אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הימין ניצח, היהודים הפסידו


התמונה של רבקה שפק ליסק

תשובה לפאיז עבאס: לא רק היהודים חייבים בחשבון נפש

פאיז מאשים את היהודים שרובם הפכו לפשיסטים. לדבריו, לא הטילים הביאו לקיצוניות היהודית אלא שנאת האחר ושנאת השלום. היהודים מאשימים, לדבריו, את הערבים בקיצוניות וטוענים שאין פרטנר לשלום. אבל, פאיז דוחה את האשמה. הוא עומד על כך שהאשמה היא ביהודים שנעשו פשיסטים, ושולח אותם לעשות חשבון נפש. תגובתי אינה באה מהצד הימיני של המפה הפוליטית אלא מהמרכז- שמאל: נכון, מדינת ישראל לא טיפלה כראוי בבעיית האפלייה. אבל, פאיז חייב להודות שהייתה התקדמות מסויימת מאז ימי רבין. אבל, מצד שני, לו חברי הכנסת הערביים היו דואגים לבוחריהם במקום לנהל מאבק נגד מדינת היהודים, אולי היה מתגלה יותר רצון טוב לקדם את השוויון האזרחי. נכון, תנופת הבנייה בהתנחלויות לא נפסקה, אבל גם הטרור לא נפסק. הטרור של החמאס ומאמצי הטרור בגדה, שנבלם בעיקר בזכות הפעילות של צה"ל והשב"ק, נמשכים. פאיז מתעלם לחלוטין מחלקם של המנהיגים של ערביי ישראל והאינטלקטואלים הערבים מתהליך ההקצנה אצל ערביי ישראל ואצל היהודים. "ועדת אור", שלא הייתה מורכבת מאנשי ימין, אף הצביעה על חלקה של המנהיגות בהסתה לאירועי אוקטובר 2000 . פאיז גם מתעלם מחוסר היכולת של אבו- מאזן לעשות פשרות כשהחמאס נושף בעורפו. יש קיצוניים בשני הצדדים.גם הערבים חייבים בחשבון נפש. המנהיגות הפוליטית והאינטלקטואלית של ערביי ישראל חייבת בחשבון נפש. מנהיגות זאת מגבירה את הניכור והאנטגוניזם בין הציבור היהודי והערבי בישראל ע"י סטיה מתמיכה בפתרון של 2 מדינות ל- 2 עמים. הציבור היהודי מקצין לא רק בשל הטרור החמאסי אלא לא פחות בשל ההקצנה של המנהיגות הפוליטית והאינטלקטואלית של ערביי ישראל, עם דגש על המנהיגות ולא על הציבור הערבי. המנהיגות היא קיצונית יותר מהציבור הערבי, אבל, התעמולה וההסתה עושים את שלהם. פאיז חייב לשאול את עצמו כיצד קרה הדבר שלא רק נציגי הימין אלא נציגים של קדימה והעבודה תמכו בוועדת הבחירות בשלילת הזכות להשתתף בבחירות ממפלגה ערבית.גם הם נעשו פשיסטים?המסמכים שפורסמו לפני כשנתיים ע"י מספר ארגונים ערביים – עדאלה, ועדת המעקב, המכון החיפאי- והמצע של בל"ד, מעידים על כך שבאמצעות רטוריקה דמוקרטית, לכאורה, ארגונים אלה מבטאים גישה גזענית כלפי העם היהודי ומדינת ישראל. לכל המסמכים הללו יש מספר מרכיבים משותפים:שלילת זכות ההגדרה העצמית רק מעם אחד בעולם- העם היהודי. שיכתוב ההיסטוריה של הארץ ושלילת כל זיקה היסטורית בין העם היהודי וארץ ישראל.הגדרת ערביי ישראל כ"מיעוט ילידי", כמו האינדיאנים באמריקה, טענה חסרת בסיס היסטורי. קריאה להחלפת מדינת היהודים ב"מדינת כל אזרחיה"מרכיבים אלה מדיפים ריח כבד של גזענות:מדוע לעם הפלסטיני יש זכות להגדרה עצמית- ולפחות 50% מהיהודים בישראל מכירים בזכות זו- ולעם היהודי אין זכות כזאת? מדוע היהודים השבים לארץ אבותיהם מוגדרים ע"י המסמכים הללו כקולוניאליסטים כמו הלבנים בדרום אפריקה? הלבנים בדרום אפריקה הם, אכן, קולוניאליסטים, אבל היהודים אינם קולוניאליסטים אלא עם השב לארץ מולדתו ממנה סולק, באמצעות מדיניות מכוונת, של האימפריאליזם הרומי והביזאנטי שכללה:

א. שינוי שמה של הארץ מיהודה לפלשתינה, על שמה של שפלת החוף, פלשת, היכן שחיו הפלישתים, גויי הים, שהיו יוונים.ב. עידוד התיישבות נוכרים בארץ, תהליך שהחל עם כיבושי אלכסנדר מוקדון, והביא להגדלה הדרגתית ומשמעותית של אוכלוסיית הנוכרים בארץ. ג. גזירות דתיות על הדת היהודיתד. מדיניות של הלניזציה של הארץ תחת השלטון הרומיה. מדיניות של ניצור תחת השלטון הביזאנטיו. הפקעת קרקעות מיהודים לטובת נוכרים ווטרנים של הצבא הרומי, ועוד...ערב הכיבוש הרומי (63 לפנה"ס) חיו בארץ 3,000,000 תושבים ו-90% מהם, כלומר 2,700,000 היו יהודים. ערב מרד בר- כוכבא (132 לס' ) היה מספר היהודים 1,300,000 בלבד, כתוצאה ממעשי טבח, מהרוגי המלחמות בין רומי והיהודים נגד הכיבוש הרומי, ממכירת מספר גדול של שבויי מלחמה לעבדות בשווקי העבדים של האימפריה הרומית, מבריחת יהודים בשל המלחמות, ומהגירה מאונס בשל רדיפות כלכליות ודתיות. התהליכים הללו נמשכו לאורך תקופת הכיבוש הרומי ותחת השלטון הביזאנטי ואף הוחמרו בשל מדיניות הניצור של הכנסייה בשיתוף עם השלטון הביזאנטי. לאחר מרד בר כוכבא, 135 לס', נותרו בארץ בין 700,000 ל- 800,000 יהודים ותחת השלטון הביזאנטי (324 לס'- 641 לס') ירד מספרם ל- 150,000 עד 200,000 מתוך אוכלוסייה של 1,500,000 עד 2,000,000 תושבים, רובם נוכרים, שהתנצרו מרצון או מאונס, ועולי רגל נוצרים שהשתקעו בארץ. גם הכיבוש הערבי, הצלבני, הממלוכי והעות'מאני לא הטיבו עם האוכלוסייה היהודית. מדוע קוראים כותבי המסמכים לחיסול מדינת היהודים והחלפתה "במדינת כל אזרחיה"?לכאורה הם עושים זאת בשל הדרישה לשוויון ודמוקרטיה כדי להפסיק את האפלייה נגד ערביי ישראל. אבל, למעשה, מדובר בהפיכת מדינת היהודים למדינה פלסטינית, לצד מדינת פלסטין בגדה ובעזה ואולי איחוד בין השתיים. למעשה, לא מדובר במגמה לשוויון אזרחי אלא מעבר למדיניות לאומית- פלסטינית שמטרתה חיסול אופייה היהודי של מדינת ישראל.מאחורי הרטוריקה הדמוקרטית מסתתרת גזענות כלפי העם היהודי. הדרישה לבטל את חוק השבות ושאר הסממנים היהודיים- דגל, המנון, וכו'- באה לצד הדרישה להכיר בזכות השיבה. שובם של הפליטים- ולא יישובם בפלסטין- משמעותה הפיכת היהודים למיעוט והפיכת המדינה היהודית לפלסטינית , באמצעות הרוב, באורח דמוקרטי. המסמכים מפלים את היהודים גם בתחום נוסף: הם דורשים מהמיעוט היהודי להתכחש לזיקתו לעם היהודי, בעוד שהמסמכים מדגישים את זכותם של הפלסטינים לשמור על זיקתם לעם הפלסטיני ולאומה הערבית. ניתוק הקשר עם העם היהודי בעולם משמיט מתחת לרגלי היהודים בארץ את הטיעון לזכות היסטורית וזאת הכוונה.בקיצור, המשמעות של הנאמר במסמכים היא שלפלסטינים מגיעות 2 מדינות או מדינה אחת גדולה וליהודים- כלום. רק להיות מיעוט במדינה פלסטינית, בחסד ולא בזכות. שאלתי לפאיז: מה , לדעתך, צריכים היהודים בישראל להסיק מהמסמכים הללו?הפתרון של 2 מדינות ל- 2 עמים הוא פתרון הוגן לשני העמים. השאיפות הלאומיות של ערביי ישראל שהם פלסטינים תתגשמנה בפלסטין והשאיפות הלאומיות של היהודים תתגשמנה במדינת ישראל, תוך הבטחת שוויון אזרחי לאזרחים הערבים. הערה: אין ללכת שולל אחר קבוצת אקדמאים פוסט ציונים התומכים בפתרון של "מדינת כל אזרחיה".הם מהווים מיעוט שולי שבשולי בישראל ורק בקרב אנטישמים או אנטי- ישראלים בעולם יש להם תומכים. ד"ר רבקה שפק ליסק

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רבקה שפק ליסק