אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

וזה דבר הנקבה


" ... הנקבה. וזה. היה. דבר. הנקבה. בעוד. [מנפם. החצבים. את.]הגרזן. אש. אל. רעו. ובעוד. שלש. אמת. להנק[ב. נשמ]ע. קל. אש. קרא. אל רעו. כי. הית. זדה. בצר. מימן. ומ[שמ]אל. ובים. הנקבה. הכו. החצבם. אש. לקרת. רעו. גרזן. על. [ג]רזן. וילכו[.]...." (כתובת השילוח).

בהחלט אין לי כוונה לעסוק כאן ועכשיו בארכאולוגיה אלא ב...בזמן האחרון, לא בדיוק בימים האחרונים , כי אם בשנה – שנתיים האחרונות, אני אוהב לשאול, שאלה מביכה, את כל מי שנכנס איתי לשיחה בנושא: " מה יש לחייל המצרי בין הרגליים ?" כבר שאלתי כמה עשרות אנשים ונשים את השאלה הזו. היו שקיבלו את השאלה ברוח טובה. היו שקיבלו את השאלה בדחייה (במיוחד נשים). היו כאלה שלא הבינו מה השאלה והיו כאלה שהבינו אותה כפי שהתאימה להלך מחשבותיהם. העיתונות אהבה לספק לנו גם אינפורמציה על העומק, על האורך, גם על העומק, אבל זה לא תמיד היה רלוונטי. גבירותי ורבותי, נא להוריד את החיוך מעל השפתיים! רק אדם אחד. אדם שמקצועו הוא ארכיאולוגיה, ענה לי מיד תשובה ברורה וחד משמעית: " מנהרה!"לא! זה לא מה שאתם חושבים! זה לא ארכיאולוגיה וזה לא בדיחה גסה. זו מציאות מדינית/פוליטית. זו המציאות שנוצרה ושקיימת בגבול ישראל/מצרים לאורך רצועת עזה, כפי שהוסכם בהסכם השלום עם מצרים לפני ואחרי ההתנתקות.זה לא יפה לומר במפורש מה היא איכותו של החייל המצרי. פעם ידענו לומר כי רמתו היא כל כך נמוכה שלעולם לא תהיה לנו בעיה להביס אותו בכל מלחמה ובכל תנאי. (אומרים כי דדו ז"ל, כשהיה רמטכ"ל, או אולי לפני כן, היה אומר כי כל עוד החייל המצרי יעשה את צרכיו בישיבה, לא תהיה לנו בעיה לנצח את הצבא המצרי.)במלחמת יום כיפור למדנו, בדרך קשה מאוד, ותסלחו לי על סגנון דברי, כי גם אם החייל המצרי משתין בישיבה, הוא יכול גם להשתין עלינו. למען האמת ההיסטורית, ותהיה מרה ככול שתהיה, מאז קום המדינה החייל המצרי משתין עלינו, הבעיה העיקרית היא שלא למדנו להבחין בין גשם לשתן.כבר כתבתי על כך יותר מפעם אחת. אם כאשר הייתי נער צעיר עוד לא ראיתי את המציאות בערבה ובנגב כפועל יוצא של הפעילות של הצבא והחייל המצרי, הרי שאעם גיוסי לצה"ל, בו הוצבנו זמן לא רב אחרי שסיימנו את בסיס הטירונות, בבארותיים שעל גבול ישראל מצרים בסיני, למדנו לדעת באיזה קלות החייל המצרי מהתל בנו.

למדנו לדעת שיש גבול מדיני בין ישראל למצריים, אלא שגם אנחנו וגם הצבא המצרי לא התייחסנו אליו בכבוד רב.גם לאחר הניצחון הישראלי במלחמת סיני, שהסתיים בנסיגה מבישה של צה"ל מכל השטח שנתפס, עוד לפני שיבשה הזיעה ולפני שיבש הדם שנשפך, חזר הצבא המצרי להרטיב, באותה הדרך, את ראשינו. אך אנחנו שכנענו את עצמנו בהצלחה רבה, כי שוב יורד הגשם על ראשינו. זה היה בעיקרו צבא ללא מדים. ה"פדאיון" המשיכו לחצות את הגבול לחבל ולהרוג; וצה"ל, על אף שנסוג, חזר לחצות את הגבול, לפוצץ ולהרוג.לאחר הניצחון המדהים של מלחמת ששת הימים היינו בטוחים כי זהו זה. שוב לא יהיה צורך במלחמה, לפחות לא עם מצריים. ראשינו היו מעל לעננים, אך בכל זאת המשיך לרדת עלינו "גשם". אני יודע כי גם במדבר יורד לפעמים גשם ותופעה של שבר ענן שבה יורד הגשם כמבול, וגורם גם לשטפונות עזים, קורית לפעמים, אבל גשם יום יום ועוד מעל לעננים?!שוב חלפו להן השנים בשובה ונחת. הישראלים, כדרכם הציפו את סיני ובעיקר את החופים הנהדרים שבין אילת ושארם-א-שייך. בכל השנים האלה שרץ חצי האי סיני במחבלים למיניהם מחד ובאנשי ה"מוחבאראת" מאידך. לעולם לא נדע מי "שמר" על מי ומי עודד את מי. זה לא הפריע במיוחד לישראלים, אפילו את הפיגוע הנורא בראס-בורקה הם לא זכרו יותר מכמה ימים. גם אם ירד "גשם" על ראשינו, הרי שחום המדבר מיהר לייבש אותו ובו-זמנית גם את מוחם של המטיילים הישראלים בפועל ובכוח.כאמור, מלחמת יום כיפור לימדה אותנו משהו על יכולותיו של החייל המצרי. "משתין! משתין! אנחנו עוד נראה לו מאיפה משתין הדג!". שנים על שנים אנחנו החזקנו אותם בגרון וכל אותו הזמן החזיקו הם אותנו בב- - - .(מה שנקרא בלשון מדעית "אשכים", אבל כמה אנשים כבר יודעים מה זה?).

בקיצור: מה שהיה, זה מה שהיה. וכנראה זה גם מה שיהיה. כך חשבנו?! אז מסתבר שטעינו, טעינו בגדול! היו מי שזכרו את עקרונות הציונות שהביאו להקמת המדינה ולעיצוב גבולותיה: ה-ת-י-ש-ב-ו-ת ! וכבר נאמר כי "כל מקום בו תדרוך כף רגלנו, לנו יהיה". נאמר, אז מה אם נאמר? בהיסטוריה הארוכה שלנו נאמרו המון דברים. אבל חלק גדול ממה שנאמר, גם נשכח. מכל מקום, באיזור שנראה היה כי ישראל תמשיך ולהחזיק בו הוקמו ישובים רבים. ואם הדבר לא הצליח בעבר ב"פיתחת רפיח" ולא ב"חבל ימית". הרי שהפעם, הוא יצליח ב"גוש קטיף".גוש קטיף זה לא בסיני ולא במצרים. רצועת עזה היא בעיקרה מחנה פליטים אחד גדול. יושביה אינם מצרים.'מצרים זה משהו אחר' חשבנו. 'איתם הרי כבר חתמנו על הסכמים כאלה ואחרים. גם אם ההסכמים לא כובדו ולא נשמרו, לא נורא, תמיד נוכל לחתום עוד פעם ועוד פעם, על הסכם ועוד הסכם. וגורל הפליטים?! נחיה ונראה, אלוהים והזמן הם כוחות גדולים, בכוחות אלה נפתור איך שהוא את הבעיה'.הסתבר כי בנוסף להיותם של הפליטים קורבן של עצמם ובעיקר של אחיהם הערבים בכל ארצות ערב והאיסלם (ואני מדגיש, כי לדעתי, ישראל אינה אשמה בגורל הפליטים והסברתי את דעתי זו במקומות אחרים) הם גם עקשנים לא קטנים (הרי הם ואנחנו מאותה המשפחה) וארצות ערב והאיסלם, גם הן איבדו את מעט הגמישות שחשבנו שיש להן. נו, בינתיים החיים נמשכים. ישראל בנתה ישובים על פני השטח, בעיקר ב"גוש קטיף" אך גם במקומות אחרים ברצועת עזה, בעוד העזתים חפרו מתחת לפני השטח. הישראלים "שלטו" על פני השטח, והערבים "שלטו" מתחת לפני השטח. (בדומה להצעתו "רבת החוכמה ושאר הרוח" של הנשיא קלינטון-- רק להיפך,שהציע לפתור את בעית הר הבית בירושלים.

לפי הצעתו יהיה שטח פני הר הבית בשליטה וריבונות ערבית (פלשתינית), בעוד שחלקו התת - קרקעי של ההר יהיה בשליטה ישראלית. נו טוב!)כאן נחזור לנושא המקורי של הכתבה:בהסכם המקורי עם מצרים הוסכם כי על 14 הקילומטרים של מה שנקרא "ציר פילדלפי" ישמרו 750 אנשי בטחון מצריים, מצוידים ב-30 שריוניות, 4 הליקופטרים ו-2 ספינות ליד החוף. אני לא אחזור למענכם על החישוב כמה חיילים מצויידים בכמה שריוניות ובכמה הליקופטרים היו צריכים להיות מוצבים על כל קילומטר של גבול. ישנה טענה כי הגבול הוא קצר מ-14 ק"מ. ידוע שבמשך הזמן דרשו המצרים להכפיל את מספר החיילים הדרושים להם לשמירה על הפחות מה-14 הק"מ. בפועל ישנה טענה כי הם יותר מאשר הכפילו את מספר החיילים וכיום מוצבים לאורך הגבול כ-2000 חיילים.לפני יום פרסם בעיתון הארץ הכתב אבי יששכרוב כתבה על המנהרות ובה, לפי פרסומי החמאס, ישנן כ-200 מנהרות. בחישוב פשוט שכל אחד, אפילו חייל מצרי, יכול לעשות, צריך כל מי שמתחיל לחפור מנהרה להיזהר שלא לפגוע ברגליהם של החיילים המצרים המוצבים לאורך הגבול. מכיוון שאני מניח שלאורך הגבול ישנם גם כמה מקומות שאי אפשר לחפור בהם, הרי שבהגזמה הומוריסטית קלה הרשיתי לעצמי לכתוב כי המקום היחיד הבטוח לחפור בו מנהרה, הוא בין הרגליים של החיילים.קבלו את הדברים ברוח טובה, אבל ברצינות חמורה עד מוות. אין לי כוונה להזהיר כאן את החופרים, כי אני מניח שהם יודעים שכל מנהרה נוספת מוסיפה לסכנת התמוטטות שהם עלולים לשלם עליה בחייהם. אני לא מזכיר כלל את הקטסטרופה האקולוגית הכרוכה בכך, כי אני בטוח שזה בכלל לא מעניין את אף אחד מהם.מדבר אחד אני רוצה מאוד להזהיר אותם: אל תנסו כולכם בו זמנית, כל עוד אתם נמצאים בתוך המנהרות, להשתין על ישראל.נ. ב. לאחרונה התוודעתי ל"חדשות בן עזר"מכתב עיתי לכל חינם מאת סופר נידח"כל הוצאה של ה"עיתון" הזה (פעמיים בשבוע) מאת אהוד בן עזר מסתיימת בברכה: (מסכת ברכות כד')"ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה: "אשר יצר"ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים, גלוי וידוע לפני כיסא כבודך שאם ייסתם אחד מהם או אם ייפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת, ברוך אתה יי רופא כל בשר ומפליא לעשות".הדברים מצאו חן בעייניי ויש להם גם זיקה כל שהיא לכתבה. לכן הבאתי אותם כאן.

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אהרון חבר

.