אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אויבו של אויבי - ידידי


היוצא מאליו באשר לכותרת המאמר הוא כי "ידידו של אויבי--אויבי". כאשר ארה"ב מתכוונת להתחממות היחסים בדרך של "דיפלומטיה-רכה" עם איראן וידידותיה כדוגמת סוריה וונצואלה עלינו לקמט מצחנו, לגרד פדחתנו ולתהות או למצער להיערך לשינויים בתמונת עולמנו הידועה עד כה העומדת להתערער ואף להשתנות שלא לרוחנו. בל ניטעה, ארה"ב כמדינה וכציבור הינה ידידת ישראל אך עליית ממשל אחר בוושינגטון המודרך בידי שיקולים זרים לקודמו אפשר שיפנה לעיצוב מדיניות חוץ הנמצאת בניגוד לרצון מירב הציבור שם, המביעה כראשון במעלה את האינטרסים העצמיים, הנתפסים כנאותים בחוגי הממשל החדש, אך הלכה ולמעשה נוגדים את האינטרסים של ישראל, כמו גם שנויים במחלוקת קשה בהיבט האסטרטגי, הכלל עולמי.

אין ספק כי ההתגוששות בין הגושים, המערבי והאיסלמי, אינה מתקדמת כיאות וכרצוי במציאת פיתרון נאות ולא משום שהמערב אינו חותר ליישובה. ללא ספק ניתן ורצוי לשנות כיוון ולנסות דרך חלופה למסלול ההתנגשות המזויינת אשר נכפתה על המערב ואשר ארה"ב הובילה תחת ממשלו של בוש. בכך, לעיתים מצליחים ולעיתים נכשלים. ממש כפי שארע לנו בעת ארועי הסכם אוסלו ובייחוד באשר ארע לנו לאחריו. אכן נכשלנו כאן כישלון צורב. מאידך, קשה לבוא בטענות לאלו אשר החליטו לנסות את החלופות אשר בידנו. אפשר וחייבים היינו לנסותן על מנת להפיס דעתנו הציבורית בדרך הניסוי והתעיה ולהיווכח הלכה ולמעשה כי חלופת אוסלו הינה שגויה, לאור ניסיון העבר מאז כישלון ההסכם. אפשר, אך רבים מדי התריעו כנגד ההסכם ולהוותנו צדקו. הנושא אף ראוי לדיון ניפרד באשר לרמת הסיכון אשר מנהיג ישראלי, בניגוד למשל ללוקסוס הקיומי ממנו נהנה מנהיג אמריקני, רשאי וראוי לקחתו, בהעמידו את עתיד המדינה היהודית היחידה בחלד על כף המאזנים בלא שבדק ווידא עד תום את האמצעים להבטחת אותו הסכם אוסלו ההרפתקני עם אויבינו או כל הסכם עתידי נוסף. ולראיה, הסכם אוסלו ותוצאותיו האסוניות יצר שאלות קיומיות אמיתיות לעם בישראל ומשבר אמון גדול ומתמשך בין חלקים בציבור לבין עצמם ואלו ולבין מנהיגיו.אנו בהחלט רשאים לבוא בטענות לאלו בינינו כמו גם בקרב הקהיליה הבינלאומית הרואים את מראות וקולות הסכם אוסלו ועדיין כושלים בהבנתם תוך הסקת מסקנות לקויה, בעודם טומנים ראשם בחול ומקווים בתמימות אווילית לטוב גם בכישלון הבא עלינו לרעה. אנו רוצים להניח כי מנהיגינו הינם חכמים הרואים את הנולד באשר בידם המידע אשר אינו מצוי בידי הציבור. לא כך להוותנו הוברר לנו. ארה"ב בהחלט רשאית לנקוט בדרך החלופית לדרכו של ממשל בוש ולנסות את דרך הדברות עם האיסלם והשמאל המיליטנטים הקיצונים. אין פסול בכך, נהפוך הוא. לעיתים, כאשר המוזות פוצחות בשיר דוממים התותחים. וכך מדוע זה כי נלין על דרכו של אובמה האמריקני.

אליה וקוץ בה. אנו כבר מודעים לתנאי הסף הבסיסיים של של אותם מיליטנטים, חלקם, על פניו, מתנהלים בטרוף ואמוק חושים איסלמיסטי. הללו, דבר לא ישביעם בלא שמדינת ישראל תעלם מהמפה אם בדרכי נועם דהיינו, בדרך "מדינת כל אזרחיה" או באמצעים צבאיים נחרצים. היינו הך הוא הדבר עבורם ובלבד שנעלם מהאדמה "הערבית הקדושה". לגבי דידם כל אמצעי כשר ואלו כוללים גם הידברות עם "השטן הגדול", היא ארה"ב. בל יטעה הקורא, התנהלותה של איראן מוצגת כמטורפת אך קיים מאחוריה שיקול קר, מתוחכם וממוקד המכוון להשגת שליטה מרחבית על אוצרות הנפט העצומים באזורים סמוכים לה (יהיו שייזכרו כאן וודאי "במרחב המחייה" ההיטלרי). השנאה לישראל הינה אך התירוץ הנותן את נשק השנאה בידי האיטולות להשגת השליטה המרחבית האזורית—משאת נפשם, ממש כפי שתרוץ זה מהווה כנשק בידי פנאטים איסלמיסטים ברחבי העולם כנגד 'המערב' כולו.כעת, הבה וניראה. האינטרסים של ארה"ב מחייבים לדעתה (הלגיטימית) הפגת המתיחות בין המיליטנטים באזורי הסכסוך לבין העולם המערבי. המפולת הכלכלית העוברת על העולם מחייבת את יציבות זרימת הנפט משדותיו באזורי המזרח התיכון למערב וכך אפשר וצודקת ארה"ב, במובן הצר בשיקוליה, תוך שנוקטת בגישת המשא ומתן הפייסנית אפשר ואף הכנועה. אך בדיפלומטיה העולמית כמו בכל אחד משטחי חיינו אין ארוחות חינם. הפגת המתיחות תלווה בהצגת דרישות וקבלתן על ידי איראן המעודדת ביותר מהמצב הנתפש בעיניה ובצדק כניצחון האגרסיה והאלימות על המתינות והפשרנות. אנו נחזה אם פומבית ואם במסתרים בדרישותיו של 'אחמאד' להידוק החבל סביב צווארנו, כאשר הטבעת תלך ותתהדק והמכשיר לכך תהיה ארה"ב האובמית, עוזריו מהאיחוד האירופי ועוזריהם הישראלים של אלו בתוכנו.

נוסיף על הנאמר לעיל את העובדה כי בטבע כמו גם ביחסים בין בני אנוש ואומות לא קיים וואקום, כל חלל דרכו להתמלא וכך, מדיניות פשרנית ופסיבית יוצרת פרצה הקוראת לאלים, למיליטנט, למלאה באלימות וההפך גם הוא הנכון דהיינו, אלימות ונחרצות מביאה את הצד האחר לנסגנות ופשרנות.איראן וצפון קוריאה לפניה לימדו את העולם פרק כואב בהלכות "הכלב המשוגע". איראן התנהלה כפיל בחנות חרסינה בקרב הקהיליה הבינלאומית, בבורשה בבוז מחאות וסנקציות אשר הוטלו עליה תוך שהיא דבקה בתוכנית הפצצה הגרעינית שלה באין מפריע.באיראן הבינו את אשר במערב עדיין לא למדו דיים. הפוליטיקה הבינלאומית מונעת ומנותבת על ידי חבלי ונתיבי הממון והפיננסים. סנקנציות דינן להיכשל משום שתמיד ימצאו המדינות שתפרנה אותן בעבור בצע כסף כדוגמת שוויצריה, צרפת, גרמניה, רוסיה וכיוצא באלו. כידוע לכל הצע קיים ביקוש וההפך. מכאן כנאמר, הדרך קצרה ביותר להעמדת תנאים על ידי איראן ועוזריה מסוריה וונצואלה, באיימן כי כל התרת החבל האטומי יחייב את ארה"ב בהידוק החבל על צוואר ישראל ולא, לא תושג הסכמה. וכי מה תעשה בתנאים אלו ארה"ב של אובמה לדעת הקורא?כמובן שהמינוח הדיפלומטי הנאות יימצא על ידי ארה"ב. אלו שם לא יצאו בריש גלי כנגד ישראל. המסע, אשר כבר החל, כנגד ישראל והאינטרסים שלה, יצופה במעטפת מוזהבת ומנצנצת של מילים ריקות ומחויבויות נצח לקיום ישראל. מעשית הדברים שונים בתכלית. ארה"ב החלה בהידוק החבל סביב צווארנו. לא האינטרסים שלנו מדריכים אותה אלא האינטרסים שלה, חלקם אף לגיטימים ואובייקטיבים, חלקם מופרכים והזויים.

