אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

היגיון שכזה


ארוע בודד?

בחזית הפסקת האש בדרום אין כל חדש. ישראל ממשיכה את ההפסקה והערבים ממשיכים את האש. מה שכן מתחדש כמעט מדי יום זה ההסברים והתירוצים בהם משתמשים לזבל לציבור את השכל על מנת להצדיק את המשך המצב הזה. לפני כמה ימים חזיתי בהופעה "מרשימה" של המשנה לראש הממשלה, חיים רמון, בטלוויזיה (זה היה לפני הפגיעה בבסיס צה"ל ליד זיקים, הפגיעה בה נפגעו למעלה מ 60 חיילים). "הממשלה לא תתן למצב הזה להימשך", הוא הצהיר בפסקנות. כאשר המראיין העיר ש"הממשלה כבר נותנת למצב הזה להימשך כבר שנים", תשובתו של רמון היתה "זה מה שהיה". ללמדך שהממשלה הנוכחית, בה מכהן הגברא רבא רמון, איננה כמו ממשלות קודמות בהן רמון לא כיהן.

הצטרפותו של רמון לממשלה מבטיחה שבהרכב הנוכחי יש לפחות שר אחד שהוא "גבר" ("גבר" עם קבלות - אפילו בית המשפט נתן את אישורו לכך), ועם גבר יעאני לא מתחילים. אצל הגבר רמון קטיושות ו/או קסאמים לא ילכו. הוא כבר "יראה" להם. מסתבר שהמשנה לראש הממשלה שכח לתאם את דבריו עם ראש הממשלה, ובעקבות הפגיעה בבסיס צה"ל ליד זיקים, פגיעה בה נפגעו 60 חיילים, התברר שכוחו של רמון הוא בלשון בלבד. אבל זה לא צריך להפתיע כי, למי שלא זוכר, "תעודת הגבריות" של רמון התבססה כל כולה על הלשון. עמדתו של ראש הממשלה, שהוא הפוסק האחרון בנושאים כאלה, היתה שאל לה לישראל להגיב על הפגיעה בבסיס צה"ל ליד זיקים, פגיעה בה נפגעו 60 חיילים, משום שזה היה "ארוע בודד". ארוע בודד, כך ראש הממשלה, איננו סיבה לתגובה (כך דווח בעיתונות, אבל אני מצטט מהזיכרון, כך שייתכן שאני טועה במילה אחת או שתיים). ראש הממשלה, כשהתבטא כפי שהתבטא, או שלא היה מודע להצהרתו של רמון או שהיה מודע לכך ורק ראה לנכון להזכיר למי שזקוק לתיזכורת שמישנה לראש ממשלה הוא רק מישנה, הוא איננו ראש ממשלה. למעשה המשפט הזה של ראש הממשלה מתאר בצורה תמציתית את העמדה שממשלת ישראל נוקטת מאז שהפלשתינאים, שנותרו אדונים לגורלם ברצועת עזה בעיקבות ההתנתקות, החלו לשגר ליישובי הדרום את "מיטב" התוצרת של תעשיית הקסאמים שהפכה להיות ענף הייצור העיקרי, וכנראה גם היחיד, של כלכלת הרצועה.

הניסוחים המדוייקים בהם השתמשו להצדקת המשך המצב השתנו חדשות לבקרים. פעם זה היה "ישראל לא תפר את הרגיעה בגלל הפרות של הפסקת האש ע"י הערבים", ופעם אחרת זה היה "טילים נפלו על שדרות גם לפני ההתנתקות, התושבים כבר התרגלו" (המלים האחרונות אף פעם לא נאמרו במפורש, אבל זה בדיוק מה שהשתמע מדבריו של הדובר התורן). הגדיל לעשות מכולם שמעון פרס שבתקופה שהוא נשא את תוארו הנוכחי של רמון הצהיר ש"הפרות הפסקת האש זאת בעיה של הפלשתינאים ולא של ישראל, כי הם אלה שהתחייבו לקיים את הפסקת האש". במילים אחרות --- זב"שם. בגלגול הנוכחי הגענו לכך ש"ארוע בודד" איננו סיבה לתגובה (אופס, כמעט שיצא לי 'מסיבה', אבל ברגע האחרון תפסתי את עצמי). כמו הרבה דברים שבמבט ראשון נראים אידיוטיים, כשחושבים על זה קצת, רעיון הבדידות הוא תרוץ לא נורמלי. נראה לי שלא תהיה זאת הגזמה לכנות את זה בשם "תרוץ המחץ", "אֵם כל התרוצים". הקריטריון לתגובה על פיגוע או תקרית כל שהם אינם יותר מהות הארוע ו/או העובדה שהוא בכלל קרה, מעכשיו והלאה הקריטריון לתגובה הוא ה"בדידות" של הארוע. זה מאפשר להצדיק הימנעות מתגובה של ממש על כל תקרית ו/או פיגוע ללא כל קשר למידת חומרתם, מפני שאפשר להיתייחס לכל תקרית או פיגוע כאל "ארוע בודד". בפרפראזה על אימרתו של היו"ר מאו ש"גם מסע ארוך של אלף מילין מתחיל בצעד בודד אחד", ראש הממשלה יוכל תמיד לאמר ש"גם תקרית בה נורו אלף טילים איננה אלא ארוע בודד אחד". בקרב הציבור הנאור והמתקדם יהיו הרבה "קונים" לסחורה הזאת. ליומן השבועי בטלוויזיה, המסכם את חדשות השבוע שעבר, יוסיפו קטע בו ייאמר "כך וכך ארועים בודדים התרחשו בדרום.

לא היתה סיבה לנקוט בצעדי תגובה" או מה שהוא דומה. חזקה על צוות מומחי הספין במשרד ראש הממשלה שהם ימצאו ניסוח הולם. הבדידות לא היתה התבשיל היחיד שהופק במטבחו של ראש הממשלה בעקבות הפגיעה בבסיס צה"ל ליד זיקים, פגיעה בה נפגעו 60 חיילים. אחד הדוברים התבטא שמאחר והמטרה אליה נורו הטילים היתה מיתקן צבאי ולא יישוב אזרחי זאת היתה "מטרה לגיטימית" ולכן תגובתה של ישראל לא תוכל להיות כפי שהיתה לו היה מדובר ביישוב אזרחי. שוב, אינני ערב לניסוח המדוייק כי לא ראיתי את הדברים בכתב ואני מצטט מהזיכרון את מה ששמעתי מפי קריין החדשות בטלוויזיה. ההבחנה בין מטרות צבאיות לבין מטרות אזרחיות, הבחנה המגדירה את הראשונות כ"מטרות לגיטימיות", הבחנה ממנה משתמע שדמם של חיילי צה"ל הוא הפקר ואיננו שווה תגובה, איננה חדשה. בתקופה שקדמה לבריחה מלבנון היו מספר פעמים בהם ישראל, במסגרת הסדרים, או הבנות, עם אירגון החיזבאללה, הכירה ב"זכותם" של האחרונים לתקוף ללא תגובה את חיילי צה"ל. לא שמעתי ולא קראתי על הסדרים או הבנות כאלה לגבי רצועת עזה, אבל ייתכן שלמי שדיווח על כך בטלוויזיה ידועים דברים שאינם ידועים לי --- "מה שרואים משם לא רואים מכאן". תגובתה של ממשלת ישראל כאשר הערבים תוקפים מטרות אזרחיות, "מטרות לא לגיטימיות" לכל הדעות, מתמצית בהצהרת הבדידות של ראש הממשלה. מיותר לפיכך להרחיב כאן את הדיבור על מהותו של הספין החדש. אבל יש לגישה הזאת השלכות מרחיקות לכת. צריך להבין שאם רואים בסוגים מסויימים של מטרות ישראליות (ואין זה משנה לצורך הדיון איך בדיוק מגדירים אותן) "מטרות לגיטימיות", מטרות אותן הערבים רשאים לתקוף מבלי להסתכן בתגובה, זה לא ייגמר בארוע מהסוג שהיה ליד זיקים. אינני בטוח אם אותם גאוני הספין המפיקים את "פסוקי הקול" (אינני איך לתרגם לעברית את המונח האמריקאי sound bite. אודה למי מהקוראים שיביא הצעה יותר מוצלחת מהתרגום שלי) שנועדו לשפר את מעמדו הירוד של ראש הממשלה במשאלי דעת הקהל, חשבו עד הסוף על משמעותם של הדברים.כל עוד חושבים על "מטרה צבאית" במונחים של מאהל טירונים, או כלי רכב צבאי, או שיירה צבאית, או מוצב צבאי ליד הגבול, זה יכול להראות הגיוני לאיזה אִיבֶּר חוּכֶם במישרד ראש הממשלה שאין מקום "לעשות עיניין" מתקיפתה של מטרה כזאת (אני דוחה על הסף את הגישה הזאת גם במיקרים האלה, אבל זה נושא לדיון אחר).

הבעיה היא ש"מטרה צבאית" זה מושג רחב מאוד ואין לו הגדרה מדוייקת בשום חוק או אמנה בינלאומית. כשהאמריקאים הפציצו את יוגוסלביה בתקופת נשיאותו של קלינטון, על מנת למנוע חשיפת כוחותיהם להאשמה של פגיעה במטרות אזרחיות, הם הגדירו כ"מטרות צבאיות" כל מיבנה ציבורי שנפגע, וכן כל כביש וכל גשר. נחזור לזירה שלנו. במרכז תל אביב נמצאת הקריה, ובמרכז רמת גן נמצאת השלישות. אלו מטרות צבאיות מובהקות. זה בכלל לא עניין של הגדרה. האם מי שהחליט להעניק "לגיטימציה" לתקיפת מטרות צבאיות, נתן את דעתו על כך שהוא בעצם מספק אליבי לערבים לשגר טילים אל המטרות האלו? האם הוא חשב על האפשרות שבמקרה שתרחיש כזה אכן יתממש וישראל תגיב, עם או בלי "מידתיות", היא תחשף לביקורת מהסוג של "תבואו בטענות רק אל עצמכם, מי אמר לכם למקם מטרות צבאיות במרכזו של יישוב אזרחי?"זה בכלל לא בלתי מציאותי כפי שזה נשמע. הערבים עוקבים בקפידה אחרי כל מה שנאמר ונעשה בישראל, הם קוראים את העיתונים והם מאזינים לשידורי הרדיו והטלוויזיה. מה שיותר חשוב, בניגוד להשקפה הגיזענית של השמאל הנאור הרואה בערבים יצורים נחותים שאינם מסוגלים לחשוב לבד, הם אינם טיפשים. ההיגיון שלהם וסולם הערכים שלהם שונים משלנו, אבל כשזה מגיע לטיפשות, כל פלאח שבקושי יודע קרוא וכתוב אוכל שלושה ביילינים לארוחת הבוקר. עבורם המסר הוא שמטרות צבאיות בישראל הן יעד לגיטימי ושישראל תהיה מנועה מלהגיב על תקיפה של מטרות כאלו, זה מסר שיצא ישר ממשרד ראש הממשלה. הם לא זקוקים ליותר. אין זה משנה איך מנסחים את הדברים, ואין זה משנה למה היתה הכוונה. מה שקובע הוא מה שהערבים מבינים, והם יפעלו בהתאם. לסיום, עדכון מהחדשות אותן ראיתי ברגעים אלה. אחרי דיון מקיף בקבינט הבטחוני, ממשלת ישראל החליטה בכל זאת להגיב על הפרות הפסקת האש הבלתי פוסקות של הערבים. על פי הדיווח בחדשות, ממשלת ישראל החליטה להכריז על רצועת עזה כעל "ישות עויינת". נו, טוף. זה יותר טוב מכלום. אני מבין שברצועת עזה מתרגשים מאוד מהתגובה הזאת. הביאו לאולפן איזה משפטן שהסביר את המשמעות של ההכרזה, מה זה אומר ומה זה לא אומר, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו. בסופו של דבר מידת אי ההבנה שלי נותרה בעינה, ועדיין לא ברור לי "איך אוכלים את זה". למען האמת זה הזכיר לי את תקופת הילדות בה היינו מכריזים על מי שפגע בנו כעל "צ'ילבה". זה היה עונש חמור ביותר. עם צ'ילבה לא מדברים, עם צ'ילבה לא מקיימים שום מגע, צ'ילבה אינה מוזמנת לשום ארוע. בקיצור חרם מוחלט. מממשלה של מדינה ריבונית יש ציפיות אחרות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר