אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

פורנוגרפיה היא התיאוריה – אונס הוא הפרקטיקה


קו ישר נמתח בין הגלישה החופשית באתרי פורנו לעלייה בתופעות של אלימות מינית. הגלישה באתרים פורנוגרפיים מגבירה את הנטייה לאונס ומצמצמת את העכבות המצפוניות בחברה למניעת מעשים מגונים. מכאן יש לברך על הצעת החוק המציבה שומר סף טכנולוגי בגישתם החופשית של ילדים ונוער לתכנים פוגעניים
דיוויד אמסדן צדק באבחנה ש"הפורנוגרפיה הפכה לטפט של חיינו". התעשייה הפורנוגרפית עברה נורמליזציה עצומה בכך שהתנפחה ושגשגה עם האינטרנט ונכנסה עמוק לתוך החיים הפרטיים בצורה נגישה וזמינה ללא הגבלה. כיום אפשר להשיג פורנוגרפיה בלחיצה על עכבר, והיא נכנסת דרך האינטרנט לכל בית שיש בו מחשב. אנו חיים בעולם שבו קשה שלא להיחשף אליה. השימוש בחומרים פורנוגרפיים נמצא כיום בכל מקום, ומצביע על מגמה כללית שתרבותנו ספוגה בה. גבולות הצניעות הולכים ומתרחקים עם הזמן, והפורנוגרפיה משתלטת על כל תחום ועניין.

הרף של כמות הגלישות באתרים אלה הוא הגבוה ביותר באינטרנט, המאשש את קביעתו של סאקיני במחזה "בית התה של ירח אוגוסט" שכתב ב-1953 ג´ון פטריק, כי "פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה". הפורנוגרפיה אמנם אוניברסלית, אך קיימות לגביה מוסכמות חברתיות, שהן עניין יחסי לפי מנהג המקום, רוח הזמן, האירוע והקונטקסט.

אגדה מופרכת

רבים מרגישים תסכול מהעובדה שזהו הדבר היחיד שמייצג את מיניות האדם. לפורנו יש מונופול על ייצוג המיניות. תעשיית הקולנוע של הוליווד, למשל, מחנכת ומסדירה את החיזור יותר מהמיניות עצמה. המחקרים מצביעים בבירור שבניגוד לפורנוגרפיה, פרסומות וסרטים הוליוודיים לרוב אינם גורמים לאונס. בשונה מהם אתרי וסרטי הפורנו, שלא רק חושף את מנעמי תענוגות הגוף, אלא גם מייצר אפשרות לחוות מין בלי ליטול עול והשקעה באינטימיות הדדית, ובלי הסדרים של יחסי זוגיות נורמליים.

המין משמש בפורנוגרפיה כאווירה מרוּקנת מתשוקת אמת, תירוץ להתפרקות עולצת שאווירה של דקדנס שורה עליה. גם סיפוק עצמי מהפורנוגרפיה אינו אפשרי, כפי שיצרני התעשייה יודעים. "אנשים תמיד חוזרים אלינו", העיד מנהל אתר פורנו ישראלי בראיון לעיתונות. והם חוזרים לא רק בגלל שהם מסוקרנים כל הזמן מהחומרים החדשים, אלא בעיקר מהאפיון התלמודי ש"איבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו – שבע, משביעו – רעב" (סוכה נב, ע"ב). כך שחומרים אלה הם בעיקרם חומרים מכזיבים, שבכל פעם שבים ומבטיחים את שאינם יכולים לקיים: את אותה תאוות בשרים מדומה, הנכבשת כבערה ממארת של חדוות גופים אבודה מראש שהיתה לאגדה מופרכת.

הפורנוגרפיה גם מעלה את ההסתברות לאלימות נגד נשים, ובייחוד את ההסתברות לאונס; הן משום הנטייה לחקות את ההתנהגות הנצפית, הכוללת לרוב אכזריות כלפי נשים, והן משום שהיא מציגה נשים כמי שלהוטות להיאנס או כמביעות הסכמה ואף עונג מול ניסיונות לאנוס אותן. מכאן שקו ישר נמתח בין הגלישה החופשית באתרי פורנו לעלייה בתופעות אונס והטרדות מיניות. הגלישה באתרים פורנוגרפיים מגבירה את הנטייה לאונס ומצמצמת את העכבות המצפוניות בחברה המונעות מעשים מגונים. מכאן צמחה הסיסמא: "פורנוגרפיה היא התיאוריה, ואונס הוא הפרקטיקה".

הפורנוגרפיה מציגה את האישה כפרוצה לפי טבעה, שחיי המין שלה כפופים לשירות גברים, כמי ששואבת עונג מריצוי גברים, כמי שראויה לאונס, קשירה ועינויים, וכמי שעיקר עולמה סובב סביב תשוקה בלתי נשלטת לגברים ותשוקה לספק גברים. הפורנוגרפיה משקרת לגבי מיניות האישה, ואף לגבי אנושיותה, אישיותה וכבודה העצמי, תוך העמדתה באור מגוחך ומבזה. הפורנוגרפיה מלבה יצרים מיניים, שבאים לידי פורקן בעבירות מין.

לצד ליבוי היצר, הייצוגים הפורנוגרפיים תורמים גם לעיצוב התודעה של הצופה, הלומד לראות באישה חפץ זמין, הנהנה מאלימות מינית. הממצאים מראים שפורנוגרפיה המשולבת באלימות מובילה לנטייה מוגברת לאלימות נגד נשים ולתוקפנות מינית. מחקרים שונים הוכיחו קשר בין חשיפה ממושכת לפורנוגרפיה אלימה לבין אימוץ עמדות בעייתיות ביחס לנשים, כמו: סובלנות לאלימות כלפי נשים ושלילת עונשים קשים לאנסים. מחקר נוסף הראה שחשיפה של נשים לפורנוגרפיה, במיוחד בגיל צעיר, עלולה להגביר את הנטייה שלהן להפנמת מסרים חברתיים לגבי הנאותות של אלימות מינית והפנמת הציפיות המעוותות מהן של הגברים שעימם יבואו במגע מיני.

היחס בין פורנוגרפיה לאלימות מינית

הקשר בין פורנוגרפיה לאונס מתברר מעדויות של נשים שנאנסו בהשראתה. מחקרי מעבדה שבדקו כיצד גברים מושפעים מהקרנת סרטי פורנו וממחקרים קורלטיביים, מצביעים שככל שעולה כמות הפורנו כך מסתמנת עלייה במקרי האונס. תמר ברז נאנסה ונרצחה באכזריות על גג חנות "ביתילי" ברמת-גן לפני מספר שנים. כשנשאל הרוצח, יגאל אקסלרוד, מדוע עשה את המעשה, השיב: "רציתי לעשות לה את מה שראיתי בסרטים כחולים".

המחקרים מצביעים על קשר סיבתי בין שימוש תכוף בפורנוגרפיה לבין אונס ואלימות מינית בכלל. ניתוח-על של 16 ניסויים שערכו חוקרים שונים, ושהקיפו 2,248 נבדקים, מראה שלאחר צפייה בפורנוגרפיה התחזקו העמדות התומכות באלימות מינית של הגברים הנבדקים, ועלתה גם רמת האלימות המינית שלהם. הקשרים בין פורנוגרפיה לאלימות מינית נמצאו חזקים במיוחד אצל גברים אלימים. גברים אלה, בשונה מגברים שאינם אלימים, נוטים לפרש את החומר הפורנוגרפי באופן המעודד אותם למעשי אונס.

ממחקר שערכה דיאנה ראסל עולה שחלה עלייה דרמטית בשיעור מקרי האונס בארה"ב בעשורים האחרונים, שבהם חל גם שגשוג של החומרים הפורנוגרפיים. במחקרים קורלטיביים שערכה שר הייט על מיניות הגבר, מדווח ש-67% מהגברים שהודו כי רצו לאנוס אישה צפו באתרי פורנו, לעומת 19% בלבד בקרב אלה שאמרו שלא רצו מעולם לאנוס אישה. אדוארד דונרסטיין, מהחוקרים החשובים של הפורנוגרפיה, גורס ש"היחס בין פורנוגרפיה לבין אלימות מינית כלפי נשים חזק יותר מאשר היחס בין עישון לבין סרטן ריאות". דונרסטיין גם מצא שאם נחשוף גבר במשך שישה שבועות לפורנוגרפיה קשה, יחול אצלו שינוי בגישתו לנשים; הוא יהפוך לנוקשה יותר, ויראה באונס דבר חמור פחות.

הפורנוגרפיה הנצרכת בימינו מייצגת מציאות מעוותת של המיניות, ועשויה לגרום בתנאים מסוימים לאונס נשים. לטענת ראסל, הפורנוגרפיה יוצרת למעשה חתירה תחת המנגנונים המרסנים את הגברים מביצוע אונס. החתירה מתבצעת בשבע דרכים: (1) הפיכת הנשים לחפץ. (2) יצירת מיתוסים של אונס – הפורנוגרפיה, הגורמת לגברים להאמין שנשים נהנות מביצוע אונס בהן, מביאה לביטול מנגנוני הריסון העצמי. (3) קבלת האלימות הבינאישית – מנגנוני הריסון יחלשו אם הגברים יבינו שאונס הוא התנהגות נורמטיבית. (4) "שוליות" האונס – האונס הופך מעשה מותר ו"לא נורא כל כך". (5) יצירת והנצחת גישה גברית וקשוחה למין. (6) קבלת הדומיננטיות הגברית במערכת יחסים אינטימית. (7) ביטול הרגישות הגברית לאונס. נמצא שהפורנוגרפיה מבטלת בהדרגה את מחסומי הגבר כלפי מעשה האונס. היא הופכת את האישה מיצור אנושי שווה זכויות ובעל רגשות לחפץ בבעלות הגבר, היכול לעשות בה כרצונו.

הוויכוח הציבורי סביב הפורנוגרפיה נסוב לא אחת על הקשרים האפשריים שבין הסדיזם הטבוע בפורנוגרפיה ובין ההתנהגות החקיינית של האדם. בכתיבתה המקיפה על הקשר בין פורנוגרפיה לאונס, ראסל התייחסה גם לפעולתה של פורנוגרפיה שאינה מראה אלימות, אך מכילה חפצון של נשים. אלימות דמיונית היום נמצאת בשפע לכל דורש. משחר ילדותם ואילך עתידים המכורים לטלוויזיה ולאינטרנט, בייחוד במערב, לצְפות באלפי שעות של רצח, תקיפה, אונס והשפלה. האכזריות החזותית התופחת בעיקר באינטרנט, עלולה עתה לצאת מכלל שליטה. וכדברי ג´ורג´ סטיינר, "הדמוקרטיה הליברלית לא רק דואגת לנו, היא גם מעודדת נורמות פורנוגרפיות".

אמת, הפורנוגרפיה צומחת מתוך חברה השקועה בזימה, ואיננה יוצרת את הזימה – תפיסה שאני שואל מישעיהו ליבוביץ´, שעוד ב-1975 הצביע על חולאי החברה הישראלית, המחקה את המערביות: "חברה זו, שנטשה את תכני היהדות... מספק את צרכיה הרוחניים והנפשיים חיקוי עלוב של תכני העולם המערבי – וזאת דווקא בצורה קריקטוריסטית: התבהמות על-ידי בידור וספורט, התבהמות על-ידי זימה ופורנוגרפיה... לפיכך תלך ותימשך בה ההידרדרות האנושית והחברתית עד להתמוטטות והתפוררות".

הזדמנות פז

בהצעת חוק סינון האינטרנט של ח"כ אמנון כהן מש"ס, שעברה בקריאה טרומית ברוב של 46 ח"כים מול 20 מתנגדים, הוצע שהמדינה תציב שומר סף טכנולוגי בכניסה לאינטרנט, שימנע גלישה לא מכוונת לאתרים פורנוגרפיים, כדי למנוע מקטינים להיחשף לתכנים בלתי-הולמים בקלות בלתי-נסבלת.

לא מדובר ב"צנזורה", כפי שמרבית כלי התקשורת בארץ מכנים את הצעת החוק בהטעיה פופוליסטית. אין אף חוק צנזורה בעולם שהמדינה מרשה לאזרחים לעקוף אותו לפי שיקול דעתם. בחוק המוצע, בידינו לבקש מספק האינטרנט לבטל את הסינון בכל שלב.

גם לא מדובר ב"כפייה דתית", כאילו השמרנים הדתיים-החרדים עשו יד אחת מול הליברלים. "החוק הזה מיותר לגמרי", קבע סגן עורך העיתון החרדי "המודיע", יצחק מתתיהו טננבוים, לגבי הצעת החוק בישיבת נשיאות מועצת העיתונות שדנה לגביו ב-9.3.2008. פחות מעשר דקות נדרשו לנשיאות המועצה להתנגד פה-אחד להצעת החוק. ההסכמה הרחבה שהשתררה בישיבת המועצה גרסה כי החוק, כפי שהוא, מיותר ואף מזיק, וכי רצוי להשאיר בידי הציבור את ההחלטה בנוגע לסינון. עו"ד בן-דרור ימיני, הפרשן המשפטי של עיתון "מעריב", היה היחיד מבין חברי המועצה שהביע התנגדות מסוימת לקו הכללי, כשציין כי בכל זאת יש בעיה, שכן לא כל המשפחות שהיו רוצות לסנן את תוכני האינטרנט אכן מנצלות את כלי הסינון המוצע על-ידי הספקיות.

בכמה מדינות מערביות יישמו הצעות חוק דומות. באוסטרליה, בדנמרק, בפינלנד, בנורווגיה, בשוודיה ובמדינות מערביות רבות נוספות סינון האתרים ניתן אוטומטית בידי ספקיות האינטרנט המובילות. על ישראל להצטרף בגאווה לרשימת המדינות המערביות-הליברליות הללו. ואכן, 56% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בארץ תומכים בחוק זה, כפי שעולה מסקר שערך ערוץ הכנסת ומכון המחקר "פאנלס" (גלובס, 28.2.08). התמיכה הגדולה יותר מקרב התומכים באה מכיוונן של הנשים שאחוזם עומד על 71% לעומת 44% גברים. בקרב הציבור השמרני הצעת החוק פופולרית יותר: 70% מהדתיים ו-90% מהחרדים תומכים בחוק, בהשוואה ל-59% מהמסורתיים ו-48% מהחילונים. מטבע הדברים, הורים לילדים תומכים יותר בחוק: 61% לעומת 54% בקרב הנשאלים שאין להם ילדים. הסקר נערך בקרב 594 חברים בפאנל פוליטי של "פאנלס", המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל.

בחוק סינון האתרים יש לישראל הזדמנות פז לעצור את ההידרדרות במדרון החלקלק של הפורנוגרפיה. על שרים וח"כים נכבדים לקחת בחשבון את ההשלכות המזיקות של אתרים פוגעניים למצבה המוסרי ההולך והמידרדר של החברה הישראלית (והמערבית בכלל). עלינו להציב כחברה מחסום בפני האצת הליבוי של סוג היצרים המיניים שמביאים להפקרות מינית בקרב בני הנוער, מבוגרים ואישי ציבור.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורי פז