מה חבל כי האינטרסים הישראלים והאמריקנים אשר בעבר חפפו זה את זה הפכו לנעים במסלולים שונים, אפשר אף מסלולי התנגשות.מספר דוגמאות (המובאות מפרסומים גלויים) ימחישו את תחילת המצעד להצרת צעדי ישראל עד כדי סכנה קיומית ממשית לנו.1. אובמה מתברך בנאום פומבי, בתרומתו הגדולה של האיסלם לעיצוב פני מדינתו ארה"ב. אכן בדיחה תפלה עם טעם שיקרי תמוה. אין לחשוד בו כי בגילו לקה הוא לפתע באמניזיה, אך בהחלט ניתן לשער כי תמונת עולמו נטועה במקורותיו וזו אכן נטועה בו למרות הכחשותיו במסע הבחירות.2. אובמה משתחווה (מתרפס?) לפני שליט ערב הסעודית. דומה ולמצער ניזקק הוא לטיפול גב אורטופדי עקב הקידה העמוקה מדי.3. אובמה אותת לכל אשר סרב להבין כי ישראל אינה עוד יקירתה של ארה"ב בכך שביקר בטורקיה והרעיף תשומת לב נשיאותית על ממלכת ירדן, תוך שהינו פוסח על ישראל (בכוונת מכוון), ביוצאו בהכרזות שפירושן תמיכה בעולם האיסלמי, כולל הקיצוני. על חשבון מי?4. אובמה שיגר אלינו את 'מיטשל' שליחו לענייני הסיכסוך הישראלי-פלסתיני כאשר זה ניהל דיאלוג "פורה" עם מנהיגת האופוזיציה הישראלית ציפורה ל' ובכך אותת לישראל, בבירכת אובמה, כי ארה"ב רואה אבק של חוסר לגיטימיות בממשלת ישראל הנבחרת-הדמוקרטית הנוכחית. הדבר היווה התערבות גסה, אפשר אפילו נבזית בענייניה הפנימיים של מדינה ריבונית ועוד מדינה ידידה אך שוב, האיתות הוא כי ארה"ב אינה "סופרת" את ישראל יותר ומי תשתף בכך פעולה אם לא הגב' ל' אשר נותרה ותאוותה לכורסת עור הצבי בידה. ניכר בארה"ב כי יודעת היא נפש בהמתה.5. ממשלו של אובמה קיבל את מתווה ג'יימס בייקר מגדולי שוטמי ישראל והאנטישמים המובהקים המהלכים מזה שנים רבות במסדרונות הממשל בוושינגטון ושליחם הנרצע של מחלקת המדינה האמריקנית כמו גם הסי. אי. איי., שוטמי ישראל וותיקים, אשר חתום על דו"ח מסוף שנת 2007 אשר אין כלל צורך לפרטו. די לעקוב אחר צעדי אובמה החופפים הדו"ח (אשר נידחה כמובן על ידי ממשל בוש) בכל האמור להתנהלות מדיניות החוץ האמריקני לגבי האיסלם המיליטנטי, כל מילה וכל משפט בדו"ח.6. צעדיו של אובמה חופפים בדיוק נמרץ את ההמלצות המופרחות באוויר מאז החצי הראשון של המאה הקודמת על ידי הסי, אי איי. ומשרד החוץ האמריקני. שוב אין צורך לפרט התנהלות זו, די לבחון את צעדיו העכשווים של אובמה. על מנת לסבר את עיני הקורא נזכיר כי שני מוסדות אלו רואים את ישראל כמכשול הגדול ביותר העומד בפני ארה"ב במימוש מדיניותה המזרח תיכונית והעולמית הגורסת חיבוקי אוהבים עם מפיקות הנפט האיסלמיות ופועלות לפרוק "הישות הציונית" באמצעות אלפי עמותות בתוככי ישראל הממומנות בנדיבות, כולל עשרות אלפי פעילים ישראלים, אלו "משנאי החינם בינינו", אשר המיתון העכשווי אינו מעניינם, פרנסתם כשוטמי ישראל במשרה מלאה מובטחת.7. אובמה מכין את הזירה הפנים אמריקנית ובייחוד היהודית למהלכים קשים כנגד ישראל והאינטרסים שלה בכך שמרבה בהצהרות תמיכה בישראל, עורך סדר פסח בבית הלבן, מופיע באירועי יום השואה בוושינגטון ועוד ועוד. כל זאת על מנת להפיס את דעתם של הקהילה והלובי היהודי ולנטרלם משאך יצאו מהלכיו כנגד ישראל לאור. משהו בנוסך "בין ידידי הטובים ביותר ישנם יהודים".8. ממשל אובמה שואב עידוד תמיכה והוריית הדרך מקבוצה ישראלית קטנה מיליטנטית, אנרכיסטית וקולנית המכונה "גוש השמאל הקיצוני הישראלי", אלו שוב, אותם 'משנאי החינם בינינו', המובלים על ידי עיתונים כדוגמת "זהו" אשר המובל מצידו על ידי האיחוד האירופי באמצעות קבוצת המשקיע הגרמני במניותיו והאוהד, תומך ומפיץ את דרך "מדינת כל אזרחיה" באזורנו. ארגונים קיקיונים ועיתוני שיטנה אלו מעודדים את ההתערבות הממשל האמריקני בענייניה הפנימיים של ישראל גם אם פרושה חיסול אפשרי של המדינה היהודית. לגבי דידם הדמוקרטיה הינה חסרת משמעות ואף פסולה כאשר מילוי תאוותם, דהיינו חיסול המדינה היהודית וקימום מדינה בעלת רוב פלסתיני על פניה, הוא העומד על הפרק. די היה לדמיין את ריר פיגולי תאוותו של אברהם בורג בראיון לעיתון הארץ מיום חמישי האחרון תוך שהוא עולץ למהלכי אובמה כנגד ישראל. שוטמינו מבפנים נפלו על אובמה כמוצאים שלל רב ומצפים כי הוא יוציא עבורם את הערמונים מן האש. אנשי אובמה שואבים עידוד רב מהחתרנים-הקוויזלינגים הישראלים מבפנים. בהתנהלות זו הופכים אנשי השיטנה מבפנים לסוכנים זרים (לכאורה), חלקם פועלים בתמורה לתשלום אתנן נדיב, המשרתים פריץ חיצוני לשמחת ליבם של שוטמי ישראל ברחבי העולם.9. אובמה מאיים להקפיא את הסיוע האמריקני באם ישראל תעז לתקוף באיראן ללא אישור ארה"ב. ללא ספק אובמה רואה את ישראל כווסאל של ארה"ב. אמנם הדברים הוכחשו, לאחר פרסומם, על ידי הבית הלבן אך הינם תואמים את הרוח החדשה, מודרכת מדיניותו של ג'יימס בייקר המנשבת בבית הלבן, כך שההכחשה נראית יותר בעבור הפרוטוקול. ממילא אין ישראל מתכוונת לתקוף באיראן, אם וכאשר, ללא תאום עם ארה"ב כמו גם בעלות ברית אחרות. האיום האובמי לא בא למנוע התקיפה אלא להבהיר לישראל ולראש ממשלתה המכין את ביקורו שם בחודש הבא מיהו כאן הבוס ולכופף מהלכי ישראל בהתאם לאינטרסים החדשים של ארה"ב אשר אפשר בהחלט כי מצדדים ב"מדינת כל אזרחיה" כריצוי איראן ותומכיה ובתאום עמה. הנה קם "המלך אשר לא ידע את יוסף". ניראה כי כל אלו אשר לא הלכו שבי אחר הצגת התמיכה הטרום-בחירות האובמית בישראל (כולל כותב מאמר זה) מפאת שברי היה כי האיש אינו מאוהדינו, כמובן במדה בוחר אתה לא להתעלם מהעובדות, כל אלו צדקו. ניראה כי האיש הצליח בכישרון רטורי שאינו מבוטל להונות ציבור אמריקני גדול, כולל היהודים שבהם, באשר לכוונותיו האמיתיות. מאידך, יש לזכור כי האיש עדיין פופולרי ועל ישראל להרוויח זמן עד לכישלון מדיניות החוץ המתרפסת שלו אשר תוכיח לאמריקאים כי המלך אפשר והינו עירום.

ובכן מה על ישראל לעשות לאור חשרת הסופה המתקדרת מעל ראשינו:1. התנאי הראוי שהציב ראש הממשלה בנימין נתניהו לממשל האמריקני ולאויבינו כאחת בכך כי לא תהיה הכרה בעקרון שתי המדינות, עליו נשענת המדיניות האמריקנית העכשווית, ללא הכרה הדדית של הפלסתינים בישראל כמדינת העם היהודי, הוא יותר מלגיטימי הוא גם תכסיסני, נאות וחיוני. בענין זה אין להתקפל ואין לנהות אחר ניסוחים אמריקנים "יצירתיים" מאחזי עינים. הכרה תמורת הכרה, לא יותר ולא פחות. באם נשגה ונסכים למשא ומתן ללא הכרה הדדית הרי נגיע למצב כי גם נאולץ לוותר על נכסים אסטרטגים וגם נקבל מלחמות נוספות בתנאים גרועים לעצמנו. ללא הכרה ערבית בישראל במדינתו של העם היהודית אנו חופרים במו ידינו את השוחות למלחמה הבאה. הדרישה הנחרצת להכרה הדדית הינה כה לגיטימית עד כי ישראל תזכה לגיבוי בינלאומי אשר ינתב חזרה את אובמה לתלם. אמנם ארה"ב נמצאת בעמדת השפעה עולמית מכרעת אך ללא כל ספק מעמדה כמנהיגת העולם המערבי נסדק ומתערער ומדינות רבות בעולם אין חשות מחויבות יותר לרקוד לפי חלילה. על ישראל להיעזר בסדקים אלו.2. עלינו ללמוד מאיראן את מהלכיה החיוביים התכסיסניים המבריקים. ככל שנעמוד על זכויותינו והאינטרסים שלנו באורח נחוש יותר, נכובד יותר ונשמר זכויותינו. יתירה מזאת, תסמונת "הכלב המשוגע" פועלת נפלאות בעולמנו אשר עדיין לא היפנים את בשורת "הדמוקרטיה המתגוננת" או "הדמוקרטיה ההתקפית". כמובן שאין צורך לפזר איומים נוסך אחמאדינג'אד, זוהי דרך טיפשית לקומם את כלל העולם המערבי כנגדנו (בעוד העולם המוסלמי ממילא כבר מחפש השמדתנו). קיימות דרכי צנעה להעביר מסרים בידי צד חמישי מצידנו לצד שלישי בעבר השני.3. ישראל נתפסת כמובן מאליו בעיני ארה"ב. להנחתם, הרי אנו מצויים בכיסם והמוצא היחידי בפנינו הוא לציית לאדונינו האמריקנים. כתר נא זעיר, ישראל יכולה "לבקש" מרוסיה מספר מטוסי קרב הפצצה מדגם סוחוי לצרכי "בחינה ואימונים". באם הרמז לא יובן דיו ניתן יהיה לרכוש עוד מספר מטוסים, טנקים וטילים רוסים באותה אמתלא. רוסיה תהיה יותר משמחה להציב רגלה בישראל כתחליף לאמריקאים כמו גם במזרח התיכון כולו. באופן זה סביר כי האמריקנים יאלצו לשקול מספר מהנחותיהם שוב. ישראל אינה מסתכנת במאום. הנשק הרוסי אינו נופל באיכותו ואף עולה על זה האמריקני בתחומים רבים ולמצער ישמש בסיומו של יום אכן לאימון נאות של צבאנו כנגד אותו הנשק המצוי בידי סוריה. ישראל יכולה לרמוז לכך כי מעמד הכוחות האמריקאים השוהים בישראל נימצא בבחינה מחודשת ואף תוסיף ותבקש טילי הגנה מפני טילים מתוצרת רוסית. אין צורך לממש האיום, מספיק להציגו במקומות, בצורה ובאופן המתאימים.4. על ישראל להעמיק ואפשר אף ליזום (מאחורי הקלעים כמובן ובאמצעות צדדים שלישים ורביעים) הקמת ברית המדינות הסוניות כנגד אירן והברית השיעית. הברית חייבת להתבסס על מדיניות משותפת ואפשר אף שיתוף פעולות צבאיות מוגבלות כמו גם פעילות כלכלית משותפת ולא רק פעילות מודיעינית כפי הקיים היום. המדינות הבאות בחשבון לכך הן: מצרים, ירדן, ערב הסעודית, רובן של נסיכויות המפרץ, עירק, טורקיה ועוד. ברית זו אפשר ותהווה את הנדבך החשוב ביותר, בבוא הזמן, לכשיגיע הזמן, להסכים על מתווה שלום בינינו לבין שכנותינו משיוסר האיום האיראני (עקב חילופי שלטון או ריכוכו שם).5. על ישראל לטפח ציר חלופי לאירופה ולארה"ב אך בלא שיפגעו יחסיה עמם. בכך תהפוך עצמה ישראל רלוונטית שוב לעולם המערבי. כוונתו של שר החוץ ליברמן בכיוון זה הינה נכונה אסטרטגית. מדינות אמריקה הלטינית כמו גם מדינות אפריקניות (כולל אך לא בלבדית, מרוקו טוניס ואפשר כי גם אלג'יריה) וזאת בנוסף להעצמת הקשרים והיחסים עם מדינות העלולות להיפגע מהאיסלם המיליטנטי כגון הודו, סין, אינדונזיה (האיסלמית המתונה) וכדומה. יש לתת משקל מיוחד להעצמת הקשרים והיחסים המיוחדים עם רוסיה ובתאום עמה לכלול בציר נוגד איראן את מדינות חבר העמים לשעבר ובייחוד המדינות הגובלות עם איראן והחשות מאויימות על ידה.6. עלינו לפתוח במסע הסברה בקרב יהדות ומנהיגות יהודי ארה"ב ולעודדם להפעיל לחץ ולהשמיע קולם כנגד נטיות אנטי ישראליות בממשל האמריקאי העכשווי. מסע ההסברה, אשר יבוצע בידי חברות אמריקניות, חייב להיות מתוחכם ובלתי בוטה על מנת לשמר היחסים, יהיו אשר יהיו, עם ארצות הברית. מסע הסברה כזה הינו נחוץ למצער מזה זמן רב ועתה הוא הזמן לפעול במהירות ובמקצועיות.. ניתן לגייס את יהדות צפון אמריקה לכך, רבים ישמחו ויענו. במקביל חייבת ישראל באמצעות אנשי לובי עלומים לגייס את תומכיה בסנט ובקונגרס ובייחוד מקרב המפלגה הדמוקרטית כנגד מדיניותו של אובמה, אלו הם הגופים האמריקאים היחידים בעלי ההשפעה המסוגלים להשיב את הנשיא לתלם.7. על ישראל לבוא במשא ומתן עם כל שידבנו ליבו מקרב אויבינו. היוצא מהכלל הינם אירגוני הטרור של החמאס והחיזבאללה אשר יש לקיים עמם דיאלוג דרך צד שלישי בלבד לעת הזו. למעט אלו, ישראל חייבת להידבר עם כולם ובאופן ישיר. אין להירתע ממשא ומתן. אנו שבויים בקונספציה כי משא ומתן פירושו לקבל את תנאי האויב בעוד שעלינו להחליף בנושא זה דיסקט. עלינו לגבש את מדיניותנו תוך ראיית האינטרסים שלנו. עלינו לחדול "להבין" את מניעי העולם "וצפונה". האינטרסים הישראלים הצרים, האנוכיים הם שחייבים להדריכנו, שהאחרים יחלו להתיישר לפי קווינו ולא ההפך. על ישראל לגבש מדיניות יזומה ורשימת דרישותיה בהתאמה. ישראל אינה יכולה לוותר יותר בלא שתיפגע בסיכויי שרידותה. באם ייווצרו התנאים לוויתורים ישראלים, יהיו אלו אשר יהיו, הרי שאויבינו יאלצו לוותר על שלהם בהתאמה. לא וויתורי הצהרות חלולות, אלא וויתורים ממשיים כגון, גבולות, זכות השיבה, הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ערבויות מקומיות ובין לאומיות, הסדרי פיקוח, בקרה וענישה כבדים ביותר המאושרים מלמפרע על ידי הקהיליה הבינלאומית (עד מסירת שטחי ארץ) במקרה הפרה וכדומה.8. במידה וקיימת ההכרה, ערבית ובינלאומית, במדינה יהודית בארץ ישראל אין לחשוש ממתווה שתי מדינות לשני עמים. שוב, בעניין זה אנו נמצאים בקופסת-חשיבת-לחץ. ניתן בהחלט לדון במדינה פלסתינית במקום אחר במזרח התיכון ולא רק בגדה המערבית ויצירתיות היא צו השעה. הרי מירב התושבים הפלסתינים בגדה המערבית ורצועת עזה הינם תושבים חדשים יחסית אשר הגיעו לאזור מערבית לירדן מכל מדינות ערב הסובבות אותנו. ניתן לדון בגורלם, בהתאם לעקרון ההדדיות, כדוגמת יהודי מדינות ערב אשר הועתקו ונקלטו במדינת ישראל. הערבים לא יסכימו כמובן והרי לנו כר נרחב וארוך למשא ומתן פורה ולא ממצה. חובה עלינו גם לדון בקבלת פיצויים לכלל עם ישראל עבור יהדות המזרח בישראל או למצער לקזז את חלקה של מדינת ישראל בפיתרון בעיית הפליטים הערבים. אנו עוסקים בנושא "חילופי האוכלוסין" לעיל ברפרוף מזה שנים אך דבר לא נעשה בעוד שהינו נידבך חיוני ויעיל מעין כמוהו לענייני משא ומתן עם אויבינו, המאפשר לנו יוזמה וניהול הדיאלוג לפי דרכנו.9. יש לקדם את יוזמת חיסולה ההדרגתי של סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים (אונר"א) אשר הינה הגורם המרכזי להנצחת הסכסוך תוך שימור עליבותם של הפליטים הפלשתינים השוכנים חוצה לגבולות ישראל. בכך תאלצנה מדינות ערב בגיבוי מדינות תורמות לקלוט את הפליטים הפלשתינים ממחנות הפליטים ברחבי המזרח התיכון תוך יצירת מקורות תעסוקה עבורם ובכך לעקר חלק נכבד מהטענות המענות, הטינה והסיבה הבסיסית לתוקפנות כנגד ישראל במזרח התיכון ובעולם כולו. בל נשגה באשליות, השנאה לישראל וליהודים (האנטישמיות), לא תימחה אך למצער נצא צודקים. יש לפצוח במסע הסברה מכין למגמת חיסול אונר"א בקרב מדינות האו"ם כולן. פעילות כזו ניתנת לביצוע בהדרגה ובשלבים בטווח של כ-5 עד 10 שנים. סביר להניח כי הערבים יתנגדו כמובן לנושא זה אך שוב, היוזמה וניהול המשא ומתן תעבור לידי ישראל תוך הצגת הערבים כסרבני השלום.10. עלינו ללמוד שעור בריבונות לאומית ממצרים שכנתנו. ישראל מגמדת את ריבונותה וצרכיה למול "פריצי העולם", יש לחדול מכך. אין הכוונה להיותנו בוטים או נרגנים. ניתן להעביר מסרים ומדיניים נחרצים ביותר בשפה דיפלומטית יעילה. על שר חוצנו להתנצל על התבטאויותיו כנגד המצרים ולחסל פרשה בילתי נעימה זו, אך עליו לעמוד על צרכי ריבונותינו ללא תלות בכך כלפי כלל מדינות העולם בניגוד לקודמתו שניזקה את האינטרסים הישראלים באורח אנוש. לדוגמא, פגישתו של 'מיטשל' עם "ראש ממשלת ישראל" ציפורה ל' חייבת היתה במחאה רשמית שקטה של משרד ראש הממשלה הנבחר נתניהו למשרד החוץ האמריקאי. גם הצהרתו של שר החוץ המצרי בכך שלא יפגוש את שר חוצנו (הבה ונזכיר, שר בממשלה נבחרת לגיטימית ודמוקרטית) היתה חייבת במחאה דיפלומטית בצינורות השקטים (בכפוף להתנצלות מתאימה של ליברמן). זוהי משימה שאינה קלה לאחר שנים כה רבות של התרפסות אך היא בהחלט אפשרית. מאידך, יש לזכור כי ניתן להגיע עד הקו האדום של יחסינו הבינלאומים אך אסור עלינו לחצותו. ישראל נזקקת לתמיכה בינלאומית, תמיד נזקקה ותיזקק בעתיד. המדיניות הישראלית מבוססת על התזה השגויה בבסיסה כי עלינו לרצות ולהפיס דעתם של כולם. המציאות שונה כמובן ולכן עלינו לאתר את אותן מדינות עימן קיימת זהות אינטרסים הנושא בחובה את הפוטנציאל לעמוד בצוקי העיתים ועימן לאמץ קשרים נרחבים.11. כנאמר, העולם מונע על ידי אינטרסים כלכליים ומוניטרים. על ישראל להעמיק את פעילותה הישירה עם חברות בינלאומיות וקונגלומרטים כלכליים בארה"ב ובאירופה. השפעה על מדיניות של מדינות ביבשות אמריקה ואירופה אפשר ותושג באמצעות אינטרסים כלכליים מובהקים אשר ישראל מסוגלת להיות החוליה המקשרת בין מדינות האחווה הסונית ואלו נפגעות האיסלם המיליטנטי, לבין קונגלומרטים אמריקנים ואירופאים. לא נרחיב בנושא זה, זה המבין וודאי מבין. 12. עלינו לשקוד על פיתוח אנרגיה חלופית (אנרגיה סולרית, כורי אנרגיה אטומית, תעלת הימים וכו') אשר ישמשונו לעצמאות מתלות ביבוא נפט ויאפשרו לנו למכור אמצעי אנרגיה חלופית ומים מתוקים לאזור המזרח התיכון. בכך תהווה ישראל, עם הזמן, החלופה הרצינית, הבטוחה והיציבה למקורות אנרגיה ומים מתוקים אשר חסרונם הצפוי העולמי בעתיד הלא רחוק ישנה את מפת ההשפעה ומיקום המעצמות העולמיות עם התדלדלות מקורות הנפט ועלויות הפקתו הגבוהות בעשורים הבאים. ישראל, באמצעות יכולותיה הטכנולוגיות מסוגלת לשלוט בגורלה בכך שתשלוט במקורות אלו, תמכרן לנזקקים באזור ותשלוט בהתנהלותם כלפיה דרך החובות המוניטרים שייווצרו עקב כך. את שהאיראנים כבר הבינו ושוקדים בכך באזורם (לבד מיכולת ייצור פצצה גרעינית המהווה עבורם אך תוצר לוואי, כאמצעי שליטה אזורי), על ישראל להפנים ולבצע באזורנו שלנו. עצמאות כלכלית הינה המפתח לעצמאות מדינית ולעמידה בלחצים סחטנים של ארצות הברית והאיחוד האירופי. ככל שתקדים ישראל לפתח מקורות אנרגיה חלופית ומים כן ייטב.13. עלינו לצאת במתקפה הסברתית הגורסת כי ניצני הפיתרון לסיכסוך המזרח תיכוני נמצאים בפתרון סיכסוך התרבויות וחוסר ההבנה הבסיסי שבין המזרח למערב. עלינו להדגיש כי עד שלא יבוא שלום בין האיסלם המיליטנטי למערב לא יהיה שלום באזורנו וכי כל וויתור ישראלי כיום יביא לחורבנה של ישראל, נושא שכמובן איננו יכולים להסכים לו, בכל מחיר, בכל אמצעי שהוא שבידנו... גם בנושא זה עלינו להחליף דיסקט. הסברה נאותה, חכמה ואגרסיבית של עמדותינו בעולם שקולה ואף עולה על דיווזיות טנקים רבות נוספות, כולל מטוסי הסיוע עבורן. עלינו להפנות תקציבי עתק למטרה זו ולגייס את יהדות העולם לשם כך.14. עלינו לחמם באופן מיוחד את יחסינו עם מזכירת המדינה האמריקנית לפני שמתנגדי ישראל במחלקת המדינה האמריקנית ואלו הם מירב הבכירים שם, יטילו השפעתם על שרת חוצם החדשה והבלתי מנוסה יחסית. דוגמת מזכירת המדינה הקודמת "קונדי" עדיין מהדהדת. שינוי הלב שעברה "קונדי" מתומכת נלהבת במדיניות בוש העולמית לתומכת נלהבת במדיניות ג'יימס בייקר, הוא מייצג הזרם האנטישמי והאנטי ישראלי בממשל, משך הקדנציה השניה של ממשל בוש , חייבת לעורר חששות מפני תהליך דומה בעידוד והשפעת בכירי מחלקת המדינה וה סי. אי. איי. אשר אפשר שיעבור על הילרי קלינטון הנתפסת, עדיין, כתומכת וידידת ישראל בממשל האמריקני הנוכחי. אין לשכוח כמובן כי הגב' קלינטון נושאת עיניה לקדנציה נשיאותית קרובה.....15 . אנו רגילים לראות את יהדות אמריקה כמקשה הומוגנית אחת דהיינו, יהדות חמה, אוהדת ישראל בכל תנאי ובכל מצב, המוכנה "לשכב על הגדר" למען מדינת היהודים. האמת רחוקה מלהיות מחמיאה והדברים אינם מובנים עוד מאליהם. אמנם רובה הגדול של יהדות אמריקה הינו חם תומך ואוהד ישראל ללא תנאי, אך קיימים ציבורים גדולים בקרב היהדות האמריקנית, בעיקר מקרב ילידי שנות השישים, השיבעים ואילך אשר הפכו עורם, רחקו מהיהדות, התבוללו בסביבתם, רואים עצמם כאמריקנים אוטנטים בעלי זהות אוניברסלית ולאו דווקא יהודית ואינם רואים בישראל את משאת נפשם. רבים מנציגי זרם זה מתנהלים במסדרונות הממשל האמריקני ובייחוד במפלגה הדמוקרטית שם. נציגינו הפועלים בארה"ב חייבים להביא בחשבון כי אנו איננו בהכרח ובכל מצב "כוס התה" של אלו. גישתנו אליהם חייבת להיות זהירה תוך שמביאה בחשבון הפניית כתף קרה לצרכי ישראל, אפילו אלו הקיומיים ביותר.16. עלינו להציג חזית אחידה ומלוכדת מאחורי ממשלתה הנבחרת של מדינת ישראל. קיימים גורמים רבים מדי העמלים יומם וליל להרחיב את הסדקים הנפערים בחברתנו על מנת לנצלם כנגדנו.

אין האמור כאן כוונתו לסלוח ולמחול למנהיגינו אודות התנהלות שאינה הולמת, שחיתות, טיפשות, אווילות וכדומה, נהפוך הוא, ביקורת השלטון היא נשמת אפה של הדמוקרטיה. אך בכל האמור לצרכי ביטחונה וקיומה של ישראל עלינו להתלכד ולהתריס כלפי משנאינו, הן מבפנים והן מבחוץ, כי העם בישראל מאוחד ברצון החיים וקיומו ולא יניח לשוטמינו לפלגנו. הצלחתנו במאבק הבלתי נדלה לקיומנו תלויה בכך. אין קיימות נוסחות ולחשי קסם. נקיטת אחד או מספר מהאמצעים המתוארים לעיל לא יביאו את ישראל אל המנוחה והנחלה. נקיטת כל האמצעים לעיל, כולם ובו זמנית הינם הערובה היחידה כי ישראל תצלח את הרוביקון המדיני בהצלחה למען ייצוב האינטרסים הקיומיים שלה. המטלה הינה סיזיפית, המחייבת ריכוז כוחות, כישרונות וכישורים ואמצעים תוך יצירת סידרי עדיפויות הולמים בממדים אשר מדינת ישראל לא הכירה עד כה, אך באם חפצי חיים אנו, כך עלינו לנהוג. אהרון רולamroll@rogers.comwww.aaronroll.com

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אהרון רול