אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פיקוח על מחירים


כולנו מכירים את הטענה הרווחת ש"נערי האוצר" מנהלים את המדינה. איך יתכן שחבורה של כלכלנים צעירים יידעו יותר טוב מכולם מה הציבור צריך? איך זה אפשרי שברוב חוצפתם הם מורידים את פיקוח המחירים על מוצרי בסיס, ובכך גורמים לקפיצה במחירים ופגיעה קשה בגמלאים ובנכים?

חלאות אדם, רשעים גמורים, היה צועק עליהם זהבי עצבני. צעירים וחסרי אחריות היה מאשים אותם עמיר פרץ. ואם לא די בכך, אז רוב הציבור, ואפילו רוב הציבור המשכיל היו זועקים חמס. זה מה שקורה כשאנשים שוכחים להשתמש בהגיון פשוט ובמקום זה סומכים באופן עיוור על האידיאולוגיה שלהם. אמנם הכוונות גם של השמאל הסוציאליסטי וגם של אנשים טובים אחרים הן כשרות ואפילו ראויות לשבח, אך התוצאה היא הפוכה לגמרי מהרצון הטוב, לפחות כך מסביר הכלכלן תומאס סוואל בספרו "כלכלה בסיסית". ניקח לדוגמא את חיים, ירקן בשכונת מצוקה בבאר שבע. חיים מוכר ירקות במחיר גבוה יותר מאשר הם נמכרים בשופר-סל ברמת אביב ג'. רבים ירטנו ויגידו שחיים מנצל את חוסר הניידות של העניים בשכונה, וקובע מחירים "מופקעים" על דברים שהיו "אמורים" להיות זולים. מה שלא יודעים אותם נרגנים המגנים את חיים (שהוא אגב אדם הגון לגמרי), שבכלכלה אין מחירים מופקעים וגם לא מחירים סבירים (בתנאי שלא מדובר במונופול). מה שיש, וזה נורא פשוט, זה מחיר השוק. מכיוון שתושבי השכונה יכולים תמיד לבחור בין חיים הירקן לאיציק הזבן(שגם הוא מוכר ירקות), ומכיוון ששני הירקנים מתחרים אחד בשני על מחירי הירקות, המחיר ה"מופקע" לכאורה של הירקות הוא בעצם המחיר ה"סביר", או יותר נכון, פשוט המחיר של השוק. הסיבה שהמחירים גבוהים כל כך דווקא בשכונות המצוקה היא מכיוון שקשה יותר לפזר את ההספקה בין חנויות קטנות ברחובות צרים. הרבה יותר קל להוביל את המשאיות למרכז מסחרי גדול ליד צומת ראשית. בינתיים הכל התנהל כהרגלו באותה שכונה חמימה בבאר שבע, עד שבבוקר אחד קם עמיר פרץ על רגל שמאל, ושפמו הזדקר למשמע המחירים "המופקעים" שנדרשים התושבים לשלם עבור הירקות. הוא החליט לשנות מייד את חוקי הכלכלה ולהורות על פיקוח על מחירי הירקות. מעתה עגבניות לא יעלו יותר מ – 3 ₪ לקילו ומחיר המלפפונים לא יעבור בשום אופן את רף ה - 2 שקלים. רק שמע איציק הזבן את הגזרה החדשה, ישר אסף את מיטלטליו ועבר עם משפחתו למכור סושי בקינג ג'ורג'. משה שהיה רווחי יותר, בהתחלה נכנס לדיכאון עמוק, אך אחר כך הבין שמפני שאיציק עזב, כבר אין לו תחרות, וגם הביקוש לירקות רק עלה עקב ירידת המחירים. לכן מעתה הוא יוכל להפסיק לקנות ירקות משובחים ויקרים כדי למשוך את לקוחותיו של איציק. ולא רק זה, הוא יוכל גם להפסיק לברור את הירקות הטובים יותר, ובמקום להיות נחמד ללקוחות הוא יוכל להוציא עליהם את כל העצבים שגרם לו עמיר פרץ. הדבר האחרון מצא חן בעיני משה במיוחד, וכך הוא נשאר בשכונה. "בכל מקרה יקנו" חשב לעצמו. וכך כשכל הבלגן נגמר, ועמיר פרץ, שכבר היה עסוק בניצחונות פוליטיים הספיק לשכוח מהשכונה, התושבים נותרו עם משה הירקן המניאק, עם תורים ארוכים, וירקות רקובים.

פרופסור תומס סוואל מביא דוגמאות אפילו יותר טובות לאותו רוע שנקרא "תקרה מקסימאלית על מחירים". פיקוח על מחירי השכירות בניו-יורק למשל הוא רוע טהור. אם הפיקוח עשה את הירקות של משה לרקובים, אז בניו-יורק המימדים היו הרבה יותר גדולים. כמה אלפי בניינים בעיר יצאו מכלל שימוש שכן לבעלי אותם בניינים לא היה שווה להשקיע בשיפוצים. חלק גדול משאר הבניינים פשוט הפסיקו לתחזק, הרי המשכירים ידעו, שבגלל המחירים הנמוכים, הם ימצאו שוכרים בכל מקרה. הפיקוח על השכירות שנועד לשים קורת גג גם מעל התושבים העניים ביותר, הוביל לתוצאה ההפוכה. בניו-יורק המצב הוא אבסורדי עד כדי כך שקיימים יותר בניינים שלא בשימוש מאשר חסרי בית! למעשה בערים עם פיקוח על גובה השכירות יש סטטיסטית יותר חסרי בית מאשר בערים ללא פיקוח כזה! אחת הסיבות לנתון המאלף הזה, הוא שמי שכבר מצליח, לאחר המתנה ארוכה ותורים מייגעים, לשכור דירה בניו-יורק, לא שש לוותר על הדירה. אם בשוק החופשי, זוג שהזדקן יעדיף לעבור לדירה קטנה יותר כדי לחסוך בעלויות, וצעירים יעדיפו לחיות עם ההורים עד שיהיה להם מספיק כסף לשכור דירה, אז בשוק שנקבע לא על ידי ביקוש והיצע אלא על ידי התערבות ממשלתית, אותם אנשים יעדיפו להישאר בדירות הגדולות והזולות. בצורה כזו מקום נרחב שהיה יכול לשמש עניים רבים נשאר בידי אנשים בודדים וזוגות. בנוסף, בניינים חדשים בניו-יורק לא נבנים בגלל חוסר הכדאיות הכלכלית שלהם. ולכן, עם גידול האוכלוסייה, רק יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם ברחוב.אם כך, תקרת המקסימום על מחירים גורמת לצרות הבאות:1. פגיעה באיכות המוצר. (הירקות הרקובים של משה, הדירות הלא מתוחזקות בניו-יורק)2. שימוש לא יעיל במוצר. (הזוגות הזקנים שנשארים לחיות בדירות מרווחות)3. פגיעה בתחרות מכיוון שלספקים חדשים אין תמריץ להיכנס לשוק, ולהפך ספקים ישנים יכולים להפסיק למכור דברים שבפיקוח, ואפילו לעזוב. (איציק הזבן שעזב את השכונה, עצירה של בניה נוספת בניו-יורק בגלל שהיא לא תחזיר את ההוצאות)4. שוק שחור עלול להתפתח שבו יימכרו מוצרים איכותיים יותר במחיר שגבוה מן המפוקח.5. מוצרים אלטרנטיביים יכולים לסבול מכיוון שלא יעמדו בתחרות עם מוצרים זולים ומפוקחים.6. נוצר מחסור מכיוון שלכל אחד עכשיו יש מספיק כסף כדי לקנות את המוצר. (קושי רב במציאת דירה לשכירה, תורים ארוכים בחנות של משה)

חשוב להסביר פה את הסעיף האחרון. כמות המוצרים לא גדלה. למשל אין עכשיו יותר דירות להשכרה בניו-יורק, רק פחות. אך כעת יש יותר אנשים שמחפשים דירות. מעתה לא רק למיעוטי יכולת תהיה בעיה לשכור דירה, אלא גם לאנשים נוספים. פשוט אין מספיק דירות! לדוגמא אם בניו-יורק בזמן שהמחירים היו מחירי שוק, היו 1000 דירות פנויות להשכרה, ו-1500 משפחות שמעוניינות לשכור אותן, אז מתוך אותן 500 משפחות שיוותרו בסופו של דבר על השכירות יהיו בערך 250 כאלה שבשבילן המחיה בניו-יורק לא הייתה חשובה כל כך מלכתחילה, אלה אנשים שיכולים למצוא עבודה גם בעיר אחרת. 250 המשפחות הנותרות הן אלה שהיו מאוד מעוניינות לחיות בניו-יורק אך האמצעים לא מאפשרים זאת. לכן נותרנו עם 250 משפחות עניות שכביכול נעשה עמן חוסר צדק, דבר שממשלות "החברתיות" בישראל ובעולם מנסות למנוע. עתה בואו נעבור לסימולציה של מחירים מפוקחים. אחרי מספר שנים של מחירים עם תקרת מאקסימום, חלק מהביניים נזנחו, בניינים חדשים לא נבנו בגלל חוסר כדאיות כלכלית, האוכלוסייה גדלה, והגענו למצב הבא: ישנן 800 דירות להשכרה, וכמו קודם 1500 משפחות שמעוניינות לשכור את הדירות + 200 משפחות חדשות, סך הכל 1700 מועמדים. מכיוון שרק 800 מהם יקבלו דירה, אנחנו נשארים עם 900 משפחות לא מרוצות. מתוך המשפחות האלה, ישנן 150 משפחות עניות (לפי היחס הקודם) + 150 משפחות שהמגורים בניו-יורק לא היו חשובים להן מלכתחילה, + 600 משפחות ממעמד הביניים שפשוט לא קיבלו דירה. אמנם בעקבות פיקוח על המחירים, העניים קיבלו יותר דירות מאשר קודם, אך בנוסף נותרנו עם עוד 600 משפחות לא קורת גג, הרבה יותר מאשר אם השוק היה חופשי! כמו כן, תשימו לב שבתנאי שוק רגילים המשפחות שהייתה להן אלטרנטיבה נוספת מלבד ניו-יורק לא שכרו דירה בניו-יורק, לעומת זאת תחת פיקוח ממשלתי אותן משפחות שכרו דירה בניו-יורק בגלל המחירים הנמוכים, ובכך מנעו מאנשים שהיו חייבים לעבור דווקא לניו-יורק, להתגורר שם.פרופסור סוואל משכנע בצורה מאוד טובה שקביעת תקרת מקסימום על מחירים גוררת פגיעה בכל הצדדים המעורבים. אבל פיקוח המחירים לא מסתכם בזאת. בארצות הברית בזמן המשבר הגדול, הממשלה קבעה רף מינימאלי למחירי החיטה שייצרו החקלאים. לא ניתן היה לקנות חיטה במחיר נמוך יותר מהקבוע בחוק. המטרה המקורית של אותה תוכנית הייתה לסבסד את החקלאים שפשטו את הרגל בזמן המשבר, אך עקב המאבקים הפוליטיים של איגודי החקלאים אותם חוקים נשארו בארצות הברית עוד יובל נוסף. ברוב המאה הקודמת החקלאים האמריקאים, שהתעודדו מהרווח המובטח להם על ידי המדינה, ייצרו עוד ועוד תבואה.

לציבור לא נשארה ברירה אלא לקנות את החיטה במחירים המופקעים. גם פה התערבות הממשלה בשוק החופשי הובילה לניצול לא נכון של משאבים. בתנאי שוק רגילים חלק מהחקלאים היו פושטים את הרגל ועוברים לעיסוקים אחרים, אך במצב הנוכחי התרחשו שני דברים מזיקים לכלכלה:1. אם תקרת מאקסימום למוצר גרמה לעודף ביקוש על פני ההיצע, אז בתקרת מינימום ההיצע גדול יותר מהביקוש. בדוגמא שלנו החקלאים האמריקאים יצרו יותר חיטה מאשר היה בה צורך. למעשה חלק מהחקלאים עשה עבודה מיותרת. בתנאי שוק חופשי אותם חקלאים היו פושטים את הרגל ועוברים לעיסוקים אחרים שהיו מועילים יותר לחברה. אך בשוק מפוקח אנו עדים לבזבוז בכוח אדם וחוסר יעילות.2. הצרכנים נאלצו לקנות תבואה חקלאים במחירים מופקעים, מה שהוריד את רמת החיים של כלל הציבור.לסיכום, פיקוח על מוצרים, לפי תומאס סוואל, הוא מזיק באופן חד-משמעי. גם בארץ רבים כבר מבינים זאת. אפילו אלי ישי בזמנו תמך בהסרת הפיקוח על מחירי הלחם תמורת פיצוי כספי לשכבות החלשות. ואכן המדיניות הנכונה היא סבסוד של הנזקקים, ולא פיקוח על המוצרים שאותם הנזקקים קונים. פיקוח על מחירי הלחם בסופו של דבר נותר בעינו, גם בגלל שהלחץ הציבורי עשה את שלו, וגם בגלל שחברי הכנסת עצמם, שלצערי לא בקיאים בכלכלה, נבהלו מעליית המחירים הפתאומית. בצורה דומה נכשל הניסיון להוריד את הפיקוח על מחירי הגז(בזה אני מאשים את פואד). תומאס סוואל מציע לפוליטיקאים לזכור שלמרות שהורדת הפיקוח גורמת לעלייה מהירה במחירים, בתווך הארוך התחרות מורידה את המחירים חזרה. פיקוח מחירים הוא קומדיית טעויות של ממש. חברי כנסת, הציבור הרחב, בעצם כולם מלבד האנשים היחידים שמבינים בזה, והם הכלכלנים, התערבו באיזון העדין של הכלכלה. על ידי טעויות מביכות הם גרמו לנזק, למרות כל הכוונותיהם הטובות. המסקנה שלי מהעניין הזה הוא להקשיב פחות לאידיאולוגיה ופחות לתחושת הבטן. במקום זה צריך לחקור כמה שיותר דברים לעומק, רק כך אפשר ביום הפקודה לקבל החלטה נבונה. למרות ההיגיון לכאורה בטענה: "מחירי הלחם והירקות בשכונות המצוקה מופקעים ולא הגיוניים, ולכן אם נפקח על המחירים נוכל לעזור לאותם אנשים מסכנים שנאלצים לבזבז את כל כספם על אוכל", הטענה הזאת פשוט לא נכונה. פיקוח על מחירים מפר את האיזון הכלכלי, גורם להקצאת משאבים לא יעילה, ובמקום לעזור לצרכנים, פוגע בהם כבומרנג.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יבגני קופל