אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לעג כמענה ללוחמה פסיכולוגית


הישראלים חשופים באופן אינטנסיבי ללוחמה פסיכולוגית מצד ארגוני טרור ולא נראה כי יש פתרון לכך באופק. חקיקה לא תוכל להסדיר את הדילמות שמציב הטרור בפני התקשורת המערבית וגם לא נראה כי המכונה הפוליטית הישראלית תוכל להכתיב פתרון לגופי התקשורת.

לפני ימים אחדים קרא איימן אל-זוואהירי, סגנו של אוסמה בן לאדן בארגון אל-קאעידה, לתקוף יעדים ישראליים ואמריקאיים, כנקמה על "התוקפנות הישראלית" ברצועת עזה. בקלטת שמע שפורסמה באתר אינטרנט שמזוהה עם הארגון, אמר אל-זוואהירי: " מוסלמים, זה היום שלנו. הכו באינטרסים של היהודים והאמריקאים ושל כל אלה שפועלים בתוקפנות נגד המוסלמים". כמה ימים קודם הופץ איום אישי כלפי האפיפיור.איומים אלה או הנאום הנקרופילי של נסראללה, על חלקי גופות של חיילי צה"ל מעלים שוב ושוב את השאלה האם ראוי לשדר את הדברים והאם ראוי להעניק לנסראללה זמן אוויר בשידור חי? לפני ימים אחדים אוסאמה בן לאדן מנהיג אל-קאעידה, בקלטת שמע חדשה שהפיץ באחד מאתרי האינטרנט של ארגון הטרור שבראשו הוא עומד, איים " אנחנו מתכוונים לשחרר את פלסטין, את כל פלסטין - מהירדן עד הים". אני רוצה להבטיח לעמנו בפלסטין שנרחיב את הג'יהאד שם". איומים אלה העלו שוב לפני השטח את הדילמות הערכיות שמציב הטרור בפני כלי התקשורת המערביים.

התקשורת המערבית מצויה בדילמה, מצד אחד, אין לה עניין לקדם ערכים טוטאליטריים, או לשמש פלטפורמה ללוחמה הפסיכולוגית המנוהלת על ידי ארגוני הטרור נגד תושבי העולם החופשי, מצד שני בחירה בהסדרים שימנעו זרימת מידע מסוג זה, יש בה כדי לכבול את חופש הביטוי. בניגוד לדילמה המוסרית הניצבת בפני גופי תקשורת מערביים רוב תחנות הטלביזיה הערביות משמשות דרך שגרה, פלטפורמה לשידור תעמולה ולוחמה פסיכולוגית של ארגוני טרור נגד "הצלבנים והציונים" ובעצם נגד כל מדינה מערבית שמגלה ביטויי התנגדות או ביקורת נגד האסלאם האפוקליפטי. לא מזמן שידרה תחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה קריאה של מנהיג ארגון אל-קאעידה, אוסאמה בן-לאדן למדינות אירופה להפסיק לסייע לארצות הברית במלחמתה באפגניסטאן. תחנת הטלוויזיה שידרה שני קטעי קול קצרים, בני מספר שניות כל אחד, בהם בן-לאדן תיאר את אמריקה כמעצמה דועכת. "הגאות האמריקנית דועכת, אז כדאי לכם ללחוץ על מנהיגיכם לשנות את המדיניות שלהם", אמר לאזרחי אירופה וקרא להם לשדל את ממשלותיהם להוציא את החיילים מאפגניסטאן. בחינה ממושכת של הדרך שבה ארגוני טרור מתבטאים, ומגיבים על אירועים, מצביעה על כך שהם לא מחמיצים שום הזדמנות, לייחס לעצמם ניצחונות, אפילו במצבי התבוסה המשפילים ביותר. המילים: תבוסה, השפלה, דעיכה, כניעה מיוחסות על ידי ארגוני טרור באופן חוזר ונשנה לאויב, ואילו לעצמם הם קושרים בכל הזדמנות מלים כגון: ניצחון, אומץ, גבורה ותהילה. בעקבות הודעת ראש עיריית שדרות מר אלי מויאל על התפטרותו מתפקידו, התרברב דובר ועדות ההתנגדות העממית בעזה, מוחמד עבד אל-עאל, ביום רביעי 12 בדצמבר 2007 כי התפטרות ראש עיריית שדרות מהווה ניצחון פלסטיני. "זהו ניצחון מוראלי ופוליטי, שמתווסף להשפלה בשטח שאנו מנחילים לצבא הציוני".חמישה ימים לאחר הודעת דובר ועדות ההתנגדות העממית בעזה בנוגע להתפטרות מר אלי מויאל, נעשה שימוש באותה טקטיקה פסיכולוגית בזירה העיראקית.

סגנו של אוסאמה בן-לאדן, איימן אל זוואהירי, הפיץ ב- 17 בדצמבר, קלטת ברשת האינטרנט שבה התגאה שהנסיגה הבריטית מחבל בצרה היא תוצאה ישירה של הלוחמה של אל קאעידה במדינה. הוא הצהיר שהאמריקנים ייכנעו ללחץ הטרור האסלאמי בקרוב, בדיוק כמו שקרה לבריטים.ביטוי ויזואלי למצב המגוחך הזה, היתה כרזת ענק שנתלתה ברובע דאחיה בביירות שנהרס כליל על ידי חיל האוויר הישראלי, שעליה נכתב " ניצחון אלוהי" על רקע שטחי בינוי נרחבים חרבים, כמו לאחר רעידת אדמה. זו הייתה, ככל הנראה התמונה המגוחכת ביותר שנצפתה בטלביזיה מאז המצאתה.התבטאויות בינאריות אלו תכליתן לבנות נרטיב של ניצחון, להפיח רוח עזוז בלב תומכיהם ולתחזק את האמונה בישימות המטרה ובצדקת הדרך שיובילו אותם ביום מן הימים לניצחון ומנגד להוריד את הביטחון העצמי והמוראל בקרב הכוחות הלוחמים, בקרב העורף האזרחי ובקרב דרג מקבלי ההחלטות במערב. הצורך לייחס לעצמם ניצחונות, מלמד עד כמה ארגוני טרור תלויים מבחינה פסיכולוגית בשקרים הקטנים, בהונאה עצמית ובדברי העידוד שהם מעתירים על עצמם ועד כמה התעמולה הבינארית הזו חשובה בעיניהם לשבירת רוחו של האויב - כלומר לשבירת רוחנו ועד כמה דברי הרהב והשבח העצמי חשובים לתפיסתם להמשך עמידתם במלחמת ההתשה הממושכת שהם מנהלים נגדנו. בין יתר המידע החדשותי הזורם דרך כלי התקשורת המערביים, יש גם מידע שתכליתו לאיים, לזעזע, להפחיד, ולזרוע פאניקה בקרב צרכני התקשורת שלהם, יחד עם זאת נראה שבמערב טרם התגבשה הלכה ברורה בנושא כיצד להתגונן מפני תכניה של לוחמה זו. המודעות לנושא זה קבלה ביטוי בדרך שבה סיקרו גופי תקשורת אמריקאיים את אסון מגדלי התאומים בניו יורק. אלה חסכו מהצופים תמונות זוועה של גוויות מרוטשות ושרופות, כדי לא לשחק לידיו של האסלאם האפוקליפטי. בישראל, בערוץ הראשון נמנעים לאחרונה מלהעלות לאוויר בשידור חי את נאומיו התקופתיים של נסרללא לציבור הישראלי, בעוד שבערוצים המסחריים משדרים אותו. הערוץ השני מתייחס אל הנאומים כמטריה חדשותית לכל דבר ועניין ומתעלם מההשלכות הרגשיות שיכולות להיות לשידורים אלה על הציבור הישראלי.

הישראלים חשופים באופן אינטנסיבי ללוחמה פסיכולוגית מצד ארגוני טרור ולא נראה כי יש פתרון לכך באופק. חקיקה לא תוכל להסדיר את הדילמות שמציב הטרור בפני התקשורת המערבית וגם לא נראה כי המכונה הפוליטית הישראלית תוכל להכתיב פתרון לגופי התקשורת. פרסום אזהרות לצד איומים בעלי אופי טרוריסטי בנוסח: "ייתכן והדברים הבאים נועדו להשפיע על תודעתכם כחלק מלוחמה פסיכולוגית. אנא התייחסו אליהם בהתאם" ממש כמו האזהרות המודפסות על חפיסות הסיגריות המזהירות מפני נזקי עישון - לא בטוח שיוכל להועיל. התקשורת לא תסכים לאמץ פתרון שיש בו משום התערבות חיצונית או מראית עין של תכתיב, בפועל במצב הנוכחי, האיומים ונבואות החורבן מוספים לזרום במדיה בחופשיות. ככל שגופי תקשורת במערב ידברו בפתיחות על הדילמות האתיות שעידן הטרור מציב בפני אזרחי העולם החופשי והתרבות המערבית, ועל נזקי הלוחמה הפסיכולוגית המנוהלת על ידי ארגוני הטרור, כך האפקטיביות של לוחמה זו תקטן. אנו היהודים, ואנשי המערב האמונים על התרבות היודו-נוצרית, המהווים נמענים ראשיים ל"יצירות" האודיו ויזואליות הללו, בעיקרו של דבר ניצבים בפני חוסר יכולת לתפוס איך אדם שפוי לכאורה, יושב ברצינות תהומית מול מצלמה ומאיים בהשמדה המונית על בני מינו, ועוד - לא יאמן - בשם האל. מול יחסי האימה שהטוטליטריזם האסלאמי מבקש לכונן עמנו - אנו יכולים להציע לו בתמורה לעג. באין פתרון מערכתי, כברירת מחדל הומור ולעג יכולים להיות פתרון לא רע. ניתן "לנעוץ מחט בבלון" של נבואות החורבן, המושמעות חדשות לבקרים על ידי בן לאדן, אחמיניג'אד נסרללא ודומיהם, על ידי הוספת הערות סרקסטיות, ציניות, סטיריות או קומיות במהלך השידורים הישירים, במטרה להפיג את האימה שתכליתם להטיל, ולהציב בזמן אמת, מחיצה שקופה של מודעות אינטלקטואלית וניכור רגשי בין המסר למקבל המסר, בין המאיים למאוים, בין הצופה לנצפה. הגחכת הסיטואציה, על ידי לעג לדרך שבה המאיים מדבר למשל, לדרך שבה הפיגורות לבושות, לדרך שבה הדמויות במקרים רבים, מסוות את הפנים על ידי משקפי שמש, פאות ראש, כאפיות, התבדחות על חוסר הטעם המשווע של האנשים הללו בעיצוב התפאורה, בבחירת הצבעים וכד', יוכלו להפוך את קלטות האיומים ונבואות החורבן של בן לאדן, נסראללא, אחמיניג'אד, משעאל ושלוחיהם- לפיסת מציאות מופרכת שמכילה בו זמנית: בדיה, שמאלץ, חוסר טעם משווע, חוסר הגיון, חולי, משיחיות, הגזמה פראית, אכזריות, מפלצתיות, אימה, טירוף וגועל. כפי שנוהגים הבריטים לומר, גם לבדיחה המצחיקה ביותר אין סיכוי "לעבוד", באמצע הלוויה. בסופו של דבר, ההקשר הוא העיקר. הֶקְשֵׁר שהופך את הטרוריסט למוקיון או לרבע מוקיון - גם אם איומיו של זה, יינשאו בפאתוס, בזעם מבעית ובמבטים מזרי אימה, קשה להאמין שהמסר שבדבריו יצליח "לעבוד".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת סלבדור סולטו