אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יום האיידס הבינלאומי


התמונה של דן לחמן

בימים אלו מציינים את יום האיידס הבינלאומי. מוזר לי לחשוב על ציון יום בינלאומי שכזה אחרי שניסו לדחוק את המחלה הזאת אל מתחת לשטיח. אלא שאת ציון היום קבעו אלו שנלחמים מזה שני עשורים במגיפה הבלתי נתפסת הזאת. מעולם לא הייתה מחלה פוליטית יותר מ-איידס. מראשית ימיה, פוליטיקאים התעלמו ממנה. אנשי דת גינו אותה וסרבו לשתף פעולה במניעה. ואנשים, מיליונים רבים של אנשים מתו בינתיים. רק בגלל שלאף אחד לא היה רצון להתחיל לדבר בפומבי על הומוסקסואלים. כן, בהתחלה היו רק הומוסקסואלים, למרות שמזה שנים המתים כבר אינם כאלה, לא רק כאלה.אנחנו יודעים מתי זוהתה המחלה לראשונה. ב1981 רופא שם לב לתופעה המוזרה שחמישה צעירים שכבו במחלקה שלו עם סוג של סרטן המופיע רק אצל זקנים. כמה טלפונים אישרו שיש עוד כמה כאלה בבתי חולים אחרים. מחקר קצר העלה את המכנה המשותף, כולם היו הומוסקסואלים, הסרטן של ההומואים יצא לדרך.

מעולם לא מתו כל כך הרבה אנשים בגלל יחסי ציבור רעים למחלה. באמריקה לא מזכירים את הסרטן. יש למחלה כינויים אך איש איננו סובל מסטיגמות חברתיות כשהוא חולה. לאיידס היה שם והשם היה מגונה, והחולים סבלו כפליים, הן מהמחלה והן מהתייחסות הסביבה.אז לא ידעו כמובן על התופעות האחרות, דלקת הריאות הקטלנית, הטפילים הרצחניים השונים. אם היו כאלה קודם להבחנה של אותו רופא, לא נדע לעולם. כך שאת האמת, מתי התחילו להופיע החולים הראשונים לא נגלה אף פעם. וממש אסור להאמין לכל התיאוריות המוזרות סביב המחלה שניסו לעגן אותה באכילת קופים או מיני דברים משונים שכאלה. לא היה, ואם היה אי אפשר היה לזהות את החולה מספר אחד, כמו שניסו לטעון.עולם הרפואה נדלק, התחילו לחקור והתגלה הנגיף המוזר המשתנה מיום ליום. אחרי כמה שמות חלופיים נתקבע השם איידס בכל העולם. אי אפשר היה לחקור את המחלה בלי תקציבים ענקיים. ואת התקציבים הללו יכולות לתת רק ממשלות. והממשלות התעלמו.באמריקה רייגן היה הנשיא. כל כמה שניסו לעניין אותו במחלה, לשכנע אותו לדבר עליה בפומבי, הוא סרב לשמוע ולהתייחס. רק לקראת סוף כהונתו מלמל משהו בנושא האיידס, וגם אז מתוך הסתייגות. כשהתגלה כיצד היא עוברת מאדם לאדם גם אנשי דת מכל הדתות סרבו לעזור במניעה. לדבר בגלוי על יחסי מין ועל קונדומים נגד את דרך המחשבה המאובנת מזה דורות. העדיפו שאנשים ימותו ולא יגנו על עצמם.שלוש בעיות עמדו כנגד המחלה. הראשונה, שבהתחלה זוהו רק הומוסקסואלים חולים, ומי כבר רצה להתעסק באופן רשמי עם הומואים. כך נולדה הבושה נולדה וההשתקה. אפילו הומוסקסואלים פחדו לדבר על המחלה בקול רם. הפוליטיקאים או שהיו דתיים מדי או שהיו אכולי דעות קדומות, הם לא נתנו את העזרה הראשונית ואנשי הדת לא ידעו איך לגשת להסברה של יחסי מין. מה גם שהקונדום היה מגונה בעיני דתיים בני כל הדתות. מאוחר יותר, כשכבר היו תרופות הצטרפו גופים כלכליים להימנעות הגדולה. התרופות החדשות שנוצרו נמכרו במחירי עתק. אנשים פרטיים לא יכלו להרשות לעצמם לקנות אותן, היה צריך סבסוד של המדינה. לא כל המדינות אפשרו שימוש תמיכה שכזאת. ב-אפריקה לא היה כסף. סין, הודו ו-רוסיה מתעלמות ומכחישות את קיום המחלה במדינותיהם. המחלה הפכה להיות תערובת מפחידה של כלכלה מדינית ופוליטיקה דתית. למדע אין תשובה איך קרה שנגיף אחד ממיליוני נגיפים רדומים התעורר והפך להיות פעיל. הרי לא נולד נגיף חדש, לזה כולם מסכימים. כך שאם הנגיף אכן הפך להיות אלים בגופו של גבר הומוסקסואלי זה מקרי לחלוטין. האם התיאוריה שמישהו מתישהו עשה מחקר על בני אדם, בין אם באפריקה או במקום אחר ומכיוון שלא מצא תוצאות הפסיק, השמיד ניירות? לפי כל הידוע, תקופת הדגירה של הנגיף עשויה להמשך יותר מעשר שנים מאז ההדבקות ובמחקרים רוצים תשובות מחר.בתחילה נראה היה שהמחלה זריזה לקטול. ההופעה הראשונה של המחלה נראתה מהירה. אדם חלה במשהו לא מוסבר, כמה חודשים אחרי התופעות הראשונות הוא מת. האלימות של הנגיף נראתה יוצאת דופן. אך לא אם אנחנו יודעים היום שישנן מני תופעות מקדימות לפני המחלה הקטלנית.אנשים שפטרייה השתלטה על גרונם, עד חנק למשל. אנשים התעוורו מהנגיף. אצל אחרים הופיעו תופעות של עיוות מוחי. לקח הרבה זמן לאחד את כל התופעות הללו ולקשר אותן לנגיף אחד, למחלה אחת.

המחקר התנהל לאיטו בהתחלה כי לאף אחד לא היו חשוב שכמה הומואים מתו. כשפרצה מחלת הלגיונרים שהרגה תריסר גברים שהיו בבית מלון אחד ברגע מסוים, כל מענקי המחקר נזעקו לבדוק ולמצוא סיבה ותרופה. כשהאבולה, סוג של מגיפה חדשה הרימה ראש מיד נזעקו המדינות העשירות לדכא אותה. על שפעת העופות אין מה לדבר, כולנו רואים איך העולם עוקב וחרד. האיידס הוחבא בארון זמן ארוך מדי, עד שאי אפשר היה יותר להתעלם. מיליוני אנשים חולים הופכים להיות בעיה רפואית, מיליוני מתים הופכים להיות שערורייה ציבורית. והממשלים המשיכו להעלים עין. נשיא דרום אמריקה מבוקי הסתמך על איזו תיאוריה מטורפת שאין מחלה כזאת. שזה העוני הורג את האנשים. לא עזרו ההוכחות שהתרופות החדשות עוזרות. הוא סרב להכניס אותן לשימוש. ובארצו עיקר החולים היו שחורים. אחים שלו, כי גם הוא שחור. פוליטיקה וכלכלה היו חשובים לו יותר.

כשתחיל המחקר המעשי, מלחמות הכבוד מי יגלה ראשון את הנגיף, מי יזכה בגללו בנובל היה חשוב יותר מהמחקר עצמו. מלחמות יוקרה מטופשות על גב החולים.מי שהיה ב-ניו יורק בשנות השבעים וחזר אליה בראשית שנות השמונים היה יכול לראות את השינוי העצום בצורת החיים. מקומות נסגרו, כי הבעלים מתו. נסגרו מקומות בילוי להומוסקסואלים. וכשהסתבר שהנגועים הבאים בתור הם מזריקי סמים ההתייחסות למחלה התעבתה. אחר כך דיברו על זונות חולות. שוב לא קבוצה שחשוב לדאוג לה. רוק הדסון היה צריך למות בפומבי מהמחלה כדי שיבינו שהיא לא מחלה של חדרי חושך, מזריקים וזונות.את המלחמה ניהלו גופים פרטיים שקמו לצורך העניין. גופי עזרה לחולים, גופים לניסיון השגת כספים, מאוחר יותר קבוצות לחץ על חברות תרופות שסירבו למקור למדינות עניות במחיר עלות. והרי כשיש ארבעים מליון נזקקים לתרופה, גם רווח קטן על כל מנה הוא רווח אדיר. טיפול בתרופות עולה מעל אלף חמש דולר לחודש לחולה. זו מועקת תקציב אדירה במדינות שמספר החולים גדול.מכל אירועי המחאה נגד המחלה, לא המצעדים לא הלפידים, רק אירוע אחד הפך להיות מזעזע. באמריקה קם גוף להנצחת החולים. הרעיון היה ליצור לכל מי שמת שטיח בגודל מצבה, כשקרובי הנפטר עיטרו את השטיח בצורה שתנציח את הדברים שאהב. ואז כשנאספו ארבעים אלף שטיחונים שכאלה פרשו אותם בוושינגטון לאורך השדרה המרכזית ועד למבואות הבית הלבן. את הצילום של ביל קלינטון מטייל בין השטיחים כשעיניו דומעות אי אפשר היה לשכוח. אבל זה היה ביל קלינטון הנשיא המיוחד במינו. ואגב, גם בארץ נעשה אירוע דומה, לשבוע אחד תרמה עירית תל אביב את המבואה הגדולה בכניסה ונפרסו שם כמה מאות שטיחים שנעשו בארץ לזכר מתים מקומיים.נכון שהיום המצב משתפר. ניתנה תרומה גדולה לארצות אפריקה לשימוש בתרופות. אך מדינות רבות אחרות ממשיכות להתעלם. רוסיה ו-סין מכחישות עדיין את קיום המחלה בתוכן.אך דבר אחד לפחות הושג. התרופות החדשות הפכו את האיידס ממחלה קטלנית למחלה כרונית. הים מספר המתים מועט יותר. התרופה מאריכה את אורך החיים, אך איש אינו יודע עדיין לכמה זמן. כי הנגיף המוזר הזה העובר מוטציות מהירות מאוד עוקף את התרופות ומדי זמן צריכים למצוא תרופות חדשות.האיידס עדיין אתנו, והוא כאן להישאר לזמן רב אם לא ימצאו משהו ממשי נגדו. צריך עדיין להמליץ על זהירות? אני מקווה שהיום זה ברור לכולם, חוץ מאשר לבעלי משאלת מוות.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן