אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לחלק חכות לרעבים


חג הפסח התשס"ט – 2009 אשר אך זה חלף העלה בכל עוצמתו את בעיית עמותות הצדקה והחסד הפרטיות המאיצות פעולתן בפרוס החג, אך למעשה פעילות בכך לאורך כל השנה. בצד הערכה רבה לפועלן, אספקת מזון ותמיכה לנצרכים ונזקקים יש לנו ביקורת מסוימת על פעילות זו המתמצה בעובדה כי עמותות הצדקה משחררות את מדינת ישראל מאחריותה המובנה והמערכתית לרווחת תושביה.

מהרעות החולות האקוטיות ביותר של רצועת עזה היא שימור מצב הפליטות והשנור של תושביה אשר נעשה ומונצח בחסות ארגון הסעד והתעסוקה לפליטים אונר"א. יתרה מזו, אונר"א הפך ל"סוכנות הסעד והתעסוקה לחמאס" יותר מאשר לתושבי עזה הנצרכים. קיומה של אונר"א ודאגתה לכל מחסורם של הפליטים בתחומה משחרר החמאס, זהו הריבון ברצועה, לעסוק בהתחמשות, הקמה, עיבוי וחימוש צבאו, לשם תוקפנות כנגד ישראל. כלל ברזל ידוע בקימומן של שכבות נחשלות הוא הפסקת חלוקת דגים לנצרכים וכתחליף לערוך עבורן חלוקת "חכות" לדיג הדגים. זהו המשל והנמשל, באם היו כספי הסיוע המועברים לאונר"א משמשים ליצירת מקומות תעסוקה לנזקקים הפלסטינים הרי בחשבון אחרון היו הנזקקים מקבלים את כבודם ופרנסתם חזרה ואונר"א היתה מוצאת לה מקומות אחרים הראויים לחלוקת "חכות" לדיג דגים.

העובדה כי כל זה לא קרה ואין סימנים לכך כי ישנה איזו שהיא יוזמה לשינוי המצב נותנת רגלים לסברה כי קיים עניין בשימור המצב הקיים הן במסדרונות האו"ם והן באונר"א שליחתו. על מוסדות האו"ם והמדינות התורמות לאלץ החמאס, כריבון ברצועת עזה, לקבל אחריות אמיתית לרווחת התושבים ברצועת עזה ולא לדאוג בלבדית להתחמשותם על מנת לחסל (לשיטתו) את ישראל בהתאם לשאיפותיו ואמנתו. ניתן בהחלט להשיג זאת על ידי צמצום הדרגתי של הסיוע המועבר לפליטים ברצועה באמצעות אונר"א והטלת אותן המטלות על החמאס עד לחיסולן המוחלט של פעולות אונר"א ברצועת עזה. יש להתנות סיוע המדינות התורמות, אלו הקבועות ואלו התורמות בעקבות מלחמת "עופרת יצוקה", כולל החלת פיקוח הדוק על מנגנוני החמאס, בחלוקת מוצרי מזון למשפחות הפליטים בשלב ראשון ובמקביל לחייבם באספקת חכות לדייגים במקום לספק את הדגים עצמם. דהיינו, פיתוח אמצעי ייצור ותעסוקה לתושבי עזה במקום פיתוח של תרבות נצרכות ושנור. בכך ניתן בהחלט ליצור ברצועת עזה מיקרוקוסמוס של חברה אשר קמה מעפרה ועליבותה וצועדת לכיוון היותה חברה יצרנית ומועילה לעצמה וסביבתה.באם מדובר לאחרונה במסדרונות הממשל הישראלי אודות שלום כלכלי הרי זו הדרך הנכונה וההגיונית להחלת שלום כלכלי. יצומצם הסיוע של האו"ם לתושבים כאשר באותה הדרגתיות יאולץ החמאס להקים מנגנוני סיוע משלו ובאחריותו.

ניתן בהחלט להעביר את כל מטלות אונר"א לידי החמאס בטווח של כ-3-5 שנים. אם עד לשנים האחרונות לא היה גוף סמכותי ברצועת עזה שהיה מסוגל לקבל על עצמו את האחריות לרווחת התושבים הרי כעת החמאס הוא שממלא החלל שנוצר באורח סמכותי ואמין למצער, אם גם שלא לרצון כלל התושבים ובוודאי שלא לרצון ישראל.מספר יתרונות הגלומים בתהליך זה:1. האוכלוסייה הפלסטינית גוזלת את משאבי אומות העולם שלא בצדק. תקציבי עתק יוכלו להתפנות להצלת האסון ההומניטרי בחבל דארפור ואזורים נצרכים אחרים למשל.2. האוכלוסייה תוכל לשנות מנהגי טפילות ותלות לכיוון יצרני יותר ומכאן לדאוג באורח עצמי למחסורם. הפליטים הפלשתינים יורגלו זו הפעם הראשונה מאז שנות דור לאחריות עצמית לרווחתם וגורלם.3. החמאס יאלץ לנתב משאבים מוענקים מערביים לכיוון דאגה לעניי עזה במקום להשתמש במקורות הכספיים לחימושו. במידה לא יעשה כן תקפד האוכלוסייה הרעבה, כעת ללא מטריית אונר"א, את ראשו. מכל מקום, יאלץ הוא לשנות סדרי עדיפויותיו כאשר בנין הכח הצבאי החמאסי יקבל מושב אחורי.4. המענקים ימסרו לגוף שלישי, חוץ ערבי, שלא במסגרת האומות המאוחדות, הנאמן על המדינות התורמות אשר יפעיל מנגנון פיקוח הדוק על מטרות הכספים ובמדה והחמאס לא יציית הרי אז, בזמן אמת, לא יועברו / יצומצמו הזרמות הכספים אליו, עד שיתעשת. לצורך זאת יוצבו משקיפים אמינים לפיקוח על פעולות החמאס כפי שאושרו על ידי המדינות התורמות..5. ישראל אשר תתמוך בתהליך זה תוצג כחותרת לשלום ולרווחת התושבים הפלסתינים ואפשר כי תציב עצמה אף במעמד של מדינה תורמת אף היא.6. במדה והחמאס יסרב לשתף פעולה הרי הוא יוצג על ידי ישראל והמדינות התורמות כמחרחר מלחמה וכממשלת טרור פלשתיני אשר טובת הפלסתינים ממנו והלאה.7. אוכלוסיה שבעה אינה נלהבת לצאת למלחמה, כל מלחמה שהיא, גם כנגד ישראל.8. ייזום הרעיון, נותן בידי ישראל את נשק היוזמה במלחמתה כנגד האיסלם הפונדמנטליסטי במזרח התיכון ואפשר אף באזורים נוספים. היוזמה המתוארת לעיל עולה בקנה אחד עם נטיתן של מדינות אירופה וארה"ב לפיתרון הסכסוך בדרגי שלום כך שתמיכתן אפשרית.9. באם יכשל החמאס במטלה הבסיסית ביותר אותה הוא מתיימר להשיג כשלטון ריבוני ברצועת עזה הרי ישראל גם אז לא תצא נפסדת.10. יושתו פעולות ענישה כלכליות, בזמן אמת, כנגד שלטון החמאס. יקבע תעריף לכל פגז וכל רקטה הנורית לישראל כך שכל ירי יצמצם באורח מכאיב את מקורות המימון של החמאס מצד המדינות התורמות. במדה ויתעקשו להמשיך לירות הרי שיאלצו להשתמש בכספים האירנים המיועדים לחימוש וירי לשם כיסוי צרכי האוכלוסייה הרעבה הנמצאת כעת באופן מוחלט תחת אחריותם.

שינוי בסיסי זה באורחות החיים הפלשתיניות ברצועה יוביל במוקדם אם במאוחר להסכמי אי לוחמה יציבים, לשקט מבורך בגבולנו הדרום מערבי ואף אפשר מעבר לכך.על ישראל לצאת במתקפת הסברה "במסגרת משרד ההסברה" החדש הן בקרב המדינות התורמות והן בקרב מוסדות האו"ם. יהיו קשיים בכך, תזות שנתקבעו משך שנים קשה לשנותם באחת. העולם מקובע בגישה הגורסת כי נזקקים חייבים בתמיכת צדקה. אך בהחלט אפשר כי ההיגיון הצרוף מאחורי הנאמר לעיל יכה בסופו של דבר גם בספקנים ביותר. השאר הוא רק ייזום תהליכים וביצועם.בנוסף, על ישראל ליזום הצעת החלטה באו"ם המצמצמת בהדרגה את פעילות אונר"א במתכונתה הקיימת והפניית תקציבים לפיתוח מקורות תעסוקה. כמובן שההצעה תיתקל בהתנגדות מדינות ערב, אלו מהן המעוניינות בהנצחת עליבות הפליטים הפלשתינים, מטעמים ידועים. מנגד, ההצעה תעמיד את ישראל באור חיובי כמדינה המחפשת פיתרונות הולמים לבעית הפליטים ובכך תטיל צל כבד ולא מחמיא על המדינות המתנגדות, ככאלו המשתעשעות בגורל הפליטים על מנת להשיג יתרונות צרים ואנוכיים.בנוסף תציע ישראל להשתתף במימון הקמת מקורות התעסוקה, באופן חלקי ובמשותף עם מדינות תורמות אחרות כתחליף לאונר"א כולל פיתוח מקורות התפלת מים לתושבי הרצועה.רצוי היה להחיל קו מחשבה זה, כאשר יבוצע ויוכח תועלתו, גם על מחנות פליטים אחרים בארצות ערב אך בייחוד בלבנון כמשקל נגד לחיזבאללה המציג עצמו כתורם לרווחת הפליטים אך למעשה פועל בניגוד לכך. החלת התזה המתוארת תחייב את מדינות ערב לקחת אחריות על הפליטים היושבים בתחומם וברי הוא שיעשו כל שביכולתם להיפטר מהפליטים ובעיתם כאשר לפתע יוכרחו (פוליטית, ומדינית ותודעתית) לתרום מכיסם לנושא, דבר שלא עשו משך 60 השנים האחרונות.אהרון רולamroll@rogers.comwww.aaronroll.com

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אהרון רול