אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

למי, למי יש יותר סמכות?


את השורה הזאת, הלקוחה בשינוי קל משירו של יהורם גאון במחזמר "קזבלן", מפזם בימים אלה מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה. סביר להניח שמנקודת מבטו של מזוז התשובה לשאלה היא מובנת מאליה, והיא ברוח הנאמר בשורה הקודמת של אותו הפזמון (שוב בשינוי קל) "כולם יודעים זאת טוב מאוד".

לא מזמן, על מנת להראות מי הוא בעל הבית, מזוז החליט לטרפד מינוי עליו החליטה הממשלה. למה? ככה. נגד האיש לא מתנהלת חקירה (לא אופתע אם בימים הקרובים תופיע ידיעה ש"המשטרה פתחה בחקירה"), אף אחד לא הגיש תלונה נגד האיש (אפילו לא הגוף המתגדר בתואר "התנועה לאיכות השלטון"), עד היום לא נמצא כל דופי בהתנהלותו של המועמד בתפקידו הנוכחי (שוב, גם את זה אפשר ל"תקן" – כל מה שנדרש הוא רמז של מזוז לפרקליטות). אז למה בכל זאת? מסתבר שהאיש כתב מאמר לפני 15 שנה, מאמר שלדעתו של מזוז ניתן לפרש את הדעות המובעות בו כ"גזעניות". לא אכנס כאן לדיון בשאלה איך בדיוק מגדירים את המושג "גזענות", אחרי ככלות הכל גם בפסוק "שפוך חמתך" מההגדה של פסח אפשר לראות "הסתה גזענית". אבל חשוב להדגיש שחוות הדעת הזאת של מזוז, חוות דעת אותה הוא שלף ברגע האחרון מהשרוול, על פיה אותו מאמר הופך את המועמד ל"בלתי ראוי" לכהן בתפקיד החדש, היא דעת יחיד של מזוז בלא שיהיו לה סימוכין כל שהם. אף אחד לא התלונן, אף אחד לא פנה למשטרה או לפרקליטות בבקשה לפתוח בהליכים, אף אחד לא עתר לבג"ץ שיורה ליועץ המשפטי לחקור בנושא. איך שהוא, בין חקירה לחקירה של ראש הממשלה, מזוז מצא זמן לשבת בארכיון, לנבור במסמכים ולאתר את אותו מאמר שספק אם מי שהוא, כולל כותב המאמר, יודע היום מה בדיוק נאמר בו ובאיזה הקשר. כל זה על מנת שיהיה ברור לכל "מאיזה צד הפרה משתינה".

כאשר מזוז העלה את השגותיו על המינוי בישיבת הממשלה, השרים לא ידעו במה מדובר, ומחשש שאולי יש ממש בדבריו של מזוז, המינוי לא יצא אל הפועל. אחד – אפס לטובת היועץ המשפטי.

אבל זה לא היה הסוף, חיים רמון הידוע ב"אהדתו" למזוז, החליט לא לעבור לסדר היום על השערוריה, וירד על היועץ המשפטי בגסות הרוח האופיינית לו. אני רחוק מלהיות אחד מחסידיו של חיים רמון, אבל הפעם הצדק היה עמו לאורך כל הדרך. בעקבות התערבותו של רמון, הוחלט לקיים דיון נוסף, בו למיטב הבנתי מועמדותו של אותו אדם תועלה שנית, כששר המשפטים ממליץ בפני חברי הממשלה להתעלם ממזוז. נכון לרגע זה – תיק"ו.

אני מניח שבמערכת המשפט בימים אלה מצטערים מאוד על ההחלטה להסיר את הקלון שהיה צריך להתלוות להרשעתו של רמון כעבריין מין. ה"טעות" הזאת סללה את דרכו של רמון לשולחן הממשלה, וזה מה שמאפשר לו היום להאכיל מרורים את מזוז. עבריין המין הבא משורות הממשלה כבר לא יזכה ל"קרדיט" כזה.

לפני שאמשיך ברצוני להבהיר שבכוונה לא נקבתי בשמות המועמד והשר המעורב, וכן באיזו מישרה מדובר. הדברים אינם בגדר סוד, וכל מי שבאמת מעוניין בפרטים יוכל למצוא אותם בקלות בעיתונים של השבועיים – שלושה האחרונים. מאחר וכל הסיפור אינו אלא מבוא לנושא העיקרי, לא נראה לי שיש חשיבות לפרטים המזהים כי מדובר בעיקרון בלבד.

טעה מי שחשב שמזוז יעבור בשתיקה על העלבון. לא די ב"חפיפה" שהוא חטף מרמון, בא שר המשפטים שכבר מזמן היה לצנינים בעיניו, וןהסיף "חטא על פשע" בנותנו תמיכה בלתי מסוייגת לרמון. וכך אנו מוצאים בעיתון "ידיעות אחרונות" מהיום (3 בספטמבר, 2008), ידיעה הנושאת את הכותרת הבאה "מזוז: לממשלה יש סממנים של ממשלת מעבר".

מה בדיוק מזוז רוצה לאמר? מה זו בדיוק ממשלה עם "סממנים של ממשלת מעבר"? הרי כל עוד ראש הממשלה לא התפטר, או פוטר בעיקבות הצבעת אי אמון של הכנסת, הממשלה ממשיכה לכהן כממשלה לכל דבר עם כל המשתמע מכך. העובדה שראש הממשלה אמר שבכוונתו להתפטר, ו/או העובדה שראש הממשלה אולי גם באמת מתכוון לממש את כוונתו זו, אינן רלוונטיות. כל עוד הצעד הזה [ההתפטרות] לא בוצע בפועל. לא חל כל שינוי במעמדה של הממשלה. הצהרת כוונות במקומה מונח, אבל כמו כל חוזה בעל פה, ערכה הוא בדיוק כמו ערכו של הניר עליו היא כתובה. זה מחזיר אותי לפיכך לשאלה מה זה "סממנים"? אינני עורך דין ואין לי השכלה משפטית, אבל קשה לי להאמין שמושג כזה מופיע בספר החוקים, ועוד בהקשר בו השתמש מזוז. אשמח אם מי שהוא יועיל לתקן אותי במקרה שאני טועה בנקודה הזאת.

על מנת לרדת לסוף דעתו של מזוז אני פונה לנוסח המלא של דבריו כפי שצוטטו ב"ידיעות אחרונות":

"לאור הצהרתו של ראש הממשלה על כוונתו להתפטר לאחר בחירת יו"ר חדש למפלגת קדימה הממשלה הנוכחית צפויה להפוך בקרוב לממשלת מעבר. מצב חריג וייחודי זה מחייב כבר בשלב זה גישה זהירה בהפעלת סמכויות הממשלה והשרים בתקופה זו, שכן יש במצב זה סממנים משותפים מסוימים למצב של ממשלת מעבר".

אינני מתבייש להודות שבכל מה שקשור ל"סממנים" לא החכמתי הרבה ועדיין אינני מצליח להבין מה בדיוק מזוז רצה לאמר. הישועה באה ממשפט אחר בציטוט, משפט בו מזוז קובע שהמצב מחייב "גישה זהירה בהפעלת סמכויות הממשלה והשרים בתקופה זו". עכשיו תפסתי. גישה זהירה בהפעלת סמכויות הממשלה ויותר מכך סמכויות השרים – זה פתר לי את כל הבעיות. לא קשה לנחש לאיזה שרים (או לאיזה שר למען הדיוק), ולאלו סמכויות כוונו דבריו של מזוז.

על שולחן הכנסת מונחות מספר יוזמות חקיקה של דניאל פרידמן, שר המשפטים. אלו יוזמות שהמערכת המשפטית איננה מתלהבת מהן (זה בלשון המעטה). בראש ובראשונה ישנה שם הצעת חוק שנועדה להגדיר בצורה ברורה את מעמדו ואת תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה. לגבי דידו של מזוז חוק כזה הוא מיותר לחלוטין מאחר ואין כל סיבה לשנות את המצב הקיים, מצב בו היועץ המשפטי הוא הקובע מה מעמדו ומה תפקידיו. אם וכאשר מתעורר הצורך הבג"ץ, שרוחו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, ממשיכה לשרות בו, נותן גיבוי. אז לשם מה צריך חוק חדש? ולמה להטריד את הכנסת? ובכלל מי הוא הפרידמן הזה שחושב שבזכות מעמדו כשר יש לו הסמכות לשנות סדרי בראשית ולאמר לפקידים הכפופים לו מה עליהם לעשות? שר הולך ושר בא, והפקידים ממשיכים לשבת, ו"כולם יודעים כאן טוב מאוד, למי, למי יש יותר סמכות".

לסיום כדאי להזכיר שלקראת סוף שנת 2000, אהוד ברק הגיש את התפטרותו לנשיא המדינה וממשלתו כיהנה כממשלת מעבר במלוא המובן החוקי של המילה, ולא כממשלה בעלת "סממנים" של ממשלת מעבר. אהוד ברק ניהל באותה תקופה מדיניות חסרת אחריות, שבהעדר מונח יותר מוצלח, אפשר להגדירה כ"מדיניות של אדמה חרוכה", על מנת להבטיח את כשלונו של מי שיחליף אותו. המערכת המשפטית, כולל היועץ המשפטי באותה תקופה, עברה על כך לסדר היום, ואף אחד לא מצא לנכון לאמר מה שהוא על "גישה זהירה בהפעלת סמכויות הממשלה והשרים". זה בעצם לא צריך להפליא, כי מאחר ולא נשקפה כל סכנה למעמד זכויות היתר של אוכפי החוק ממדיניותו של אהוד ברק, זה לא הטריד אותם במיוחד.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר