אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סדקים באמריקה


במשטר דמוקרטי נוסח ארה"ב הירידה המתמשכת בתמיכת הציבור במלחמה בעיראק היא תחילת הסוף ושעון זמן מתקתק. כבר עכשיו ברור שהמלחמה מסתבכת ושאין לארה"ב את הזמן הפוליטי והנחישות להביאה לידי סיום סביר

אין היום רשת טרור מוסלמית בין לאומית שתשתיתה לא נבנתה לפני עשרים שנה באפגניסטן במלחמה נגד הרוסים. שם נוצרו הקשרים הראשונים, נלמדו השיטות והתחשלה החברות של 'בוגרי אפגניסטן'.

מדי חודש נחשפת באירופה עוד רשת מוסלמית העוסקת בגיוס פעילים, אזרחי המערב, למלחמה בעיראק ולפיגועי התאבדות נגד צבא ארה"ב שם. בשרותי הביטחון האירופים ידועים שמותיהם של מאות המגייסים, המתגייסים והמתאבדים שעזבו את אירופה להלחם את הג'יהאד בעיראק. כור ההיתוך לחוליות הטרור העלולות לשטוף את המערב ואת אירופה בעוד שנים נצרף מדי יום בעיראק.

'לרובה קנה אחד לתקשורת אלף קנים' היא מעקרונות הפעולה של הטרור והגרילה בעולם מאז מלחמת וויטנאם שהסתיימה במפלת ארה"ב לפני מעל ל- 30 שנה. לא ברובה נוצחה ארה"ב אלא במצלמת הטלוויזיה והאקרן שבסלון. מה שנכון אז נכון שבעתיים היום.

יכולים מפקדי צבא ארה"ב בעיראק להציג סטטיסטיקות כאוות נפשם, להכריז השכם והערב על הניצחון הצבאי שהיה או שהוא ממש מעבר לפינה, כמו בויאטנאם של אז, כמו בלבנון שלנו, כמו בצ'צ'ניה של היום, אבל הסדקים בנחישות וביכולת של ארה"ב לסיים את מה שהתחילה בעיראק מתרחבים מיום ליום. מעבר לפינה אין ניצחון - אולי תבוסה.

'עוד יום דמים בעיראק' פותחות כל מהדורות החדשות הארציות בארה"ב את שידוריהן בליווי תמונות הטבח המתמשך בעיראק. מקצת העיתונים, בהם ה 'ניו יורק טיימס'רב ההשפעה, מקצים פינה מיוחדת לחללי הימים האחרונים בעיראק מצבא ארה"ב. דעת הקהל מתחילה, לאט אבל בטוח, לנטות נגד המלחמה ואחריהם, כמו בכל דמוקרטיה, מתחילים הפוליטיקאים לנסות לקטוף את הפירות.

ממשל בוש נמצא בהתגוננות. לאחר שהתברר שהמידע על עיראק לפני המלחמה שיקרי, החלה התקשורת, ואחריה חלק הולך וגדל מהפוליטיקאים, לדון בשאלה האם עיראק היוותה בכלל איום על ארה"ב ולתקוף את הלגיטימיות של עצם המלחמה.

במשטר דמוקרטי נוסח ארה"ב הירידה המתמשכת בתמיכת הציבור במלחמה בעיראק היא תחילת הסוף ושעון זמן מתקתק. כבר עכשיו ברור שהמלחמה מסתבכת ושאין לארה"ב את הזמן הפוליטי והנחישות להביאה לידי סיום סביר. נותרו לארה"ב פחות מ- 3 שנים לצאת בשלום מעיראק לפני שמערכת הבחירות הבאה לנשיאות בארה"ב תיסוב רק סביב שאלת עיראק ותוכרע רק לפי מידת הזוועות על מסך הטלוויזיה. עיראק הפכה לוויטנאם החדשה של ארה"ב ולאפגניסטן החדשה של הטרור המוסלמי.

אי אפשר בכלל לחזות את המצב בעיראק והשלכותיו, עם או בלי נוכחות ארה"ב. כל תסריט אפשרי ממלחמת אזרחים שכבר מתנהלת בעיראק, דרך התפלגות ל- 3 מדינות שיעית, סונית וכורדית ועד עימות אזורי בין המדינות השכנות על חלקן בעיצוב ההסדר העיראקי ושללן בבארות הנפט. צריך לחשוש שתקופה של אי יציבות רבה עוד לפנינו במזה"ת, לא שלום ודמוקרטיה במהרה, גם לא לנו ולפלשתינים .

לבקש סליחה!

'עד כאן' הייתה כותרתו של המאמר מאת דן מרגלית ב'מעריב' בבוקר יום רביעי 03/03/2004. המאמר היה חלק מהילולה תקשורתית בניצוחם של דן מרגלית ו-בן כספית ובו סיפור, נכון עובדתית והזוי לגמרי בהקשריו.

לפי הסיפור עסקת חילופי השבויים עם החיזבאללה מ 29/01/2004 להחזרת אלחנן טננבוים לישראל לא הייתה אלא טובה אישית של אריק שרון לגרושתו של אלחנן טננבוים שעם אביה הקשיש, שמעון כהן, היו למשפחת שרון קשרים כלכליים לפני 20 שנה. מבלי להזכיר לקוראים שקשרים אלה שהסתיימו סופית במאבק משפטי לפני 12 שנה.

יש כמובן לתהות מה חשבו שני הכתבים כאשר העזו להלעיט אותנו בלוקשים שכאלה, ליצור סיפור מקומץ עובדות לא רלבנטיות ושפע פרשנות ספקולטיבית שאין בהם שום הוכחה לשחיתות. הרי בשחיתות יש מי שנותן ומי שמקבל ולא ברור מה בדיוק יכל אריק שרון לקבל מאותו הקשיש שמעון כהן תמורת שחרור חתנו לשעבר אלחנן. כנראה שכולנו, קוראי העיתון, מטומטמים. אבל יש מקום לחשוד גם בכשרות הכוונות של הכותבים עצמם.

עסקת הטיעון עם אלחנן טננבוים נבעה 'מהאינטרס החיוני שיש לחשיפת מלוא הפרטים בהקשריה הביטחוניים' כך נימק היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז את העסקה בבג"ץ כמענה לעתירות שהוגשו בנושא. כך פורסם במקביל, בידיעה שולית קטנה מאת שמואל מיטלמן באותו היום ממש ב 'מעריב'. חזקה על עיתונאים בכירים כדן מרגלית ובן כספית שידעו לפחות חלק מעברו הביטחוני המורכב והבעייתי של אלחנן טננבוים - עבר שוודאי גזל שינה מעיני קברניטי מערכת הביטחון. הידיעה מה בדיוק סיפר אלחנן טננבוים לשוביו הייתה בעלת חשיבות עליונה ביטחונית, כלכלית ואלי גם מדינית. החשש שמה שהצליח, אולי, להסתיר מחוקריו עד כה יחשף בהמשך היא לבד מצדיקה את העסקה עם החיזבאללה . אם לא ידעו מכך דבר והעדיפו לעסוק ברכילות הם מביישים את עצמם כעיתונאים. אם ידעו ועדיין העדיפו רכילות זולה הרי פשוט ' עבדו עלינו בעיניים '.

יש הרבה נושאים הראויים לעיתונות חוקרת אמיתית בכל הקשור ל-אלחנן טננבוים. כיצד, למרות אישיותו הבעייתית, קיבל את הסיווג הביטחוני הנדרש והועסק בכמוסים שבסודות ישראל. כיצד קיבל מינוי של מילואים בתנאי קבע באגד ארטילרי בפיקוד צפון. מה ידע וכיצד פעל 'המוסד' המהולל שלנו. מדוע התדיינה ממשלת ישראל עם ארגון טרור כחיזבאללה ולא עם ממשלה ריבונית כממשלת לבנון האחראית לכל הנעשה בארצה. אם מישהו במדינת ישראל היה מעוניין בהסחת דעת הקהל מכל השאלות הכואבות האלה הוא חייב תודה עמוקה למרגלית וכספית שהעסיקו אותנו בכל השוליים הלא רלבנטיים של הפרשה שעות נוספות רבות.

'הנוהל היה תקין' סיכם שלשום מבקר המדינה אליעזר גולדברג הקפדן והדקדקן את ממצאיו בנושא נוהל קבלת ההחלטות בפרשת טננבוים. כך בפשטות בלי אבל ובלי הסתייגות.

לאחר שהעיתונאים מרגלית וכספית ב'מעריב' התייחסו לכולנו כמטומטמים, סילפו עובדות לא רלבנטיות לכדי הכפשה מרושעת של איש ציבור, הסיטו את התקשורת מסוגיות האמת של פרשת טננבוים לרכילות זולה והזויה , רגע לפני שהם יוצאים לעוד 'קמפיין' נגד השחיתות הם צריכים פשוט לבקש סליחה מכולנו וכן, גם מראש הממשלה. ‏06/07/2005

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף