אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עננים קודרים / מגבלות החשיבה


ניסיונותיו של אבו מאזן לאחד את מנגנוני הביטחון ולהכפיף אותם למרות המדינית של הרשות שובש באופן שיטתי על ידי ראש ממשלתו אבו עלא תוך שהוא מציב את עצמו כמוקד כוח שקול לנשיא אבו מאזן בחברה הפלשתינית. אכן מיהר אבו מאזן לפטר חלק מהפיקוד המזדקן והמושחת של מנגנוני הביטחון ברשות אבל לא הצליח, עדיין, למנות להם מחליפים כרוחו.

על שלשה יסודות השתית יאסר ערפאת את האנרכיה הפלשתינית מעשה ידיו:

א. על ריבוי מנגנוני ביטחון מתחרים ויריבים.

ב. על קבוצות פוליטיות חמושות שפעלו לפי רמז או הנד ראש מצדו מחוץ למסגרות הרשמיות של הרשות.

ג. על מקורות כספיים חסויים מנוהלים בידי אנשי סוד, על פי רוב מושחתים עד היסוד, שאפשרו לו לממן מחוץ למסגרת התקציבית של הרשות, לכן מחוץ לפיקוח בינ"ל כל שהוא, את פעולותיו כרצונו. מדובר בהון עתק מושקע במפוזר על פני העולם כשלאיש אין למעשה את התמונה השלמה.

'מדינה אחת, חוק אחד, נשק אחד' הייתה סיסמתו של אבו מאזן שבאופן תמוה קיווה להשיג את המטרה במו"מ בלבד ובהתחייבות מראש שלא להפעיל כוח. שיחות קהיר האחרונות שהסתיימו בהכרזת רגיעה (תהדיה) עם ישראל ב 17/03/2005 יצרו, בגיבוי מצרי יש לומר, הסכמה על נוסחה של שיתוף החמאס והג'יהאד בתהליך הדמוקרטי הפלשתיני, מטרה חיובית לכשעצמה, מבלי לפרוק אותם מנשקם. למעשה הסכמה על מפלגות פוליטיות חמושות. יתר על כן, בהכרזה גלויה, בנוכחות שר המודיעין המצרי, שומרים לעצמם הארגונים הפלשתינים את הזכות לחדש את המאבק בישראל לא בהתאם להחלטות הריבוניות של הרשות אלא בהתאם להחלטת ההנהגות הפוליטיות התנועתיות שלהם עצמם. אפשר לסכם את שיחות קהיר כך 'מדינה אחת, הרבה חוקים, נשק לכל אחד'. נוסחה בדוקה להרס החברה הפלשתינית עצמה.

אבו מאזן, כך טוענים הפרשנים, מאמין שהתמזגות הפלגים הפלשתינים בתהליך הדמוקרטי הפוליטי ברשות הפלשתינית ירסן את פעילותם, יאלץ אותם להתייחס לפיתוח כלכלי, עבודה וצמיחה כמרכיבים נוספים במאבק נגד ישראל. צריך הרבה רצון ואמונה במזל להניח שתיתכן דמוקרטיה יציבה שבה הקבוצות הפוליטיות מקיימות גם זרוע צבאית חמושה. כמדומני שאין תקדים שמליציות חמושות התפרקו מרצון מתוך הכרה עמוקה ביתרונותיה של דמוקרטיה .

ניסיונותיו של אבו מאזן לאחד את מנגנוני הביטחון ולהכפיף אותם למרות המדינית של הרשות שובש באופן שיטתי על ידי ראש ממשלתו אבו עלא תוך שהוא מציב את עצמו כמוקד כוח שקול לנשיא אבו מאזן בחברה הפלשתינית. אכן מיהר אבו מאזן לפטר חלק מהפיקוד המזדקן והמושחת של מנגנוני הביטחון ברשות אבל לא הצליח, עדיין, למנות להם מחליפים כרוחו.

למרות שתקציבה הדל מאד של הרשות הפלשתינית עצמה מנוהל בשקיפות בידיו של סאלם פאיד המוכשר, מחזיק אש"ף, ריבון העל של הרשות הפלשתינית והשותף הרשמי שלנו למו"מ המדיני, בקרנות עתק המנוהלות ומושקעות בעולם הגדול. הכסף הזה, מיליארדי דולרים, לא מושקע ברשות הפלשתינית עצמה ולא מזין את הכלכלה הענייה של הפלשתינים או משמש לרווחתם. אין פיקוח כל שהוא לא ברשות הפלשתינית עצמה ולא במוסדות בינ"ל על הכסף הזה ואיש לא יודע מה בדיוק ממומן ברווחים. בעוד הרשות הפלשתינית פושטת יד לסיוע בינ"ל לשיקום הכלכלה ומנגנוני הביטחון מגלגל אש"ף סכומים גדולים פי כמה. על מיליארדים נוספים מכספי העם הפלשתיני שהיו בשליטת ערפאת עצמו השתלטה קבוצה של מקורבים ואנשי סוד ביניהם סוהא ערפאת.

למרות הרוחות החדשות והמתונות המנשבות מהרשות הפלשתינית מאז מותו של יאסר ערפאת נכשל אבו מאזן, עד כה, במבחנים המעשיים לעצב את הרשות הפלשתינית מחדש, לעבור מהצהרות למעשים ולחולל שינוי מהותי במבנה האנרכי של הרשות. בכל יום שחולף מאבד אבו מאזן עוד קצת מהתנופה הראשונית שלו, עוד קצת מהאשראי המדיני בתחומי הרשות עצמה ובעולם הגדול.

עדיין מוקדם להספיד את אבו מאזן, אבל כבר ברור שתהליכי ההבשלה בחברה הפלשתינית מאוסף מיליציות חמושות למדינה בדרך בקושי החלו. את עתידנו כאן כמדינה יהודית דמוקרטית נצטרך להמשיך לעצב בעצמנו מתוך התחשבות אבל לא מתוך תלות בחברה הפלשתינית .

מגבלות חשיבה.

ביום רביעי 3/3/2005, בערב, הופיע האלוף (מיל.) גיורא איילנד ראש המועצה לביטחון לאומי בערוץ 10 אצל 'לונדון וקירשנבוים' באחת ההופעות הרהוטות והמרתקות בטלוויזיה בעקבות האירועים בלבנון. הראיון עסק במהפכת הכיכרות בלבנון וגם במו"מ שלא מתקיים עם סוריה. אבל דווקא הרהיטות של הדובר חשפה את אחת החולשות של החשיבה הישראלית - השתלטות החשיבה הצבאית על אורח חיינו.

המשמעות האמיתית של מהפכת הכיכרות בלבנון היא בתהליך העמוק של חשיפת החברה הערבית במזה"ת לדמוקרטיה. מלחמתה של ארה"ב בעיראק וחזון 'המזה"ת הרחב' של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש אמנם מאיצים את התהליך אבל הגלובליזציה הכלכלית, האינטרנט וטלוויזיית הלוויינים הרב-ערוצית משפיעים לא פחות על הכיוון שיעצב את המזה"ת מחדש בדרך שאין ממנה חזרה.

הדיווחים מהבחירות בעיראק וברשות הפלשתינית, המראות מכיכרות בירות, הוויכוחים כמעט בכל כלי התקשורת הערביים בהם חוזרים ומופיעים משכילים ערבים התובעים להפסיק להאשים את ישראל בכל תחלואי האזור, את הרעיונות והמראות החדשים האלה אי אפשר יותר למחוק .

הסיכוי האמיתי להשתלבותה של מדינת ישראל באזור טמון בעומק הערכים הדמוקרטיים והפלורליסטים של שכנינו הערבים. בדמוקרטיה הזו, אם אך תעמיק שורש בעוד מועד, יש סיכוי ומענה לנכשלות הכלכלית והחברתית של החברה הערבית מוסלמית, מענה לטרור הקנאי ואפילו לגרעין האיראני. לא היום אבל יתכן שבעתיד הנראה לעין. מענה אמיתי להשתלבותה של ישראל יהודית ודמוקרטית במזה"ת המתעצב מחדש.

כאיש צבא מובהק ציין ראש המועצה לביטחון לאומי שאכן, אפשרות א', יתכן ותיכון דמוקרטיה אמיתית בלבנון אבל , יש גם אפשרות ב' , מלחמת אזרחים בלבנון שרעה לנו ולסורים .כמו כל דבר בצה"ל יש גם אפשרות ג': הסטת העניין הערבי לגבול ישראל לבנון וחימום הגזרה. גם אם אפשרויות ב' או ג' יתממשו החמיץ גיורא איילנד את המשמעות האמיתית של מהפכת הכיכרות בלבנון.

בסוגיית תהליך השלום עם סוריה היה גיורא איילנד צבאי עוד יותר: מהפלשתינים אנחנו דורשים לפני כל תהליך להלחם בטרור, הגיוני שנדרוש זאת מהסורים, נקודה. התשובה אמנם נכונה אבל לא נוגעת בשורש הבעיה.

כולנו עדים לחברה הישראלית הנקרעת מבפנים, מאוימת במרי אזרחי, מקרטעת בלי רוב פרלמנטרי יציב בין שנאתו של טומי לפיד לחרדים לשאיפות השיבה של אהוד ברק כספינה החושבת להישבר. ברור שעוד מחלוקת אחת, וודאי מחלוקת על המו"מ עם סוריה, עלולה להביא כמעט בוודאות לנפילת הממשלה, לכישלון כל התהליכים, לנזק מדיני וכלכלי עצום ולהחזרת הגלגל אחורה לשנים מספר. למעשה לסף כושר הנשיאה וההתמודדות של החברה הישראלית שזה עתה נחלצת ממלחמת טרור קשה נגדה. חברה המקיימת במקביל, בכאב עצום והשקעת משאבים פוליטיים וכלכליים אדירים, תהליך קשה ומייסר של הגדרת הזהות והעתיד הלאומי שלנו .

הצבא וכמוהו החשיבה הצבאית מוגדרת כולה מהבנת האיומים על המדינה והחברה. בלי איומים וסכנות אין צורך בצבא וחשיבה צבאית. החשיבה האזרחית לעומת זאת שונה מהותית ומעוצבת משאיפות, חלומות וערכים, מתקיימת ונובעת מהחברה עצמה.

המועצה לביטחון לאומי הפכה למעשה, כפי שעולה מהראיון בערוץ 10, לעוד אמ"ן מחקר מיותרת, משועבדת לחשיבה צבאית וחסרת כל ערך מוסף לסך החשיבה האסטרטגית של מדינת ישראל. לא בגיורא איילנד עצמו האשם אלא בנטייה שלנו למנות אנשי צבא, לפעמים כפרס תנחומים, לתפקידים שחייבים להיות אזרחיים בתפיסתם המהותית.

נחוץ למדינת ישראל גוף כדוגמת המועצה לביטחון לאומי שיעסוק בחזון ובהסכמה הלאומית, החינוך, הכלכלה ומדיניות הרווחה כמרכיבים מרכזיים והכרחיים בביטחון הלאומי ויחקור תהליכים החברתיים אצל שכנינו. גוף שבראשו עומד אזרח שבשל במערכות האזרחיות של הכלכלה, האקדמיה או השרות הדיפלומטי. רק אז תפסיק המועצה לביטחון לאומי להיות סרח עודף לאמ"ן ותיהפך לגוף בעל משקל סגולי וערך מוסף משלו, משקל נגד להערכות אמ"ן ומקור התייחסות נוסף לקברניטי ישראל. דני רשף

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דני רשף