר השיחרור, וגם התקרב ממנו בתקופה מסויימת. במילים מפורשות, פוסק הדור אמר את
מילתו בפרוש: הערכים היהודיים המחייבים, מחייבים אותי עד שמערערים את האינטרס של המפלגה שאני
עומד בראשה. זו פסיקת פוסק הדור. מה ההבדל בינו לבין פוסקי הבית הלבן - קשה לדעת. אותו עיוות
בגישת החשיבה. שמעתם את הבדיחה על מורה מחנך שמפציר בתלמידיו שישתמשו במילים תרבותיות
ושלא ישתמשו במילים לא יפות ובקללות עסיסיות: אם עוד הפעם אשמע ממישהו איזה קללה בתוך כותלי
בית הספר- אזיין את האימא של האימא שלו!
שבת שלום,
אלברט
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
המצב אותו אתה מתאר היה נכון לאורך כל ההיסטוריה
|
11 |
|
ישראל בר-ניר ( 2009-05-28 20:54:49 ) בתגובה לאלברט שבות, ( 10 ) |
|
|
בתקופה העתיקה אזרחים רומאים נהנו מאיכות חיים ומישטר שהיה הרבה
יותר דמוקרטי ממרבית הדמוקרטיות של היום. אבל למי שלא נהנה
מהמעמד הזה תנאי החיים היו קצת פחות טובים.
כנ"ל לגבי אזרחים של האימפריה הבריטית במהלך המאה ה 19 ועד אחרי
מילחמת העולם השניה.
היום זה כך בארה"ב.
מה יהיה מחר? אלוהים גדול.
[%sig%]
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
Re: הדוד מאמריקה - מחיר המעורבות מאת: דני רשף
|
12 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2009-05-29 02:20:03 ) בתגובה לאלברט שבות, ( 10 ) |
|
|
מה אתה מצפה שמדינה תנהל יחסים בינלאומיים על איזו גחמה אידיאליסטית מוסרית?
אדוני, בפוליטיקה הבינלאומית יש רק חוק אחד - החזק שורד. זה ריאל פוליטיק בסיסי. פתח את ספרו של
טוקדידס, מלחמת הפלפוניס וקרא שם את הדיאלוג של מלוס. זה נכתב לפני 2,500 שנה. וזה כל כך
רלוונטי להיום ולתמיד
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
*אייל* ( 2009-05-29 02:57:49 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 12 ) |
|
|
המצב האופטימלי הוא שלהיות חזקים ומוסריים...
ואם הייתי חייב לבחור בין שתי האפשרויות האלה בלבד,
אז הייתי מעדיף שנהיה חזקים, ראשית כל, ולפני הכל...
ובאומרי, שעלינו להיות מוסריים, כוונתי, בראש ובראשונה,
היא, למוסריות כלפיי פנים דווקא...
אז אנחנו אכן חזקים, ולכן, אני מרשה לעצמי לטעון ולהתלונן,
על העוולות שנעשות כנגד אזרחיי ישראל, כשהשיא, זו הפגיעה
בניצולי השואה, נכי צה"ל, וחולים בכלל...
ומה הטעם שבלהיות חזקים, כשחולים אומללים, צריכים להתחנן לתרופות,
בכדי שלחיות...
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
| | | | | | | | | | | |
