אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אלי עמיר - הנשיא התשיעי


 אלי עמיר, יוצר מוערך, איש ספר, מצניע לכת ובעל רקורד ציבורי מרשים. המועמד שלי לנשיאות המדינה

בינואר 2005, כשמאמר זה פורסם לראשונה, כתבתי: ''בשקט בשקט, בלי שמישהו יחוש בכך, מתחילים בחוגים פוליטיים כאלה ואחרים לדון בבחירת הנשיא התשיעי של מדינת ישראל שמות שונים מועלים חדשות לבקרים. דומה שבימים בהם הקיטוב בין יהודים לערבים מצוי באחד משיאיו ההיסטוריים ואילו זה שבין מזרחיים לאשכנזים מסרב לגווע, יש טעם בחידוש המסורת שבה נבחר לתפקיד אדם שזכה להישגים גדולים בתחומי התרבות או המדע''. כיום, שעה ששמותיהם של דוד לוי, בנימין בן אליעזר הרב ישראל לאו וכמובן שמעון פרס עולים כמועמדים, הגיעה העת לחדש את הצעתי המקורית. אני מציע , שימו לב, את הסופר אלי עמיר כמועמד לנשיא המדינה בשקט בשקט, בלי שמישהו יחוש בכך, מתחילים בחוגים פוליטיים כאלה ואחרים לדון בבחירת הנשיא התשיעי של מדינת ישראל שמות שונים מועלים חדשות לבקרים; בינתיים, אמנם, הם אינם משוחררים לפרסום, אבל סביר להניח שבעוד מספר חודשים ניחשף כולנו לרחש-בחש סביב קרב היוקרה הפוליטי הזה. הנשיאות, ואני לא מחדש כאן דבר, היא תפקיד שיש בו בעיקר יוקרה וסמליות. היא נולדה, לפי אחת הגירסאות, כשנוצר צורך למצוא תפקיד הולם לאישיותו של חיים וייצמן, מי שהנהיג שנים ארוכות את התנועה הציונית אבל לא נמנה על מועדפיו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. האחרון המציא עבור וייצמן את מוסד הנשיאות, אבל דאג שלא יוכנס בו כמעט כל תוכן ממשי. וייצמן עצמו, שהסכים לקבל את התפקיד, צוטט לימים כמי שהתלונן ש''המקום היחידי שאליו בן-גוריון מתיר לי לתחוב את אפי הוא ממחטתי'' – והגדיר בכך, מבלי משים, את בעייתיותו של התפקיד הזה. הנשיאות עברה במשך השנים טלטלות רבות. כמעט תמיד היא נחשבה למקום המפלט האחרון של אישים שהקריירה הפוליטית שלהם הגיעה למבוי סתום. אבל כמעט תמיד היו אלה אישים שהיו להם הישגים מוכחים גם בתחומים שלא היו קשורים בהכרח לפוליטיקה. חיים וייצמן, נוסף על פעילותו הציונית רבת השנים נודע גם ככימאי מוכשר. במלחמת העולם הראשונה גילה דרך אלטרנטיבית לייצור האצטון, והוא אכן מצא דרך ביו-כימית יעילה יחסית לייצר אצטון מתסיסה של חומרי גלם צמחיים על ידי בידוד חיידק שכונה אחר כך clostridium acetobutylicum weizmann.

יורשיו בתפקיד היו אמנם אנשים פוליטיים, אך הייתה להם יוקרה גם בתחומים אחרים. יצחק בן צבי, למשל, נודע גם כהיסטוריון, ובין השאר כתב מחקרים על ארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מני ועל ההיסטוריה של העדה השומרונית. זלמן שז''ר כתב גם הוא ספרי הגות, בין היתר על תולדות ביקורת המקרא, היסטוריה יהודית וכן תרגומי שירה וסיפורת מאידיש. הבא בתור, אפרים קציר, היה בעת בחירתו מדען בעל שם בינלאומי. יורשו של זה, יצחק נבון, עסק, נוסף על הקריירה הפוליטית שלו, בכתיבת מחזות וספרים ברוח יהדות ספרד בירושלים. אבל דומה כי בעשרים ושתיים השנים האחרונות השתנה משהו באופי המגוון של האישים שאיישו את הבית בשכונת רחביה בירושלים. חיים הרצוג, דיפלומט מוערך ומחברם של כמה ספרי היסטוריה, היה תחנת ביניים בדרך אל שני הנשיאים האחרונים, עזר וייצמן ומשה קצב. שני אלה, שנחשבו בשעתם מטאורים פוליטיים ולימים נתקעו בדרך פוליטית ללא מוצא ותוחלת, זכו לכמה שנות עדנה בכהנם במשרה הסמלית רמת-הדרג הזו. שני הפוליטיקאים המקצועיים הללו לא הוסיפו הרבה למוסד הזה. האחד, לצד ביקורים תכופים של משפחות שכולות, הסתבך פעם אחר פעם בהצהרות מעוררות מחלוקת תוך הפגנת סגנון אישי בוטה, שלא לומר וולגרי. האחר, שמכהן בימים אלה,זוכה לעתים לכינוי שהוענק בשעתו לוורן כריסטופר, מזכיר המדינה נטול האישיות בממשלו הראשון של הנשיא קלינטון – ''החליפה הריקה''. הממלכתיות הנבובה של קצב ריקה מכל תוכן ואין בה כמעט דבר מלבד עטיפה. העובדה שאישיותו של קצב אנמית מאוד אמנם הופכת אותו לשנוי פחות במחלוקת מאשר קודמו בתפקיד, אבל גם מדגישה את האפרוריות חסרת התקדים של האדם המכהן בתפקיד הזה. קצב יסיים את הקדנציה שלו באביב 2007. תהיה זו הזדמנות מצוינת להשיב אל משכן הנשיא דמות משכמה ומעלה, אדם שעשה לעצמו שם בתחומי התרבות או המדע ושההערכה להישגיו אינה פונקציה של נטייתו הפוליטית אלא עומדת בפני עצמה, תוצר ישיר של כישוריו ופעילותו. אגב, גם בן גוריון עצמו הכיר בכך שאדם בעל שיעור קומה בינלאומי יוכל להעניק יוקרה בלתי רגילה לתפקיד הנשיא. עובדה, את התפקיד הציע בשעתו ללא אחר מאשר אלברט איינשטיין, אז המדען הידוע והנערץ ביותר על פני הגלובוס. המפקפקים מוזמנים לבדוק מה קרה למעמדה של צ'כוסלובקיה המתחדשת ביים בהם כיהן כנשיאה המחזאי וצלאב האוול. ובכן, ברצוני להציע מועמד שכזה. הוא לא נייטרלי מבחינה פוליטית, משום שבמדינת ישראל אין כמעט חיה כזו. נהפוך הוא, יש לו דעות ברורות ביותר על החיים ומאחוריו אף שנים ארוכות של מעורבות פוליטית (בתנועת העבודה). אבל ייחודו הוא בפעילותו התרבותית. הוא אחד המספרים המוכשרים ביותר שקמו לנו וכל ספר חדש שלו הוא חגיגה. הוא מחובר בעבותות תרבותיים בלתי ניתנים לביתוק למקורותיו התרבותיים בתאווה גם מהמאגר התרבותי האירופי. הוא ניחן בלשון עשירה ובאוצר דימויים רחב וכל עלילותיו עוסקות במפגשי התרבויות שבין אשכנזים לספרדים ובין יהודים לערבים. יצירותיו מתורגמות לשפות זרות וזוכות לביקורות נלהבות, כמי שמצליחות לשקף מציאות ישראלית מורכבת, רווית לבטים ומשברים, בחן בלתי מצוי. גם פעילות קהילתית לא זרה לו. עשרות שנים היה חבר קיבוץ פעל לתיקון עוולות חברתיות. בין השאר, שימש כמנכ''ל משרד הקליטה וכמנכ''ל עליית הנוער. עד היום הוא מסתובב בבתי ספר, מרצה ומלמד, מטיף בלתי נלאה לדו-קיום תרבותי ולישראליות אחת משותפת. למי שעדיין לא ניחש, מדובר בסופר אלי עמיר. אלי עמיר הוא יליד עיראק. הוא אינו שייך לאלה הרואים בקיפוח את המרכיב המרכזי בהווייתם. הוא אדם סובלני, מנוסה, מצניע לכת ובעל משנה סדורה משל עצמו שניסה, לשווא, להשפיע גם במישור הפוליטי. הייתי שמח אם אדם כמותו היה מכהן כחבר כנסת, אבל מניסיון מסוים עם סופרים שכיהנו במוסד הזה – ס. יזהר, אמיל חביבי ומשה שמיר הם הדוגמאות המיידיות העולות בראשי – דומה כי אלה הצליחו יותר בקביעת האג'נדה התרבותית של המדינה מאשר בעיצוב סדר היום הפוליטי שלה.

הסופר אלי עמיר עם המשוררים הרצל ו-בלפור חקק

לכן, אולי כדאי להתחיל מעמדת הנשיא דווקא, עמדה שאינה בעלת אופי ביצועי אך זוכה לחשיפה רבה ומאפשרת מרחב פעילות ציבורית בלתי פורמלית. דומה שבימים בהם הקיטוב בין יהודים לערבים מצוי באחד משיאיו ההיסטוריים ואילו זה שבין מזרחיים לאשכנזים מסרב לגווע, דווקא אדם ברמתו התרבותית והאישית של עמיר, אדם שהתרבות הערבית היא חלק ממכמני אישיותו ופועלו, יכול להביא להגדלת היוקרה של התפקיד ולשיפור מעמדה של ישראל בקרב מדינות העולם בכל וארצות ערב בפרט. אלי עמיר הוא, אפוא, המועמד שלי לתפקיד הנשיא התשיעי של מדינת ישראל.

החלטתי להקים אתר שייוחד למטרה זו ושבאמצעותו אוכל לנסות ולבדוק את מידת התמיכה הציבורית שיש לרעיון הזה. פניתי אל פעיל הרשת חנן כהן והוא נרתם לעזרתי. בסיועו של חנן קם האתר והיה לעובדה. אשמח אם תבקרו בו ותביעו את דעתכם על הרעיון. מי מכם שיבקש להירתם לפעילות יתקבל בזרועות פתוחות. ובכן, למה להרבות מלל? הנה האתר לפניכם: .eli-amir.org

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורי קציר