אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גיאדמאק, אולמרט והשולחן ערוך


הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה [pierre bourdieu], מסביר שלאחר שהנובו ריש השיג את ההון הכלכלי, הוא מגלה כי אין די בכך - ללא הון תרבותי מתאים הוא אינו יכול להשתלב בחברה זו ולזכות בהערכתה

דברי הרהב של גיאדמאק בעקבות מימון הנופשונים לתושבי שדרות באילת השבוע, לאחר נפילת הקסאם, ותגובתו הנרגזת של ראש הממשלה מר אהוד אולמרט מנגד, כלפי הראוותנות של גיאדמק והערותיו הגסות כלפי חברי הממשלה, עוררו בי התפעלות מחודשת מעמקות התרבות היהודית. בהתייחסותו לנושא תרומות ונדבות כותב ר' יוסף קארו: ".. צריך הנותן שלא יתפאר בצדקה שנותן, ואם מתפאר - לא דיו שאינו מקבל שכר על מה שנותן אלא שמענישין אותו". [בית יוסף, יורה דעה, סימן רמז.] היהדות מעמידה שני ערכים זה כנגד זה, צדקה מול התפארות, וקובעת שצדקה יכולה להינתן רק מתוך ענווה והתבטלות. נדבן שמתפאר – לא רק שאינו זוכה לגמול משמים אלא שנדבתו סופה להביא עליו עונש. נתינה לצורך ניפוח האגו של הנותן או השגת מטרות אחרות, כמו במקרה זה, בחירה לכנסת, עומדת בסתירה לרוח ההלכה.יחסי נותן הנדבה למקבלה העסיקו מאוד את ההוגים במחשבת ישראל ובהלכה, דווקא בגלל החשש שהנדבן יהפוך את הנדבה מאמצעי סיוע לזולת מתוך מניעים הומאניים טהורים לאמצעי השתלטות על "הרצון החופשי" של מקבלה. התפארותו של גידמאק על נדבנותו מלמדת עד כמה האיש מהופנט עדיין מכספו ומהמעמד שרכש באמצעותו. אין מדובר בכסף שעבר אליו בירושה. אלא כסף חדש. הדיספוזיציה הנפשית של העני לשעבר שהיה עד לפני כמה שנים, עדיין מנחה את התנהלותו. קולוש [coluche], הקומיקאי – "פילוסוף" הצרפתי הנודע, נהג לומר על עצמו "אינני עשיר חדש אני עני ישן" כדי לציין את המשקעים הפסיכולוגיים שמשאיר העוני בעניים גם לאחר שהגיעו לעושר מופלג. מהבחינה הזו אין ספק גיאדמק הוא עדיין הנער העני ש"רעב ללחם" בעברו והתנהלותו הראוותנית והמוחצנת מוכיחה זאת פעם אחר פעם. הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה [pierre bourdieu], מסביר שלאחר שהנובו ריש השיג את ההון הכלכלי, הוא מגלה כי אין די בכך - ללא הון תרבותי מתאים הוא אינו יכול להשתלב בחברה זו ולזכות בהערכתה. רכישת המטען הערכי [ההביטוס] המתאים היא תהליך ארוך ולכן השתלבותו של הנובו ריש בחברה הגבוהה מלווה בדרך הטבע בקשיים רבים. ב'משנה תורה', מדרג הרמב"ם שמונה דרגות צדקה, זו למעלה מזו.

הדרגה הגבוהה ביותר היא מציאת פתרון תעסוקתי לעני, כך שיזכה לעצמאות כלכלית ולא יצטרך לבריות. לאחר מכן מונה הרמב"ם שבע דרגות נוספות, שאלה הן השלוש הראשונות: והמעולה שבהן מבחינה מוסרית היא כאשר מתקיים מצב של אלמוניות מוחלטת בין הנותן והמקבל, הנותן לא יודע למי נתן והמקבל לא יודע ממי קבל ובלשון הרמב"ם:הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח,... פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן, כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה. המשפט העברי מכיר אפוא בערכה המיוחד של צדקה שניתנת בסתר, בחשאי, הן מצד הנותן, שמקיים מצוות צדקה לשמה, לא לשם התפארות, והן מצד המקבל, שנמנעת ממנו הבושה הכרוכה בקבלת הצדקה. אין ספק שגידמאק סובל מגרעון חמור ב"הון התרבותי" שמעצב את חיינו כאן בישראל, בלשונו של בורדיה הן בתחום התרבות היהודית והן בתחום התרבות הדמוקרטית. הדמוקרטיה מכירה בפעילותם של עמותות, ארגונים וולנטריים, קרנות, וארגוני חסד וצדקה, נהוג שתרומות עוברות דרך "סוכנויות תיווך וחלוקה" כמו האגודה למען החייל, אלו"ט, האגודה למלחמה בסרטן, ויצ"ו וכד' כדי למנוע נתינה ישירה של הכסף מידי הנדבן לידי הנזקק. הדמוקרטיה המערבית המודרנית הגיעה לאותו פתרון שהיהדות הגתה לפני אלפי שנים ולא בכדי. הניסיון של גיאדמק בפילנתרופיה מועט. בסופו של דבר הוא nouveau riche טיפוסי, אדם שמאוהב בכספו אדם המשתדל בכל מאודו להפגין את עושרו בכל הזדמנות אפשרית, בצורת מסיבות ראווה, יאכטה או ריהוט עתיק. גיאדמאק מנסה לרכוש בכספו "מעמד" ו"ליגטימציה" הגיע הזמן שילמד מעשירים ישנים כמו משפחת רוטשילד, רקאנטי, שרובר, ספרא, ואחרות שיש דרך ארץ גם באופן שבו מנדבים כסף. לתרומות שניתן פרסום, על פי היהדות אינן תרומות אלא התפארות. אם גיאדמאק ירצה להיכנס לפוליטיקה עד מהרה יתברר לו שהחברה הישראלית לא תסבול כניסת מועמדים להסגרה ומבוקשים לפרלמנט שלה. כפי שלמד זאת על בשרו בשעתו מאיר לאנסקי. מדינת ישראל אינה "עיר מקלט" והכנסת שלה קל וחומר. הן בית המשפט העליון, הן היועץ המשפטי לממשלה והן היועץ המשפטי של וועדת הבחירות המרכזית ימנעו זאת. גיאדמאק יצטרך קודם לנסוע לפריז ולהוכיח את חפותו בפני שלטונות החוק שם. אם ירצה להיבחר לכנסת ישראל, עד מהרה יתברר לו שבלי "עבר נקי וצח כשלג" "חפות מוכחת" ו"גיליון חלק" לא יוכל להיבחר!! דומה שמסעות היחצ"נות שלו יותר משהם מקרבים אותו לשער הכנסת, הם מקרבים את יום הסגרתו לצרפת. עוד יתברר לו שבהצהרותיו הפוליטיות על ארבעים מנדטים הוא העיר את כל דובי היער. הסגרתו לצרפת היא רק עניין של זמן. עבור גיאדמק הדרך לגבעת רם עוברת דרך פריז.

הבעיה היחידה במקרה שלו- היא- שהדרך בנסיבות מסוימות במידה ויורשע יכולה להמשך גם כמה שנים טובות.. בתלמוד מסופר על מר עקבא, שהיה נותן צדקה לעני, במתן בסתר. יום אחד רצה העני לראות מיהו האדם, שנותן לו יום יום ארבעה זוזים. חיכה העני לנדיב, כהרגלו מר עקבא הכניס את המטבעות בחור הדלת של העני, והעני הפתיעו ויצא לראותו. באותו יום היה מר עקבא עם אשתו. כאשר יצא העני לראותם, הם ברחו ונכנסו לתוך תנור, כדי שלא לבייש את העני. בבוא יום, כשלגידמאק יהיה קורטוב מדרך הארץ של מר עקבא או של התורמים האלמונים שמימנו בנייני ענק באוניברסיטאות בישראל בעלות של 50, 100 מיליון דולרים ואיש לא שמע את שמם, אבל תרומתם משרתת עשרות אלפי סטודנטים, חוקרים ומרצים באקדמיה, תורמים ששמם מונצח בקושי באותיות זעירות בכניסה לבניין שאת בנייתו מימנו, אולי התנהלותו תדמה לזו המקובלת בין אילי ההון היהודיים בחו"ל ובישראל. השבוע עברתי ליד בניין האקדמיה למוסיקה בגבעת רם בירושלים שבעבר, בזמן לימודיי באוניברסיטה שימש כבית ספר לעבודה סוציאלית ולהפתעתי ראיתי בניין חדש ענק שצמח לידו שנחנך בשנת 2002 שבו שוכן התיכון המוסיקלי והקונסרבטוריון לצד האקדמיה, הבניין גדל המידות והמרשים נתרם ע"י הזוג יונס וסוריה נזריאן מלוס אנג'לס. מי בכלל שמע עליהם, מי יודע מיהם, אבל משפחת נזיריאן תרמה כדי לתרום לא כדי לזכות בכותרות. בזכות מאות תורמים אלמונים כאלה נבנו הקמפוסים המפוארים בגבעת רם ובהר הצופים, בבר אילן, באוניברסיטת תל אביב באוניברסיטת באר שבע ובאוניברסיטת חיפה. כאשר ינהג גיאדמאק כמו משפחת נזריאן האלמונית או אז הניצול הציני של מצוקת תושבי קו העימות ייפסק, או אז הוא ילמד שעל פי המוסר היהודי, נדבות נותנים בסתר ושבארץ היהודים לא נוהגים - על כל נדבה או תרומה - להוציא הודעה לעיתונות, לעדכן את כל סוכנויות הידיעות ולזמן את צלמי כל רשתות הטלביזיה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת סלבדור סולטו